א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד׃ ב בְּהַצּוֹת֨וֹ ׀ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ וְאֶת־אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת־אֱד֣וֹם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף׃ ג אֱ֭לֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֝נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵ֥ב לָֽנוּ׃ ד הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה׃ ה הִרְאִ֣יתָה עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֝שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה׃ ו נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה׃ ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו (וַעֲנֵֽנִי׃) ח אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ ט לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי׃ י מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי׃ יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ יב הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃ יג הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם׃ יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם

מלבי"ם

פסוק א:
למנצח, המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע"ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ"ש שמואל ב', י"ח ו') ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים:
פסוק ג:
אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר"ל כלית חרון אפך עלינו, ועי"כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:
פסוק ד:
הרעשת מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה, זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד, כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם:
פסוק ה:
(ה-ו) הראית, מה שהראית עמך קשה, זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה וזה עשית מפני קושט, להראות אמתך קושט ואמת סלה סיום הענין:
פסוק ז:
למען, אחר ההצעה הזאת אומר, למען יחלצון ידידיך, שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך, שתושיע להם ע"ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, וענני:
פסוק ח:
אלהים, לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים, אלהים דבר בקדשו ואמר לנו, אעלזה אחלקה שכם, עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סכות, ר"ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי"ז:
פסוק ט:
לי גלעד ולי מנשה ואפרים, יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי, כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי"כ:
פסוק י:
מואב סיר רחצי, יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז"ל ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי, שזה סימן שיהיו עבדי, עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו מי, מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי"כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא מי יובילני עיר מצור, איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם מי נחני עד אדום, הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים:
פסוק יב:
(יב-יג) הלא מזה מבואר נגלה, כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא אלהים בצבאותינו, זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר, כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע"י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם, רק באלהים נעשה חיל, שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה, ולא נושע ברוב חיל רק באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ולא כחנו ועוצם ידינו עשו זאת: