לפרק ס'

לתכלית הבנת הפרק עלי להקדים כי פרקנו ופרק ס"ו, כפי שמעידים כמה סימנים, הם ילידי תקופה אחת, ובא זה ולימד על זה; משם, מתוך לשון הכתוב, "הבאתנו במצודה... הרכבת אנוש לראשנו"(תהילים סו יא-יב), עולה, כי בתחילה ארם הבקיע אל ארץ ישראל והביא שם ערי ישראל במצור; כמו כן נשמע מתוך הפרק ההוא כי התחולל בעת ההיא רעש נורא בארץ, שאליו ואל נוראותיו מכוון גם עניין פרק מ"ו. פגעי האויב ופגעי הרעש נזדווגו יחד לדכא רוח העם, עד שבא הניצחון על אדום, הרשום בפתיחה של פרקנו, ונתן אות תשועה והפיח התקווה, כי כאשר החל ה' להושיע את עמו, כן יוסיף לבצע את אשר החל.

הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה׃
(תהילים ס ד)

"פְּצַמְתָּ֑הּ" - מלשון פצימין (סוכה יח.), על הכוונה: שהארץ נעשתה בעקב הרעש פצימין פצימין, תלולים תלולים, ושברים ונקעים ביניהם.

"רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה" - הרעש דרכו להשאיר אחריו על פני האדמה נקעים עמוקים שעושים רושם כאילו נתפוררה הארץ ומטה.

נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה׃
(תהילים ס ו)

הכוונה: כי על יד הניצחון על אדום כאילו נתן ה' ליראיו נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט, להתנשא לעבר פני ה"קֹ֣שֶׁט", האמת, אשר את יראיו לאות ולעד [ועל דרך הוראת "מפני" בפסוק "ופניו מפני צפונה"(ירמיה א יג)].

לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו (וַעֲנֵֽנִי׃)
(תהילים ס ז)

זאת בקשה להוסיף ה' חסדו עם ידידיו-עמו-ישראל להושיעם ולחלצם גם מאויביהם האחרים.

לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי׃
(תהילים ס ט)

"וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י" - ההדגשה היא, כי אפרים, השבט המקנא את יהודה כל הימים, יהיה מָע֣וֹז ראש דוד, שומר לראש המלך שיצא ממעי יהודה, אות אמונתו למלכו, על דרך הכתוב: "וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לָכֵן֙ אַתָּ֣ה תֵדַ֔ע אֵ֥ת אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֖ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל־דָּוִ֔ד לָכֵ֗ן שֹׁמֵ֧ר לְרֹאשִׁ֛י אֲשִֽׂימְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים׃"(שמואל א כח ב).

"יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי" – הנכנע לפני לחוק(ק) מצוותי על לוח אבן לחוק.

[ על הוראה זו של מחוקק מעיד לפי דעתי סגנון הכתוב בספר שופטים: "מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר"(שופטים ה יד); ההקבלה של "מחוקקים" אל "מושכים בשבט סופר" מראה על סמיכות עניינם ועל צד השווה שבשניהם, כי כמלאכת המושכים בשבט סופר כן מלאכת המחוקקים לקיים ולעשות זכר לדבר על גבי מגילת ספר או על גב לוח אבן. הצד השווה הזה מפורש בלשון ישעיה לאמר: "עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כָתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם׃"(ישעיה ל ח). והכוונה בספר שופטים היא: כי גם המלומדים בעם ירדו למלחמה עם סיסרא, ואלמלא קבלת חז"ל היה אפשר לפרש גם כוונת הברכה שברך יעקב את יהודה, "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", על הדרך שפירשנו לעיל, כי מיהודה לא לא יסור המושך בשבט סופר והמחוקק על האבן, כלומר כי בני שבטו יהיו המלומדים בעם. ובהתאם לזה תהיה הכוונה בהמשך הברכה הנ"ל "ולו יקהת עמים", כי כל השבטים האחרים, המכונים "עמים" – על דרך לשון יעקב לפני כן: "ויאמר אלי... ונתתיך לקהל עמים" – יקהו תורה (בהוראת "יקהת" ב"ליקהת אם"(משלי ל יז) מפי יהודה. ]

מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי׃
(תהילים ס י)

"עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי" – התחברי נא לך פְּלֶ֣שֶׁת עָ֝לַ֗י עם שאר אויבי, כי את כולכם אכריע תחתי! [על דרך סגנון ישעיה: "רועו עמים וחותו!"(ישעיה ח ט).

מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃
(תהילים ס יא)

שאלה ותשובה; הוא שואל, מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר, אל העיר הישראלית הנתונה כעת על ידי ארם במצור, להצילה? והוא משיב: "מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם", כלומר זה שנָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם והנחילני ניצחון שם, הוא יובילני לאותה עִ֣יר מָצ֑וֹר לחלץ גם אותה מיד האויב.

הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱ-לֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃
(תהילים ס יב)

"וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝-לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ" – בתמיהה. כלומר, האין די לך במה שזְנַחְתָּ֑נוּ עד עתה ומסרתנו ביד הרעש, ואף גם את זאת תעשה לנו לבלי לצאת בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ.

הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם׃
(תהילים ס יג)

"וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם" – כנגד האויבים שהשיגו עזר זה מזה, כאמור "וַתָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק לַעְזֹ֕ר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה"(שמואל ב ח ה).