ושווא תשועת אדם

הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם׃
(תהילים ס יג)

המדרש (תנחומא אחרי מות יב) אומר: 

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הֱיִיתֶם נוֹשָׁעִים עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם: בְּמִצְרַיִם, עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן; בִּימֵי סִיסְרָא, עַל יְדֵי בָּרָק וּדְבוֹרָה; בַּמִּדְיָנִים, עַל יְדֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל"(שופטים ג לא); וְכֵן עַל יְדֵי שׁוֹפְטִים. וְעַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּשָׂר וָדָם, הֱיִיתֶם חוֹזְרִין וּמִשְׁתַּעְבְּדִין. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי בְּעַצְמִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם וְשׁוּב אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים"(ישעיה מה יז). 

כוונת המדרש להודיענו שלא תיתכן גאולה נצחית על ידי אנשים, ואפילו צדיקים כמשה ואהרן. הסיבה היא שכל אחד יכול להעניק רק מה שיש לו ולא מעבר לזה. כדי שאלישע יוכל להחיות שני מתים, ולא מת אחד כאליהו, צריך היה לקבל את כוחו הרוחני של אליהו, ובצירוף כוחותיו הרוחניים יכול היה להיות כפול ממנו. אך האדם, גדול ככל שיהיה, איננו יכול להעניק מה שאין לו. מאחר וכל אחד חייב למות ואיננו יכול להתקיים לעולם גם מעשי ידיו אינם יכולים להתקיים לנצח, לפיכך אינם יכולים לגאול את ישראל גאולה נצחית. יש להעיר כי מדובר באנשים שנשלחו על ידי הקב"ה למשימתם ונבחרו בגלל צדקתם או זכותם המיוחדת. לא מדובר באנשים שנטלו שררה בכח והרעו לישראל בהנהגתם, ובכל זאת גאולתם איננה מושלמת ואיננה נצחית. וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יהושע שופטים'