א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד׃ ב בְּהַצּוֹת֨וֹ ׀ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ וְאֶת־אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת־אֱד֣וֹם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף׃ ג אֱ֭לֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֝נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵ֥ב לָֽנוּ׃ ד הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה׃ ה הִרְאִ֣יתָה עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֝שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה׃ ו נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה׃ ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו (וַעֲנֵֽנִי׃) ח אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ ט לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי׃ י מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי׃ יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ יב הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃ יג הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם׃ יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
על שושן עדות מכתם לדוד ללמד, (תו' מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע"כ סא"א) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳) ארמי היה:
פסוק ב:
בהצותו. כמו (במדבר כ"ו) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון:
פסוק ב:
וישב יואב ויך את אדום וגו'. שמנה עשר אלף הכתובים במלכים (שמואל ב ח׳:י״ג ובדברי הימים א י״ח:י״ב) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם:
פסוק ג:
זנחתנו פרצתנו. כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב:
פסוק ג:
אנפת. קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו:
פסוק ד:
הרעשתה. ארצנו בכמה גייסות:
פסוק ד:
פצמתה. שברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין:
פסוק ד:
רפה שבריה כי מטה. לשון רפואה אע"פ שכתוב בה"א הרבה תיבות משמשות כן:
פסוק ד:
כי מטה. לשון שפלות:
פסוק ה:
יין תרעלה. האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו, (נחום ב׳:ד׳), ובלשון משנה מדיות רעולות:
פסוק ו:
נתתה ליראיך נס. נסיונות של צרות הרבה:
פסוק ו:
להתנוסס. להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך:
פסוק ו:
מפני קשט. לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות:
פסוק ז:
יחלצון. ינצלו מרע:
פסוק ז:
הושיעה ימינך. אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם:
פסוק ז:
וענני. כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם:
פסוק ח:
אלהים דבר בקדשו. שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם (סא"א), ד"א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם:
פסוק ח:
אעלוזה. בישועתו, בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ח) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל:
פסוק ח:
אחלקה שכם. אחלק להם שכם בנכסי אויביהם:
פסוק ח:
ועמק סוכות אמדד. סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא, ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם, אחזיר להם נחלת יעקב אביהם, ועמק סוכות אמדד, כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם, ד"א ועמק סוכות אמדד, סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות בנות:
פסוק ח:
אמדד. אני מודד את צורתם כמו שנאמר (שם ב ח) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (סא"א):
פסוק ט:
לי גלעד. למלוך עליהם:
פסוק ט:
מחקקי. שרים שלי מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו (בראשי' מ"ט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (סא"א):
פסוק י:
מואב סיר רחצי. אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו:
פסוק י:
נעלי. מסגר שלי:
פסוק י:
עלי פלשת התרועעי. התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד:
פסוק יא:
מי יובלני עיר מצור. או לעיר מבצר לכבוש את בצרה אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם, בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם:
פסוק יב:
ולא תצא. ואינך יוצא:
פסוק יד:
יבוס. ירמוס: