פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה16 פסוקים📜
רש"ירש״י20 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא25 פסוקים📜
מאיריהמאירי14 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי5 פסוקים📜
רוממות אלאלשיך22 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר23 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר21 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי3 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם13 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם11 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ16 פסוקים📜
תורה תמימה (נבון)שמואל נבון8 פסוקיםמאמרים על הפרק
רוממות אל
אלשיך
פסוק א:
ישב בסתר עליון כו' הנה לפי דעת רז"ל בשמות רבה כי ידבר מזמור זה על מעשה המשכן שאמרו משה על דבר השראת שכינה אחר אומרו ויהי נועם כו' ויהיה כי למעלה אמר ויהי נועם ה' כו' כמפורש למעלה שעיקר שכינה באנשים היא ולא בעצים ויריעות אמר עתה עם כל זה הלא יפלא היות שכינה בארץ אל יפלא בעיניכם כי הלא לא באמור שהוא ית' יושב פה יחוייב היות לו ית' גבול חלילה כי הנה ישיבתו פה אינה כישיבת מלאכי השרת שבבואם אל העולם הזה יקנו התלבשות מתייחס אל העולה כמאמר ספר הזוהר כאשר במלאכים שבאו לאברהם כאנשים וכן ביעקב בהאבקו עמו ומחנה אלהים שהיתה ראייתו הגשמית שולטת בהם ושלחם לאחיו כי הלא הוא ית' יושב והוא בסתר בלתי נראה כי לא להיות שכינתו פה יהיה בו ית' שינוי חלילה כי לא יתלבש מעין העולם שהוא בו כי העולם משועבד אליו ולא יתהפך ואין כח זה רק אליו ית' שהוא לבדו עליון וזה אחשוב בכוונת מאמרם ז"ל באמרם יושב בסתר עליון שהוא עליון על כל בריותיו שכוונו לכלול מלאכי השרת. ושיעור הכתוב יושב בסתר בלתי נראה פה הוא מי שהוא עליון הפך המלאכים שיושבים פה נגלים בלי הסתר ועל כן בצל שדי הוא בעולם השפל שתחת צל השמים בעלי גבול כי צל השמים נקרא צל שדי שניתן להם גבול על ידי שם שדי כמאמרם ז"ל שהיו נמתחים והולכים עד אומרו ית' די כי על כן שהוא יושב בסתר לא יפלא שיתלונן בצל השמים בעולם הזה כאמור. או שעור הכתוב אל תתמהו על המשכן שהוא בעל גבול איך תשכון בו שכינה כי הלא יושב בסתר עליון ברוחניות נסתר ועליון בלי שנוי מעליונותו למעלה בלתי ממלא מקום כמדובר והראיה כי בלעדי המשכן בהיות מלא כל הארץ כבודו הלא בצל שדי יתלונן שהוא תחת השמים הגבוליים הנקראים צל שדי יתלונן אלא מה אית למימר כי אם שגם בהיותו פה הוא בסתר בלתי נראה שאין זה רק שלא ישתעבד אל מושבו חלילה כי תמיד איכותו בלי שנוי כך הוא המשכן לגבי דידיה כי אין הפרש בין גבול גדול לגבול קטן:
פסוק א:
או תהיה הראיה בדרך אחרת כי הנה העולם הזה הוא צל נעשה על ידי שדי שהיו נמתחים והולכים לעולם ועל ידי שם שדי הרוחני ניתן בהם גבול ואם הגבול מעכב השראתו ית' איך שמו מגביל אך ודאי שלהיות העולם משועבד אליו אין עכוב וזהו בצל שדי יתלונן או יותר בפשיטות כי אחר שהשמים הם צל שדי כמדובר ודאי שאיכותו בו והשכינה בעולם הזה בצלו של שדי היא ובכן לא יפלא. או יאמר אל יראה כמו זר לכם היותו ית' בעולם הזה כי הלא ישיבתו היא בסתר בלתי נראה כמדובר וגם כי בהיותו פה הוא עליון למעלה כי הוא ית' הווה בכל העולמות כאחת ובזה בצל שדי הוא גבול השמים יתלונן ולא יפלא כי הוא סובב את כלם וסובלם והווה בכלן כאחת ולא ישתנה כמדובר:
פסוק ב:
אומר לה' כו' אמר מרע"ה כמדבר אל כל אחד מישראל אל יעלה על רוחך שלמען יהיה הוא יתברך מחסה לי אני חפץ בהשראתו במשכן כי לא כן הוא כי הלא אם אומר לה' מחסי ומצודתי אינו שאני חוסה בו כמי שחוסה תוך בית למחסה ומסתור מזרם וממטר או תוך מצודה מפחד אויב שלא יהיה רק בהיותו תוך הבית והמצודה ולא בהיותו חוץ ורחוק מהם כי הלא הוא ית' לא יתייחס אליו קירוב או ריחוק כי גם כאשר הוא על השמים לא יעדר מהארץ כי בלעדי השפע המתפשט מאתו ית' לא יתקיים העולם וגם לא יצטרך תנועה לפעול הטוב או הפכו כי הלא מה שהוא מחסה לי ומצודתי אינו אלא במה שהוא אלהי בלבד אבטח בו שהוא שכשם המצודה אדם בוטח בה כן אל בחינת היותי בוטח בו כבוטח במצודה אקראנו מצודתי באופן כי מה שאומר לה' מחסי ומצודתי הוא משל אך אינו כי אם במה שהוא אלהי אבטח בו:
פסוק ב:
(א) ויתכן שעור הכתובים מהפסוק הקודם שאומר בין בהיותו יושב בסתר למעלה עליון מהעולם השפל בין כאשר בצל שדי יתלונן במשכן או מקדש שתחת השמים שהוא צל שדי כמו שכתבנו בכל ב' המציאות הוא קרוב לקוראיו:
פסוק ב:
(ב) כי כאשר אומר לה' מחסי כו' במה שהוא אלהי גם שלא ישרה שכינתו בעולם הזה אבטח בו שיעשה שאלתי ויצילני.
