א יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ ב אֹמַ֗ר לַֽ֭יהוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ ג כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ ד בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ ה לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ ו מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם׃ ז יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ ח רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ ט כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ י לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ׃ יא כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ׃ יב עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ יג עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ יד כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ טו יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ טז אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
יושב וגו׳‎. אמר בל׳‎ קריאה אל מול היושב אתה היושב בסתר עליון ר״‎ל המתבודד בעבודת ה׳‎ ובעיון סתרי תורתו:
פסוק א:
בצל וגו׳‎. אתה המתלונן וכו׳‎ וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ב:
אומר לה׳‎. אומר אני לך בעבור ה׳‎ אשר הוא מחסי וכו׳‎:
פסוק ג:
כי הוא יצילך. אשר הוא יצילך מפח הלוכד ומדבר המשבר:
פסוק ד:
באברתו. בכנפיו יסוכך ויגן עליך:
פסוק ד:
אמתו. אמיתת הבטחתו היא כצנה וסוחרה:
פסוק ה:
לא תירא. על כי יסוך עליך לא תירא מפחד:
פסוק ו:
מדבר. מן המזיק דבר ההולך באופל:
פסוק ו:
מקטב. מן המזיק קטב השודד נפשות בעת צהרים:
פסוק ז:
יפול. אף אם בעת הדבר יפלו אנשים רבים מצדך ומימינך ומ״‎מ אליך לא יגש הדבר ההוא ולא יזיק לך:
פסוק ח:
רק וגו׳‎. מיתת האנשים תביט רק בעיניך ותראה תשלומין הרשעים הנופלים אבל לא יגעו בך לרעה:
פסוק ט:
כי אתה. כאשר תאמר אתה ה׳‎ מחסי ועל אל עליון תשים מעונך ר״‎ל תבטח בו כאדם הבוטח במדורו לחסות בו מזרם וממטר:
פסוק י:
לא תאונה. אז לא תזדמן לך רעה:
פסוק י:
ונגע וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק יב:
על כפים. המלאכים ההם ישאו אותך על כף ידם ולא יעזבוך ללכת בארץ רגלי כי פן תכה רגליך באבן המוטל בארץ והוא משל על גודל השמירה וההשגחה:
פסוק יג:
תדרוך. תרמוס עליהם ברגליך ולא יזיקו אותך:
פסוק יד:
כי בי חשק. כה יאמר ה׳‎ הואיל וחשק בי לכן אצילהו מן החיות הממיתים:
פסוק יד:
כי ידע שמי. הואיל והוא יודע ומכיר שמי להיות חרד מפני:
פסוק טו:
יקראני. לכן כאשר יקרא אלי אענה אותו:
פסוק טו:
עמו אנכי בצרה. בעת בוא צרה בעולם אהיה עמו להצילו ממנו:
פסוק טו:
אחלצהו. אוציא אותו מן הצרה ועוד ארבה כבודו:
פסוק טז:
אשביעהו. יהיה שבע מהם לגודל הריבוי:
פסוק טז:
ואראהו. בעיניו יראה בימיו תשועת ה׳‎: