א יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ ב אֹמַ֗ר לַֽ֭יהוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ ג כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ ד בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ ה לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ ו מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם׃ ז יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ ח רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ ט כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ י לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ׃ יא כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ׃ יב עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ יג עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ יד כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ טו יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ טז אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
(א-ג) יושב בסתר עליון וכו׳ נראה לי זה המזמור משה רבי׳ אמרו כדעת הדרש שהזכרנו ואמר ומתנבא על גאולת זה הגלות הארוך ושלא יתיאשו ממנו לרוב אריכותו אבל שיבטחו באל והוא יצילם מצרת הגלות ובסוף יגאלם ויראם בישועתו. ואמ׳ דרך קריאה אתה העם הנבחר היושב בגלות בסתר עליון והמתלונן בצל שדי כלומ׳ שאין לך גואל זולתו לחסות תחת כנפיו אני אומר לה׳ שהוא מחסי ומצודתי ושהוא אלהי שאבטח בו שיצילך מפח יקוש ר״ל מצרת הגלות. ואומר כמו אתפלל או אומר פי׳ אגדיל מענין את ה׳ האמרת (דברי׳ כו) ואם איננו מאותו בנין כמו שפירשנו ג״כ בענין יומרוך למזמה (תה׳ קלט) כלומ׳ אני מודה ומגדיל כבודו על מה שנגלה לי בנבואה שהוא יצילך מפח יקוש המוכן לך ללכדך. וי״מ שאות הלמד שבמלת לה׳ הוא במקום בעבור כלומ׳ אני אומר לך שבעבור האל ובמצותו ובשליחותו שהוא יצילך מפח יקוש והמשל על צרת הגלות וכן דבר הוות דברים ההוים ומתחדשים וכלל באמרו לילה ויומם אפי׳ צהרים. ד׳ מינים מהמכות והם פחד וחץ ודברקטב] והמשיל הפגע שיבא פתאום אל החץ שיעוף ודבר וקטב הפסד האויר ויתכן כי המשילו אל החץ מפני שיגיע לכלי הנשימה כרגע בלא התמהמה וענין באפל יהלוך שלא יוכל להשמר ממנו עד שיקרהו פתאום. ודבר הוות ר״ל צער המשברים והמכאובות.
פסוק ד:
באברתו יסך לך ר״ל בכנפו יגן לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו ר״ל כי אמתו והוא הבטחתו תהיה לך צנה וסוחרה והם כלים שאדם מגין בהם עצמו מן החרבות ומן החצים וסוחרה המקפת פני גוף וצדדיו והצנה מגינה בפני הגוף לבד.
פסוק ה:
והמשיך במשל שלא יירא משום דבר אף מן המקרים הרגילים והמצויים כפחד הלילה כמי שעומד בבדידות או אף למחנה המפחד מאורב שלא יבא עליהם בלאט. ומחץ יעוף יומם ר״ל המושלך בפתע ומרוצה ולהיות הנוצח בראש ייחסו בלשון מרוצתו לעוף כאלו יעוף.
פסוק ו:
מדבר באופל יהלוך בחורף לרוב הקרירות ומקטב ישוד צהרים בקיץ לרוב החמימות. ובדרש פי׳ דבר באופל וקטב הצהרים כענין שדים וגם יש לועזים ישוד מענין שד וקטב. והעקר כי קטב לשון כריתה וישוד לשון שודד.
פסוק ז:
ואמ׳ אח״כ יפול מצדך וכו׳ פי׳ אלו הזדמן שתעבור במערכת מלחמה מתפשטים ואתה הולך לדרכך אפי׳ נהרגו אלף משמאלך ועשרת אלפים מימינך לא יגע בך רע אלא תראה משפט האלוה ותגמולו לאותם הרשעים שנהרגו ואתה שלם. וביאר קצת ההצלה (כי בי חשק) והבחין בין אלף ורבבה כיתרון הימין על השמאל. ויפול מצדך וכו׳ נראה לי שהבטיחו עוד הבטחה יתירה סוף דבר שלא יבאו עליו הצרות בפרט אלא שבבא הגזרה כללית והנך רואה בעיניך ואליך לא יגש רק שתביט בעיניך רעתם וענשם
פסוק ח:
ושלומת רשעים ר״ל העונש שהאל משלם להם תראה.
פסוק ט:
ובמה אתה זוכה לזאת ההצלחה מצד בטחונך באל ית׳ כי אתה שמת מחסך וסתרך ה׳ שהוא מחסי ועליון על הכל לעשות חפצו. ומצד היות בטחונך בו ית׳ לבד הוא ישמרך מכל הזיק.
פסוק י:
לא תאונה אליך רעה ר״ל תזדמן מענין אנה לידו (שמות כא יג) או ענינו גרמה וסבה בענין לא תסובב כלומ׳ אפי׳ ע״י סבה וגלגול וכו׳
פסוק יא:
לא יקרב באהלך שום פגע כי האל ית׳ בבטחך בו יצוה מלאכיו לך ר״ל בעבורך כענין אמרי לי אחי הוא (בראשי׳ כ יג) לשמרך בכל דרכיך ר״ל שיסבב בהשגחתו סבות להצילך מן המקרים והפגעים.
פסוק יב:
ולהפלגת עלוי השמירה אמ׳ דרך משל שאותם המלאכים ישאוך על כפים מיראתם שמא תגוף באבן רגלך הכל משל שישימך רחוק מן המקרים ולא יביאך לידי נסיון.
פסוק יג:
ואמ׳ על שחל ופתן ר״ל שתמשול בחכמתך ובשכלך על האויבים החזקים והתקיפים.
פסוק יד:
ודרך הנבואות לדבר פעם על דרך נמצא ופעם לנכח ועוד נסתר והוא אמרו עתה כי בי חשק ואפלטהו ר״ל בדין עלי שאשגיח עליו בכל מיני השגחה הנזכרת כי נפלאה אהבתו לי לדבקה בי ויגעל בכל זולתי וזהו ענין החשק. ואשגבהו ר״ל אחזקהו ואאמצהו כי ידע שמי כלו׳ לא שכחו עם התאחרו והשתקעו בין האומות
פסוק טו:
והוא לדעתי עמו אנכי בצרה כלומ׳ שעם תוקף צרותיו לא עזב אמונתו ולא נטה מני ארח אבל אנכי בקרבו ור״ל עיניו ולבו תמיד אלי. או נפרש עמו אנכי בצרותיו להושיעו מהם או רמז לענין בכל צרתם לו צר (ישע׳ סג ט) כמו שביארנו.
פסוק טז:
ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי בזמן הגאולה או רמז על הישועה הנצחית לעולם.