פסוק ג:
וראה נא איש ישראל שאני כמווכח בך כי אשר הוא יצילך מפח יקוש אשר יבקש איש ללכדך וגם מדבר הוות.
פסוק ד:
האם הוא שבאברתו יסך לך וישת מסך מבדיל בינך לפח יקוש להצילך ממנו או מה שמצילך מדבר הוות האם הוא שתחת כנפיו תחסה כי יבא אליך ויסובבך ועל היותך מסובב מכנפי השכינה לא יקרב הדבר הוות אליך. חלילה שיצטרך לכך רק צנה נגד פח יקוש וסוחרה מקפת אותך מדבר הוות הוא מציאות אמתו כי היות הבטחותיו אמת ולא יכזבו להיטיב לטובים הוא הדבר אשר יהיה צנה וסוחרה:
פסוק ה:
כי הנה אשר לא תירא מפחד לילה כו'
פסוק ז:
יפול מצדך אלף כחות חיצונים הבאים להזיקך ורבבה מימינך כי לצד ימין הקרוב אל הקדושה יותר שם יזדרזו להרבות לידבק עשר פעמים על הנצמדים אל השמאל ואלה ואלה יפלו ממך בעזרתו בהיותך צדיק הנה לכל זה אליך לא יגש השם הנ"ל להפילם ולהצילך מפחד לילה כו':
פסוק ז:
(ה) רק ממכון שבתו ישגיח ויעשה חפצך עד גדר שרק בעיניך תביט כו' והוא מה שמצינו בחכמי הגמרא עושי רצונו ית' שעל ידי תת עיניהם בעוברי רצונו ית' היו עושים אותם גל של עצמות כאמרו יהב ביה עיניה כו' ואין זה על ידי היות השראת שכינה בבית המקדש ותתפלל שם או שתתפלל ויבא אצלך וימית את הרשע בידיו כי אם שמלא כל הארץ כבודו והשגחתו בכל משלה בכל רגע לעשות רצון יראיו ועל כן כל מקום דיהבי רבנן עינייהו עושה רושם להמית רשע עד העשות גל של עצמות על ידי הבטה בלבד בלי שום הכנה זולתה וזוהו רק בעיניך תביט ושלמת רשעים שתביט בם תראה שילום אשמותם. וידוע כי אכין ורקין מעוטין לומר שמבלי הכנה זולת הבטת עיניך שתביט מיד ושלומת כו':
פסוק ט:
לכן העולה מזה הוא כי אם שאתה ה' מחסי עם שעליון שמת מעונך ונסתלקת מהעולם הזה כי מלא כל הארץ כבודך:
פסוק י:
לא תאונה כו' עודנו כמדבר משה עם איש ישראל ואומר ראה נא כי לא להצילך מצרה צריך לדור אצלך במשכן כי עד שלא הוקם המשכן ועליון שם מעונו ית' לא תאונה אליך היא הרעה אשר ראה פרעה באצטגנינות שלו באמרו ראו כי רעה נגד פניכם הוא הכוכב ולולא ה' היה לך לא נוצלת וכן ונגע הוא מכת בכורות שנאמר בו עוד נגע אחד אביא על פרעה וכו' לא יקרב באהלך שאין צריך לומר שלא מתו בכוריהם כי אם גם לנגוף את המצריים המתחבאים באהלך שם לא היה הנגע הוא המשחית קרב רק היה הוא ית' עובר ונוגף והוא הידוע מרבותינו ז"ל שהיו המצריים משלחים בכוריהם אל בתי ישראל לישן במטה אצל בניהם באמרם כי לא יבא המשחית בית ישראל לנגוף ושם נגפם ה' והוא מאמרנו על פסוק ועבר ה' לנגוף את מצרים כו' שהקשינו כי לנגוף אתכם מיבעי ליה מאי לבא אל בתיכם לנגוף אך הוא שאומר הוא יתברך אם אעבור בעצמי ולא אשלח משחית לא מהחשיבי אותם אני עושה כי אם למענכם כי הלא אם אשלח משחית מדי עברו אל בתיכם לנגוף את המצריים אשר יתחבאו שם אגבן יקח בכוריכם כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין לכן אעשה בעצמו כדי שאבחין וזהו תדע למה ועבר ה' בכבודו לנגוף את מצרים כדי שלא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף המצריים פן מדי עברו יקח אתכם וכל זה עשה לך הוא ית' מבלי היותו דר ביניכם באהל או במשכן:
פסוק יא:
