א יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ ב אֹמַ֗ר לַֽ֭יהוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ ג כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ ד בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ ה לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ ו מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם׃ ז יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ ח רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ ט כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ י לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ׃ יא כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ׃ יב עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ יג עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ יד כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ טו יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ טז אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
יושב בסתר עליון - יתכן שגם זה המזמור למשה, או לאחד מהמשוררים והוא אומר לעבד השם: שמעני אתה יושב בסתר עליון, שהוא השם.
פסוק א:
ומלת בסתר – סמוכה, כמו: בצל שדי יתלונן, כי הטעם כפול כמשפט.
פסוק ב:
אומר לה' - בעבור , כמו: ואמר פרעה לבני ישראל וזה פירושו אומר לך בעבור ה' שהוא מחסי ומצודתי והוא אלהי שאבטח בו והטעם דבק, כי הוא כאומר: אני נסיתי זה ואני אהיה לך ערב.
פסוק ג:
יקוש - פעול יקושתי לך, או תאר כמו עצום, וסמך דבר אל הוות, שהוא הוה פתאום.
פסוק ד:
באברתו - והטעם כנשר יעיר קינו והטעם שימלט מהפח ומהדבר. ויתכן היות הפח החרב, על כן מלת סוחרה וצנה, כמו: סחרו אל ארץ תרגום סביב. והנה הטעם: כי אמונת השם תסובבהו ותצרהו.
פסוק ה:
לא, מפחד לילה - מקורות לילה ולא מקורות היום שיעופו כחצים, כאשר יפרש.
פסוק ו:
מדבר - כי רוב הדבר בלילה הוא, אם היתה הסבה קור ואם מחום יהיה ביום צהרים.
פסוק ו:
וקטב - כמו דבר. והטעם כריתה, אהי קטבך שאול.
פסוק ו:
וטעם ישוד – שישוד הרוחות ובא בשורק, כמו ירון ושמח. ויש אומרים: כי ישוד, מגזרת שדים.
פסוק ז:
יפול - הזכיר כי צל השם יסתירהו והוא יראה שיפלו לימינו ושמאלו רבים בבא הדבר, וזה טעם אליך לא יגש.
פסוק ח:
רק - טעם שלומת רשעים – כי השם הביא עליהם דבר לשלם להם כפעלם.
פסוק ט:
כי - דברי המשורר לעבד ה', כי אתה העבד ה' שהוא מחסי עליון שמת מעונך והוא לעולם למעלה, על כן -
פסוק י:
לא תאונה - סבוב, כדרך: אנה לידו.
פסוק י:
רעה - הם התחלואים.
פסוק י:
באהלך - דרך משל, כמו: ופסח ה' על הפתח.
פסוק יא:
כי, לך - בעבורך, כמו: אמרי לי אחי הוא.
פסוק יב:
על - כאילו ישאונך על כפים.
פסוק יב:
וי"ו תגוף – בעבור הרגל, על דרך: כי עם אבני השדה בריתך.
פסוק יג:
על - כדרך: וחית השדה השלמה לך אפילו תדרוך עליהם ותרמסם לא ירעו לך.
פסוק יד:
כי - אלה דברי השם למלאכים וזאת היא המצוה שצום בעבורך, שאמר להם כי זה עבדי.
פסוק יד:
בי חשק ואפלטהו אשגבהו - שלא יוכל האויב להרע לו, בעבור שהוא יודע סוד שמי.
פסוק טו:
יקראני - ובעת שיקראני בשמי ובבא הצרה על אנשי דורו כפי גזירותי, אני אהיה עם עבדי.
פסוק טו:
ואחלצהו ואכבדהו - שלא יצטרך לזולתי.
פסוק טז:
ארך - מספר ימיו אמלא והפרד כבודו מעל גופו.
פסוק טז:
אראהו בישועתי - הטעם שיהנה מזיו שכינה וזאת היא ישועת השם באמת, או רמז לימות המשיח.