פסוק א:למנצח וגו׳. נראה ששושן עדות הוא כלי ניגון ושושן הוא נגזר לדעתי משושנים ועדות הוא מלשון עדי עדיים (יחזק׳ טז ז) לרמז שהיה ממין הכלי הנקרא שושנה אלא שהיה נבחר מאד וללמד כמו להזכיר ר״ל לעורר הלבבות שכל ענייני האדם מסודרים להשגחתו ית׳ ולהורות לפניו על הכל. ובדרש אמרו ללמד כלומ׳ שיהיה הענין צריך להוראה ולמוד והוא כשהלך [יואב] להלחם עם ארם אמרו לו אי אתה מזרעו של יעקב שכבר התנה עם לבן [שלא] לעבור בתחומו לרעה כדכתי׳ לכה ונכרתה ברית אני ואתה (ברא׳ לא מד). כששמע יואב כן לא היה יודע מה להשיב ובא אצל דוד אמ׳ לו כך וכך אמרו לי מיד הושיב סנהדרין אמרו לו הם עברו הברית תחלה שנאמ׳ מן ארם ינחני בלק מלך מואב ולא זו בלבד אלא אף בימי כושן רשעתים [שהיה ארמי] וישב יואב ואמ׳ [להם].
פסוק ב:ואמ׳ שזה המזמור חובר כשנלחם עם ארם נהרים וארם צובה וישב יואב להכות את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף וזה הענין מצאנו בס׳ שמואל ובס׳ דברי הימים אלא שזה הענין [אינו] שוה בכולם וצריך ליישבם על הדרך שפירשו בזה כל המפרשים והוא שבס׳ שמואל (ש״ב ח) מצאנו ויך דוד את הדדעזר בן רחוב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר פרת וילכד ממנו אלף ושלש מאות פרשים ועשרים אלף רגלי וכו׳ ותבא ארם דמשק לעזור להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף ותהי ארם לדוד לעבדים ונאמ׳ אחריו ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמנה עשר אלף ויהי כל אדום עבדים לדוד. ובדברי הימים (א׳ יח) כתוב ויך דוד את הדרעזר מלך צובה בלכתו להציב ידו בנהר פרת וילכוד ממנו וכו׳ כמו שכתו׳ בשמואל ויבא ארם דרמשק לעזור להדרעזר מלך צובה ויך דוד וכו׳ כדכתי׳ בשמואל ונאמ׳ אח״כ ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף ויהיו כל אדום עבדים לדוד. הנה נתחלף הענין בשם האומה שבשמואל נכת׳ במלחמת גיא מלח ארם ובכאן ובדה״י נאמ׳ אדום וכן נתחלף עוד מספר ההרוגים שבכאן נאמ׳ שנים עשר אלף ובשמואל ובדה״י נאמ׳ שמונה עשר ועוד נתחלף הענין בשם ראש המלחמה שבשמואל נתיחסה לדוד ובכאן ליואב ובדה״י לאבישי ונראה ליישב המקראות שהמלחמה היתה לאדום ולארם וכמו שכתו׳ כאן בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח ומתוך כך הזכיר בכאן שניהם ר״ל אדום וארם והמלחמה נתיחסה בשמואל לדוד להיות הכל על שמו כי הוא העיקר ובשליחותו נעשה הכל וכולם בטוחים על כחו והנהגתו ונתיחסה בדברי הימים לאבישי כי הוא התחיל במלחמה אלא שיואב בא אחריו והשלימה והוא שנאמ׳ כאן וישב יואב כלומ׳ ששב מארם ללכת לעזור לאחיו על אדום ומה שאמר כאן שנים עשר אלף לפי שאבישי הכה תחלה ששת אלפים וכשבא יואב השלים למלחמה והרג שנים עשר אלף והיו בי שניהם שמונה עשר אלף אלא שאחר שאבישי היה המתחיל התיחסה כל ההנהגה אליו לשמו ובדרך זה נתישבו המקראות. ובדרש אמרו ששתי מלחמות היו בגיא מלח אחת שהכה אבישי שמונה עשר אלף ואחת שהכה יואב שנים עשר אלף ולענין הפשט נראה כמו שכתבנו תחלה.
פסוק ג:ומעתה נחל בביאור המזמור ואמ׳ א׳ זנחתנו פרצתנו והוא שמתחלה הלך הדדעזר מלך צובה להציב ידו בנהר פרת ר״ל לאסוף שם מחנותיו ולקח קצת מקומות מארץ ישר׳ הסמוכים לנהר פרת וזהו פרצתנו כלומ׳ שפרץ מלך ארם בארצנו ואמ׳ אנפת כלומ׳ אין זה ריחוק אלא כעס על עונותינו ותשובב לנו כלומ׳ שתשיב אלינו ברחמים.