כי מלאכיו כו' הלא אמרתי כי הוא ית' בכל זמן הווה בשמים ובארץ ופודה ומציל מבלי יהיה גר אתך באהל ובמשכן כי ממכון שבתו ישגיח ויציל את שוכני ארץ והלא תאמר אם כן אפוא איך ישלח מלאכיו לשמרם ולא ישמרנו ממכון שבתו אל תתמה על החפץ כי דע אפוא כי אשר תראה כי מלאכיו יצוה לך הם פמליא של מעלה ששלח הוא יתברך בצאת ישראל ממצרים עם ישראל לשמרך בכל דרכיך:
פסוק יב:
לא מן הצטרך הוא ית' לשמרך על ידי מלאך יקרב אליכם כי מן השמים ישמרך הוא ית' בארץ הלזו השפלה רק כדי שעל כפים ישאונך והוא מאמרם ז"ל על ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא מרעמסס סכותה שהוא מהלך כמה ימים ונשאום מלאכי השרת לשעה קלה:
פסוק יג:
ולא היה להצילך מחיות המדבר ונחשים ועקרבים כי לזה מבלעדי מלאכים על שחל ופתן תדרוך תרמוס כו' כי מאתו ית' היו מומתים על ידי הענן במה שה' הולך עמך בענן:
פסוק יד:
משיבה רוח הקדש בשמו ית' כאלו פיו ידבר ואומר עוד דע לך כי אף גם מה ששלחתי אז מלאכים היה כי לא היה להם זכות כי לא חשקו בי כי דע אפוא כי אשר בי חשק גם שיהיה יחיד לא על ידי מלאך אצילהו וגם לא על ידי תפלה רק כאשר בי חשק ולא בזולתי כן ואפלטהו ע"י עצמו וגם נוסף על הפלטה אשגבהו אם גם על החשק ידע שמי שיודע בסודות שמו ית' וזה מאלי מבלי אהיה למטה משרה שכינה בארץ רק במה שחושק בי ובמה שידע שמי ולא על ידי מלאך:
פסוק טו:
ואשר תראה כי אחר שאפלטהו יקראני ואענהו אין הענין שטרם יקרא לא הייתי עמו כי הלא גם בלי תפלה במה שחשק בי בלבד אפלטהו כי הלא עמו אנכי בצרה ומה שאחר שאפלטהו יקראני ואענהו הוא דרך חיבה שעם שאצילנו גם אשמח לשמוע תפלתו כמאמרם ז"ל שמתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים וכמאמרנו למעלה פסוק תאות לבו כו' והוא כי אם ישאלו שני אהובי המלך ממנו איש שאלתו והמלך ידע מקודם שאלת כל אחד מהם ולאחד יאמר שתוק כי שאלתך נתונה לך ולשני ישמע עד תומו את מי חיבב המלך יותר הוי אומר את השני שמכבדו בהשתעשע לשמו אמרי פיו וזהו תאות לבו נתתה לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת ועל דרך זה אומר הוא ית' אם תראו שיקראני ואענהו ולא הצלתיו טרם ידבר אינו שאני רחוק ממנו עד יקראני כי הלא עמו אנכי בצרה וגוזר הצלתו ומגן לו אלא שאחלצהו וגם אכבדהו שאשמע תפלתו להשתעשע בדברו עמו כי עדיין לא ידע שהצלתיו ולא כמלך האומר לאהובו כלך מדברותיך כי כבר הושעתיך:
פסוק טו:
או יאמר אם תשיבני אם אשר בך חשק מאליך ימשך שתפלטהו ותשגבהו למה מצינו כמה צדיקים הנחתם בצרה עד התפללו ועניתם כענין יצחק בעקרות אשתו וכיוצא הלא הוא כי מה שתראה מי שיקראני ואח"כ אענהו לא מבלתי היותי עמו בצרתו הוצרך לזה רק עמו אנכי בצרה אלא שאחלצהו ואכבדהו שחפצתי שבלעדי מה שאחלצהו גם אכבדהו והוא מאמרם ז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ואין לך כבוד גדול מזה שאלהי העולמות כלם משתעשע לדבר בו א' מיצוריו אשר בארץ המה ועל כן אברהם הוצרך תפלה באמרו מה תתן לי כו' וכן יצחק ויעתר יצחק וכן יעקב על דבר אחיו הצילני נא כו':
פסוק טו:
או יאמר כי הנה יש הצלה מצרות ויש טובות קניניים ויוכללו בשלשה והם בני חיי ומזוני כאשר גבלו אותם חז"ל ועל כלם אמר על ההצלה מצרה אחלצהו ועל ג' הקניניים אמר על העושר ואכבדהו כמ"ש ז"ל האומר הרי את מקודשת לי על מנת שאני עשיר אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום אלא כל שמכבדין אותו בעירו מפני עשרו:
פסוק טז:
ועל חיי אמר אורך ימים אשביעהו ועל בני אמר ואראהו בישועתי והוא כי על מי שיש לו בנים נאמר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער כמפורש במקומו נמצא כי ישועת ה' לו על ידי בניו מאויביו בב"ה של מעלה וזהו ואראהו בישועתי:
פסוק טז:
(טו) או יאמר יקראני כו' ענין הכתוב אצלנו על פסוק להנחיל אוהבי יש כו' והוא כי הנה כאשר יהיה צדיק בעל יסורין מה יעשה הוא ית' לבל יחשד בעיני כל רואיו פן אינו צדיק רק לעיני ההמון שעל כן יסורין באים עליו הלא הוא כי יענהו בכל עתות בצרה והוא מאמר הגמרא כי רבה ורב חסדא תרווייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי כו' בבי מר סמידא לכלבי ובבי מר גושקרא לאינשי לא שכיח אלא דלאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וכבר כתבנו במאה שערים כי אין אומרו במזלא כפשוטו כי הכל בידי שמים כו' והנה נינקוט מיהא מהקדמת הגמרא באמרם תרוייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי כו' כי לבל יאמר איש כי אשר ידוכא ביסורין אולי לא צדיק הוא על כן ראיה על צדקתו גלוי לכל הוא דמצלי ואתי מיטרא כי תפלתו נשמעת וזה כתבנו שהוא ענין מקרא שכתוב אני אוהבי אהב כו' כאשר כתבנו בארוכה במקומו. כלל הדברים כי כוונתו ית' לעשות מהפירות קרן קיימת לעולם הבא. ונבוא אל הכתובים שאנו בהם שאומרים גם הם ענין זה יקראני כו' שאומר אשר בי חשק שהוא צדיק דבק בי הנה יהיה מובטח שאפלטהו וגם אשגבהו על צריו כאשר ידע שמי כמדובר בקודם וגם יקראני ואענהו שתפלתו נשמעת תמיד כענין מר מצלי ואתי מיטרא אך לא אבטיחהו שיהיה עשיר כי אם שגם שאשמע תפלתו יהיה בצרה כענין ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על כל העולם ונענה ועם כל זה לא השיגה ידו פת לחם שעורים רק חרובין והטעם כי עמו אנכי בצרה בעצם בהיותו בצרה כי הוא לטובתו כי יעמוד לימין אביון וכענין ויהי ה' את יוסף ויהי בצרה כי ויהי בבית אדוניו המצרי וזהו עמו אנכי בצרה. או שעור התיבות עם שיקראני ואענהו בהתפללו על הכל עם כל זה עמו אנכי בצרה כי דיו לעבד להיות כרבו כי שכינה בגלות כביכול וזהו עמו אנכי בצרה כלו' כביכול אני והוא שוים בבחינת צרה כאחת ולא מבלי היות לי להשפיע בו טובה אני מניחו בצרה כי אם אחלצהו ואכבדהו בעושר וטובה כי יש לאל ידי כי לי הכל:
פסוק טז:
(טז) אלא שעל ידי הניח אותו בצרה ואני עמו יזכה שאורך ימים אשביעהו שהוא על ידי היות לו צרה בעולם הזה ישבע בטוב העולם הבא אז יותר שהוא בעולם שכלו ארוך ועוד שנית כי ואראהו בישועתי והוא כי כל המצטער על גלות שכינה או סובל יסורין כמוה רואה בנחמתה כמאמר הכתוב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וזהו ואראהו בישועתי שהוא בישועה שלה בעצמה שיזכה לשוש אתה בנחמתה וישועתה: