פסוק א:יושב וגו׳. אמר בל׳ קריאה אל מול היושב אתה היושב בסתר עליון ר״ל המתבודד בעבודת ה׳ ובעיון סתרי תורתו:
פסוק א:בצל וגו׳. אתה המתלונן וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:אומר לה׳. אומר אני לך בעבור ה׳ אשר הוא מחסי וכו׳:
פסוק ג:כי הוא יצילך. אשר הוא יצילך מפח הלוכד ומדבר המשבר:
פסוק ד:באברתו. בכנפיו יסוכך ויגן עליך:
פסוק ד:אמתו. אמיתת הבטחתו היא כצנה וסוחרה:
פסוק ה:לא תירא. על כי יסוך עליך לא תירא מפחד:
פסוק ו:מדבר. מן המזיק דבר ההולך באופל:
פסוק ו:מקטב. מן המזיק קטב השודד נפשות בעת צהרים:
פסוק ז:יפול. אף אם בעת הדבר יפלו אנשים רבים מצדך ומימינך ומ״מ אליך לא יגש הדבר ההוא ולא יזיק לך:
פסוק ח:רק וגו׳. מיתת האנשים תביט רק בעיניך ותראה תשלומין הרשעים הנופלים אבל לא יגעו בך לרעה:
פסוק ט:כי אתה. כאשר תאמר אתה ה׳ מחסי ועל אל עליון תשים מעונך ר״ל תבטח בו כאדם הבוטח במדורו לחסות בו מזרם וממטר:
פסוק י:לא תאונה. אז לא תזדמן לך רעה:
פסוק י:ונגע וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יב:על כפים. המלאכים ההם ישאו אותך על כף ידם ולא יעזבוך ללכת בארץ רגלי כי פן תכה רגליך באבן המוטל בארץ והוא משל על גודל השמירה וההשגחה:
פסוק יג:תדרוך. תרמוס עליהם ברגליך ולא יזיקו אותך:
פסוק יד:כי בי חשק. כה יאמר ה׳ הואיל וחשק בי לכן אצילהו מן החיות הממיתים:
פסוק יד:כי ידע שמי. הואיל והוא יודע ומכיר שמי להיות חרד מפני:
פסוק טו:יקראני. לכן כאשר יקרא אלי אענה אותו:
פסוק טו:עמו אנכי בצרה. בעת בוא צרה בעולם אהיה עמו להצילו ממנו:
פסוק טו:אחלצהו. אוציא אותו מן הצרה ועוד ארבה כבודו:
פסוק טז:אשביעהו. יהיה שבע מהם לגודל הריבוי:
פסוק טז:ואראהו. בעיניו יראה בימיו תשועת ה׳: