לפרק ס'

למעלה משש מאות שנים אחרי פרידתו של יעקב מלבן, במהלכה עזב יעקב את הגלעד, ירד אל סוכות, עבר את הירדן והגיע לשָׁלֵם ליד שכם, דוד המלך הוביל את צבאו במסלול זה, אך הפעם הכיוון היה ממערב למזרח. כך מתואר המסע בפרקנו:

אֱ-לֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי:
(תהילים ס ח-ט; תהילים קח ח-ט)

פסוקים אלה מתארים את מסעו של כל צבא דוד, חטיבות החי"ר הסדירות והמילואים, למלחמה כנגד צבא האויב הארמי שחיכה להם בחֵילָם, במישורים הגדולים של דרום רמת הגולן (בימינו האזור שבין מבוא חמה לרמת מגשימים).

בראש הכח הארמי, המאוחד, עמד שובך, הוא שופך, הגנרל האימתני. לרשותו עמדו מאות מרכבות ופרשים רבים. למרות היתרון הצבאי הברור של הארמים הסתיים הקרב בניצחון ישראלי מדהים, ששינה את פני המזרח התיכון.

כך מתואר האירוע בספר שמואל:

וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם. וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן.
(שמואל ב י יז-יח)

עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות:

הראשונה: כיצד הושג ניצחון זה ומה גרם לתוצאה מדהימה שכזו?

השניה: מדוע בפרקנו מופיעים גם פסוקים של תרעומת ופליאה על דרכי הנהגתו של הקב"ה את העולם, "אֱ-לֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ. הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה. הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה... הֲלֹא אַתָּה אֱ-לֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱ-לֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ"(תהילים ס ג-ה,יב), ומצד שני אנו מוצאים בפרק גם פסוקי תפילה והודאה: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ (ועננו) וַעֲנֵנִי... הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. בֵּא-לֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ"(תהילים ס ו-ז,יג-יד)?

נציע את ההסבר הבא:

הארמים, הסורים של ימי בית ראשון (הסורים של ימינו אינם צאצאים שלהם), איימו על עתידה של מדינת ישראל הראשונה. בקרב זה עמד למבחן לא רק כוחה הצבאי של מדינת היהודים, אלא גם חוסנה החברתי והלכידות של בני רחל ולאה, סביב מנהיגות דוד המלך. במסעו מירושלים לרמת הגולן עבר דוד דרך שכם, בירת השומרון, עירם של בני מנשה ואפרים, בני יוסף, והם הצטרפו אליו. אחר כך, עברו דרך סוכות אל הגלעד, שם הצטרפו לצבאו גם לוחמים נוספים מבני מנשה, אפרים, גד, ראובן, בנימין ויהודה ששכנו שם.

עם ישראל חווה רגעי חסד נדירים של אחדות ושלום פנימי. תוך כדי הטיפוס לרמת הגולן התרחשה רעידת אדמה קשה באזור, סדקים נפערו ורעש נורא נשמע ממעמקי כדור הארץ: "הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה". ברגע הראשון חשש צבאו של דוד כי תופעה זו משמעותה כעס וחרון-אף עליהם מן השמים. לכן הם שואלים ומקשים: "אֱ-לֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ... הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה... הֲלֹא אַתָּה אֱ-לֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱ-לֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ?". אבל גם מתפללים "אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ... הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם".

רעידת האדמה גרמה לבוקה ומבולקה בצבא הארמי, המבוסס על סוסי קרב. סוסים אלה הם הראשונים שחשו בשינוי הסיסמולוגי והתחילו להשתולל. הבקעים והסדקים שנבעו בקרקע מנעו כל תנועה של המרכבות.

חיילי החי"ר של דוד, שהבינו זאת, חיסלו את הצבא הארמי, והנותרים נסו על נפשם. ההגמוניה הארמית במזרח התיכון חוסלה.

דוד בראש חייליו הודה לקב"ה על הנס הגדול:

נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ (ועננו) וַעֲנֵנִי... הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. בֵּא-לֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.

הבה נתאחד גם אנו, ובזכות האחדות, ישמע הקב"ה תפילתנו ויבוס צרינו.

  באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון וישלח תשע"ה