מזמור לכבוד היושב בבית ה'
יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝-דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן: אֹמַ֗ר לה' מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝-לֹהַ֗י אֶבְטַח-בּֽוֹ:
(תהילים צא א-ב)
בראש המזמור חסרה מילת הגוף "אני", ושני פסוקים אלה הם דבר היושב לפני ה' המדבר בעד עצמו [חסרון מילת הגוף מצוי מאוד, כמו "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"(תהילים קמה טז)].
המליצה "יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן" על היושבים בבית ה' מקבילה אל מליצתו עליהם: "תסתירם בסתר פניך"(תהילים לא כא), והמליצה "בְּצֵ֥ל שַׁ֝-דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן" אל המליצה: "ובני אדם בצל כנפיך יחסיון"(תהילים לו ח).
כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(תהילים צא ג)
מכאן מתחיל דבר המשורר בנוכח, ומילת "כִּ֤י" באה בראש בהוראת 'אכן', לחיזוק הדבר ששמע עתה מפי היושב לפני ה': כִּ֤י, אכן, יַ֭צִּֽילְךָ ה' מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת; ו"פַּ֥ח יָק֗וּשׁ" מסמל לו הפגעים הבאים בידי אדם ו"דֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת" - אלה הבאים בידי שמים.
[ועל דרך זה בפסוקים ה-ו: "מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם" - שייכים לפגעים הבאים בידי אדם, "מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם" - לאלה הבאים בידי שמים].
כִּֽי-אַתָּ֣ה ה' מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(תהילים צא ט)
"כִּֽי-אַתָּ֣ה ה' מַחְסִ֑י" - חיסר פה לתפארת המליצה המילה 'אמרת', כאילו היה כתוב: כִּֽי אמרת אַתָּ֣ה ה' מַחְסִ֑י (כי הלא זה דברו לעיל פסוק ב').
"עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ" - שקבעת דירתך בביתו.
לֹֽא-תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא-יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(תהילים צא י)
"לֹֽא-תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה" - כנגד "כִּֽי-אַתָּ֣ה ה' מַחְסִ֑י"; "וְ֝נֶ֗גַע לֹא-יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ" - כנגד "עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ".
כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי-יָדַ֥ע שְׁמִֽי: יִקְרָאֵ֨נִי וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ-אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ: אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:
(תהילים צא יד-טז)
"אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי-יָדַ֥ע שְׁמִֽי" - מביא בלשונו ציווי ה' למלאכיו עליו, "כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ"(תהילים צא יא) [ר' אברהם אבן עזרא]; ועל דרך זה במשלי: "מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב"(משלי יח י). וכן לשון דוד אל גלית (שמואל א יז מה): "וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּ֔י אַתָּה֙ בָּ֣א אֵלַ֔י בְּחֶ֖רֶב וּבַחֲנִ֣ית וּבְכִיד֑וֹן וְאָנֹכִ֣י בָֽא-אֵלֶ֗יךָ בְּשֵׁם֙ ה' צְבָא֔ו-ֹת אֱ-לֹהֵ֛י מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר חֵרַֽפְתָּ".
[וכן מביא נוסח דבר ה' לעיל תהילים סח כג; וכן פירשתי לעיל פסוקים שהם נוסח פסק דינו של ה'(תהילים ז יג-יד).]