פסוק א:בספר דברי הימים (א טז ח) כתוב שכשהעלה דוד את הארון מבית עובד אדום לירושלם שנתן זה המזמור לאסף ולאחיו לשורר לפני הארון ונכתב שם מזה המזמור למעלה ר״ל שירו לה׳ שיר חדש שירו לה׳ כל הארץ והוא מזמור צו עד כי בא לשפוט את הארץ ואח״כ סיימו בדברי תחנונים דומים לתפלה על קבוץ גליות ובכאן עשה משירו לה׳ מזמור אחד כמו שנכתב בצו וממזמור זה מזמור אחר והאריך בו בספור יציאת מצרים עד הכנסם לארץ יש׳ ונראה שהמזמורים חברום על הסדר הנה ובשעה שהעלה הארון הרכיב משניהם כבחירתו ונתנם לאסף לזמר לפני הארון. ורבותי׳ דרשו שמה שכתו׳ כאן מזמור זה אמרו בבקר ומזמור שירו לה׳ אמרו בין הערבים והמזמור נאמ׳ הודאה לאל על כל הטובות שגמלנו והוא צוה לזמרו באותה שעה להודיע הנסים שנעשו על ענין הארון בפלשתים. ואמ׳ כמעורר לבני עמו הודו לה׳ קראו בשמו כלומ׳ שתקראו לבני אדם בשמו לשוב אליו לחסות תחת כנפיו וכן הודיעו בעמים עלילותיו ר״ל פעולותיו
פסוק ב:שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו כלומ׳ שירו לו בעת התפלה. וגם בעת השיחה לא תהא שיחתכם בדברים בטלים אלא בכל נפלאותיו.
פסוק ג:התהללו בשם קדשו כלומ׳ שתיחסו לעצמכם תהלה וכבוד ותודו שמאתו היתה זאת לכם ואז יתמיד לכם הכבוד וישמח לב מבקשי ה׳.
פסוק ד:דרשו ה׳ ועוזו ר״ל שיראה לכם עוזו וגבורתו בנצוח מלחמותיכם ובקשו פניו תמיד.
פסוק ה:וזכרו בלבבכם, אתם זרע אברהם ובני יעקב, תמיד מופתיו שעשה מאז לכם ולאבותיכם. ומשפטי פיו ר״ל הגזרות שגזר על האויבים ביושר ובמשפט.
פסוק ז:כי הוא ה׳ אלהינו ר״ל משגיח בנו בפרט, בכל הארץ משפטיו וגזרותיו כשירעו לנו.
פסוק ח:זכר לעולם בריתו אשר כרת את אברהם ודבר צוה לאלף דור הדבר הוא הברית ואלף דור לא בא בדיוק אלא להוראת זמן ארוך והוא כפל ענין כלומ׳ זכר לנו הברית לעולם וכן הדבר שצוה וגזר אברהם על זכרו לנו לאלף דור. ורבותי׳ דרשו לאלף דור אלוף שבדור וזהו אברהם כלומ׳ זכר לנו את הברית ואת הדבר שצוה וגזר על אברהם
פסוק ט:והוא שפי׳ אשר כרת את אברהם ובברית זה רמז על ירושת הארץ כמו שנאמ׳ בין הבתרים ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי וגו׳ (ברא׳ טו). וכן שבזמן העקידה נאמ׳ בי נשבעתי נאום ה׳ עד ויירש זרעך את שער אויביו (שם כב) ושער אויביו היא ארץ ישראל וודאי בעת העקידה לא אמר ויירש זרעך אלא על יצחק וכן אמר ושבועתו ליצחק כלומר שזכר לנו השבועה שאמ׳ ליצחק שכתוב בו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך (שם כו ג) ובאה מלת ישחק בשין שלא כמנהג.
פסוק י:ויעמידה ליעקב לחק כלומ׳ כמו ששלל מאברהם בברית הארץ כל זרע חוץ מיצחק כן שלל מיצחק זרע עשו והעמיד השבועה ליעקב לחק ר״ל לקיים ולישראל ברית עולם כפל ענין והוא שנאמר בברכת יצחק ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם (שם כח ד) הנה שברית ירושת הארץ היא לאברהם וממנו ליצחק וממנו ליעקב ואמ׳ לעולם וברית עולם ואלף דור שאע״פ שיגלו ממנה לחטאם קרקע אינה נגזלת ועוד ישובו אליה.
פסוק יא:וזכר פרט הברית שיהיה בענין הארץ והוא אמרו לאמר לך אתן את ארץ כנען כלומ׳ לכל אחד מן האבות וחבל נחלתכם כנגד כולם וקראה נחלתם כי הנבואה יעדתה להם כירושה גמורה כמו שנאמ׳ לאברהם ויירש זרעך וליעקב לרשתך את ארץ מגוריך וכן לכלם ונתתי אותה לכם מורשה (שמות ו ח).
פסוק יב:ואמ׳ אח״כ בהיותם מתי מספר ר״ל בזמן האבות כמעט וגרים בה כלומ׳ אע״פ שהיו מועטים ושהגוים אשר היו ביניהם היו יודעים שבלבם לירש את הארץ היו גרים בה ואינם מתיראים מהם
פסוק יג:ואף כשהוצרכו להתהלך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר כמו מארץ כנען למצרים בימי הרעב ומשם לארץ פלשתים
פסוק יד:לא הניח שום איש לעשקם אבל הוכיח עליהם מלכים כגון פרעה ואבימלך והזהירם
פסוק טו:ואמ׳ להם אל תגעו במשיחי ר״ל האבות וקראם משיחים שהיו נסיכים גדולים כאילו היו מלכים משוחים וכמו שאמרו לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו (ברא׳ כג) אם שהזהיר להם בחלום צודק כמו ללבן ולאבימלך אם ע״י נגעים כפרעה ואבימלך ומצרים ואמר ג״כ ולנביאי כי האבות היו נביאים כמו שנאמר באברהם השב אשת האיש כי נביא הוא (שם כד)
פסוק טז:ואח״כ נתגלגל למה שהיה סבת ירידת מצרים ואמ׳ ויקרא רעב על הארץ כלומ׳ קרא לרעב שיבוא במצרים על הארץ כמו שנאמ׳ באלישע כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ (מ״ב ח א). וכל מטה לחם שבר כלומ׳ כל מסעד לחם הפסיק ומנע ועל הארץ בארץ כנען שהיו שם האבות
פסוק יז:ועל זה אמ׳ שלח לפניהם איש ר״ל לפני יעקב ובניו קודם לירידתם למצרים איש והקדים רפואה למכה וזהו לעבד נמכר יוסף ואע״פ שבמקרה נתגלגל שם הכל היה סבה אלהית להיות להם למגן וכמו שאמר יוסף לאחיו וישלחני אלהים לפניכם (ברא׳ מה ז)
פסוק יח:ענו בכבל רגלו הוא המשך ספור סבותיו והכתי׳ רגליו והקרי רגלו על שם כלל רגליו וברזל באה נפשו וכבר ידעת שהרבה פעמים נאמ׳ נפשו במקום גופו כמו תגעל נפשכם (ויקר׳ כו טו) וכן רבים מצד שהנפש סובלת עינוי בענוי הגוף.
פסוק יט:ואמ׳ עד עת בוא דברו של הב״ה שבשעה שאמ׳ יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך (שם מ יד) אמר לו הב״ה בבו״ד אתה בוטח חייך שתעשה בבית האסורים שתי שנים עוד (שו״ט). ואמ׳ אמרת ה׳ צרפתהו כלומר שבאו דבריו לפני פרעה כצרופים ואמתיים. ואמ׳ אמרת ה׳ שייחס זה לרצון האל כמו שאמ׳ גם הוא בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה (שם מא טז).
פסוק כ:שלח מלך ויתירהו כלומ׳ שהתירו ממאסריו וכפל ענין באמרו מושל עמים ויפתחהו.
פסוק כא:שמו אדון לביתו כאמרו אתה תהיה על ביתי (שם מא מ).
פסוק כב:לאסור שריו בנפשו כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי (שם) והמנהיג צריך שיפשפש במעשי העיר להוכיח ולהעניש הרעים ואמ׳ שהגבירו אפי׳ ליתן שריו וגדוליו במאסר. בנפשו כלומ׳ ברצונו כדרך בנפש צרי (מזמו׳ כז) ובמדרש פירשוהו רמז שנתן את פוטיפר בבית האסורין כלומ׳ שניתן לו רשות על מי שהיה ממונה בכך. בנפשו ר״ל בנקמת נפשו. וזקניו יחכם ר״ל שהעמידם בחזקת חכמים לטוב הנהגתו
פסוק כג:ויבא ישראל ר״ל יעקב בארץ מצרים בסבת הרעב וכפל הענין באמרו ויעקב גר בארץ חם כי מצרים היה זרעו של חם ונקרא על שמו.
פסוק כד:ויפר את עמו שם מאד והעצימו עד שהיו פרים ורבים יותר מהם ויעצימהו מצריו ר״ל שהיו פרים ורבים יותר מהם וקראם צריו על שם סופם.
פסוק כה:ואמ׳ הפך לבם ר״ל נהפך או יהיה פועל יוצא לשם כי הוא עילת הכל ומ״מ לבם נהפך מאהבתם לשנאתם ולהתנכל איך יוכלו לכלותם כענין הבה נתחכמה לו (שמות א י)
פסוק כו:והזכיר ששלח משה עבדו ואהרן אשר בחר בו בהיותו למשה לפה ולמליץ.
פסוק כז:שמו בם ר״ל במצרים דברי אותותיו של הב״ה ועשו המופתים בארץ חם והזכיר קצת המכות לא כלם וגם אותם שהזכיר לא הזכירם על הסדר רק כאשר נזדמן לשפע הרוח הנבואי וכן שנשען על מה שהוזכרו בתורה ולא כיוון כאן אלא לזכור האותות דרך כלל.
פסוק כח:ואמ׳ שלח חשך ויחשיך דרך כלל ר״ל הארץ. ולא מרו את דבריו י״מ על משה ואהרן שלא פחדו מהם לשנות דבור האל, ובדרש אמרו לא מרו המכות את דברו כלומ׳ שלא מרו האותות את דבר השם רק באו עליהם כדברו ואמ׳ כן דרך צחות
פסוק כט:והזכיר הפכת המים לדם עד שהמית את דגתם כי הדג אינו חי כי אם במים.
פסוק ל:ואמ׳ שרץ ארצם צפרדעים י״א שהוא במקום השריץ וחוזר לשם או הוא בודד כי ארץ נאמ׳ לפעמים בלשון זכר ואע״פ שלא שרצו הצפרדעים רק ביאור כדכתי׳ ושרץ היאור צפרדעים (שם ז כח) מ״מ בהרבה מקומות מן הארץ היו יאורים ואגמים ולכן ייחסו הכל לארץ. ואמ׳ בחדרי מלכיהם כי הצפרדעים עלו בחדרי משכבם כדכתי׳ ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך (שם)
פסוק לא:ואמר ויבא ערוב פירוש אמר שהתרה בהם על כך או פירושו שהעיר אותם לבא כדרך ויאמר ה׳ לדג (יונה ב יא).
פסוק לב:ואש להבות הוא ממכת הברד כדכתי׳ ואש מתלקחת וכו׳ (שמות ט כד)
פסוק לד:ויך בברד גפנם וכו׳ ואמ׳ ויבא ארבה. וילק הוא אחד ממין הארבה
פסוק לו:וראשית לכל אונם כמו ראשית אונו (ברא׳ מט ג)
פסוק לז:ויוציאם בכסף וזהב כדכתי׳ ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב) ואין בשבטיו כושל ר״ל עני כי כלם יצאו בכבוד ובקושר כנבואת [השם] לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ברא׳ טו יד).
פסוק לח:שמח מצרים בצאתם מרוב פחדם כי אמרו כלנו מתים.
פסוק לט:פרש ענן למסך ר״ל לכסות מחסה עליהם בנוחם ואע״פ שבלכתם היה הולך לפניהם כמו יריעה ולא עליהם כדכתי׳ וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן (שמות יג כא) הענן היה ארוך כל כך שהיה מגין עליהם מן השמש וקצתו לפניהם לנחותם הדרך.
פסוק מ:ואח״כ שאל ישראל במדבר סין לחם ובשר כדכתי׳ בפרשת בשלח בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע (שם טז ג) וכתוב שם ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה (שם בפ׳ המן) ועל זה נאמ׳ כאן שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם.
פסוק מא:ואח״כ ברפידים קטרגו על המים כמו שכתו׳ ג״כ ונאמ׳ לו שם עבור לפני העם וגו׳ וזהו אמרו פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר פירושו שהמים הלכו במקום ציה כנהר. ובדרש פירשוהו מענין צי אדיר כלומ׳ שהיו צריכין לעבור בספינות מרגל לרגל.
פסוק מב:כי זכר את דבר קדשו כלומ׳ מה שנשבע לאברהם אע״פ שהם לא היו ראויים לכך.
פסוק מג:ויוצא את עמו בששון ר״ל ביציאת מצרים
פסוק מד:וכן שנתן להם ארצות גוים והורישם את עמלם כאדם היורד בשלוה ויורש נכסי מורישיו.
פסוק מה:בעבור ישמרו חקיו כלומ׳ שכל זה נתן להם כי בחר באבותיהם לשלימותם ויבחר בזרעם אחריהם כל זמן שילכו בדרכיהם.