פסוק ד:ואמ׳ הרעשת הארץ פצמתה כלומ׳ שבביאת האויב היה הענין כאלו רעשה הארץ ופצמת פירושו נפתחה מענין וקרע לו חלוני (ירמ׳ כב יד) שתרגומו ופצים ליה כוין וייחס הענין לאל כי הוא המסבב את הכל לעונותינו ולכן רפה שבריה כדרך וירפא את מזבח ה׳ ההרוס (מ״א יח ל) והה״א במקום אל״ף כי מטה ר״ל ונטתה ליפול.
פסוק ה:הראית עמך קשה כלומ׳ כשבאו גוים בארצנו כאלו השקיתנו יין תרעלה ובאה מלת יין מוכרת במקום סמוך כמו מיין הרקח (שה״ש ח ב).
פסוק ו:ונתת עבר במקום עתיד והוא שמחלה פני האל שיתן ליראיו נס ר״ל גדלה להתנוסס ר״ל להתרומם נסו על אויביו. ומפני קשט ר״ל מצד אמתות הבטחתך אשר הבטחת להעמידנו ולהושיב עמך על אדמתם בשלוה ובבטח. סלה ר״ל לעולם.
פסוק ז:למען יחלצון ידידיך כמו חלצני ה׳ (תה׳ קמ ב) [ואמ׳ שהוא ענין מנוחה וכן ועצמותיך יחליץ (ישע׳ נח יא) ומזה הענין רצח והחליצנו] ור״ל שינצלו מצרתם. הושיעה ימינך נ״ל שהוא פועל יוצא כלומ׳ הכן ימינך שתושיעני או שמא קרא העם הנבחר ימינך להיותם העומדים מימינו וזה משל על היותם מוכנים לעבדו. ורבותי׳ דרשוהו לשון הפלגה כאלו התקצר בצרותינו ולכן הושיע עצמך ואז תעננו והענין כי בצרותינו אין שמך מפואר כראוי בין העמים.
פסוק ח:ואחר שהזכיר איך הבטיחתהו הנבואה למלוך גם על ישראל ושיכנעהו למלוך בהתגברות אמ׳ על זה אלהים דבר בקדשו ר״ל ברוח קדשו והוא על פי נבואה דבר שאעלוז בו והוא להפר אלי הממלכה עד שאחלק לכם לתתו כרצוני למדד עמק סוכות לחלקו בחפצו וזכר אלו המקומות שהיו משבט אפרים והרמז על מלכות ישראל שהיא מכונה בשם יוסף
פסוק ט:ולפי שהמליך אבנר את איש בשת בן שאול על גלעד ועל אפרים אמ׳ שהכל ניתן לו בנבואה והוא שפירש עוד לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי כלומ׳ שכלם לעזרתי ויהודה מחוקקי ר״ל עיקר מלכותי והוא שם או פירושו שהם השרים והשלטונים שלי.
פסוק י:ומואב סיר רחצי כלומ׳ הדור שאשפוך בו רחיצת רגלי משל לאדנות מופלג והיותם תחתיו בשפלות וכניעה והוא ענין על אדום אשליך נעלי כלומ׳ שיהיו למרמס תחת רגלי כמו שאמ׳ בזאת המלחמה ותהי מואב עבדים לדוד וכן ויהי כל אדום עבדים לדוד (ש״ב ח) וכן ותהי ארם לדוד לעבדים ולא זכרו הנה כי נכלל הוא עם אדום אחר שהיו נעזרים זה בזה. עלי פלשת התרועעי כלומ׳ הכיני עצמך לעזרתי לקבץ גוייך בתרועה לבוא לעזרתי ועלי פירושו להתחבר עם אנשי חילי כמו עליו מטה מנשה (במדב׳ ב כ).
פסוק יא:ומי יובלני עתיד במקום עבר כלומ׳ מי הביאני לכיבוש ערי מבצר כאלה ומי נחני עד אדום לתתם אלי לעבדים
פסוק יב:הלא אתה א׳ שזנחתנו ועתה לא תצא בצבאותינו להלחם מלחמותינו לסבת עונותינו
פסוק יג:ולכן אנחנו שבים לפניך שתתן לנו עזרת מצר כי לא בטחנו רק בישועתך כי ידענו שתשועת אדם שוא והבל
פסוק יד:ובך נעשה חיל ואתה תבוס צרינו ר״ל תרמסם.
