תנ"ך על הפרק - בראשית לז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

בראשית לז

37 / 929
היום

הפרק

חלומות יוסף ומכירתו

וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ׃וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי׃וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי׃וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו׃וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי׃וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר׃וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶׄתׄ־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם׃וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה׃וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ׃וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים׃וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן׃וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ׃וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא׃וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו׃וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֮ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו׃וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם׃וַיֵּשְׁבוּ֮ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו׃וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא׃וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא׃וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו׃וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וישב. הוא אותיות שניות מתיבות יוסף דינה עשו לבן. רבינו אפרים בפירושו ז"ל ברמזיו כ"י. ויש לחקור מדוע נקט אותיות אלו. ואפשר דבאותיות אלו שהם רומזים לצרות רמוז בהם ההצלה כי הם אותיות ישוב כי לבסוף היה לו ישוב בהניח ה' לו מכל צרותיו וכיון דבסוף ימיו היה לו ישוב חשוב כאלו כל ימיו היו בישוב כמשז"ל. וירמוז עוד ויש"ב נוטריקון יסורין בתחילה ולבסוף שלוה: אלה תולדות יעקב יוסף. כתב רש"י ז"ל תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף דזיו איקונין שלו דומה לו (ב) ומה שאירע ליעקב אירע ליוסף זה נשטם וזה נשטם וכו' ע"ש (ג) ועוד דבר חכים הוא לו וכל מה שקבל משם ועבר מסר לו (ד) בתחילה היו לו יסורין ועבדות ואח"כ ישוב בצד מה דומה ליעקב אע"ה. וזה רמז ר"ת. אלה תולדות יעקב יוסף אתיי נוטריקון איקונין תורה יסורין ישוב (ה) ואפשר עד"ה דיעקב בחינת ת"ת ויוסף בחינת יסוד וגוף וברית חשבינן חד וא"ש אלה תולדות יעקב יוסף (ו) דכל השבטים בחינת השכינה ויוסף בחינת יסוד דכורא ואתי שפיר אלה תולדות יעקב שהוא דכורא (ז) אמרו רבותינו ז"ל שלא עבד יעקב אצל לבן אלא ברחל והיא עקרת הבית וזה פריה ויוסף בסדר עליון (ח) יש לרמוז כי יעקב בגימטריא ז' הויות כי ת"ת כולל הכל ויוסף גימטריא ו' הויות דיסוד מקבל מה' וא"ש אלה תולדות יעקב יוסף (ט) ועוד י"ל דיוסף כלכלם ולחיותם ברעב ונקראו ישראל על שמו דכתיב בני יעקב ויוסף ובהכי ניחא אלה תולדות יעקב יוסף (י) ויראה עוד במ"ש חכמי המדע דיעקב אע"ה היה גלגול אדה"ר והכי אמרו בזהר הקדוש שופריה דיעקב שופריה דאדה"ר ולא אמר מעין שופריה כי הוא אדה"ר עצמו כמ"ש בהגהת הזהר בדפוס. ויוסף הצדיק היה נפש אדה"ר כמ"ש בספר קרבן שבת מהאר"י ז"ל ומשו"ה אמר אלה תולדות יעקב יוסף (יא) וירצה כי יעקב תמיד היה ירא ורועד מפחד עשו עד שנולד יוסף כי הוא שטנו של עשו ואפשר שהטעם כי עשו גימטריא שלום והוא יסוד. ויוסף הוא בחינת יסוד שלום ושלום אותיות מושל על עשו שהוא גימטריא שלום והוא פוגם הברית והיינו דקאמר אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא שטנו של עשו (יב) ועוד בסגנון אחר כמ"ש הרב עמודיה שבעה משם ספר גלי רזיא והבאתיו אני עני בקונטריס פני דוד פרשת וישלח כי יש מקטרג למעלה חרב סט"א והוא למטה עשו ונולד להכניעו חרבא דמלכא חרב דקדושה והוא יוסף למטה ולכך כתיב אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא כנגד חרב דקדושה להכניע עשו (יג) ויתבאר עוד כי המרכבה הקדושה אברהם יצחק יעקב דוד ובמקום דוד בא יוסף כמ"ש שם בפני דוד משם הרב עמודיה ז' והיינו דקאמר אלה תולדות יעקב יוסף כי בזה נשלמה המרכבה הקדושה יוסף במקום דוד הע"ה (יד) והפעם ילוה כי יעקב אע"ה היה ירא ורועש על גלות מצרים ועל ידי מכירת יוסף ניצולו מחלק העבדות כמו שביאר הרב עיר וקדיש מהר"י קוב"ו ז"ל וגם בזכות יוסף הצדיק נקרע הים כמשז"ל וא"כ יוסף הצדיק היה סיבה לקיום כל ישראל תולדות יעקב שאם לא היה יוסף הצדיק ע"ה שקדם לכפר העבדות היו נכנסים בש"ט ן' וגם המרו על הים ובזכות יוסף ניצולו שנקרע הים א"כ יפה אמר הכתוב אלה תולדות יעקב יוסף (טו) ועוד יתכן במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ם פאפירש כ"ץ ז"ל והבאתיו אני עני בספרי הקטן ראש דוד פרשת וישלח משם רבינו האר"י זצ"ל כי עשו קין ויעקב הבל וראובן קין ויוסף הבל ע"ש ולכן אמר אלה תולדות יעקב יוסף כי היה ביעקב בחינת הבל וביוסף בחינת הבל וזה רמז אל"ה גימטריא הבל עם הכולל (טז) ועוד יש לרמוז כי יעקב אע"ה היה ירא שמא חטא בענין לאה שחשב בביאה ראשונה שהיא רחל וגם אח"כ בלקיחת שתי אחיות. וכתוב בתרגום המיוחס ליב"ע ואתחלפו עובריא דלאה היתה מעוברת מיוסף ורחל מדינה. ועל ידי תפלת לאה יוסף הלך ברחל ודינה בלאה וכאשר אירע נס מופלא הזה נחה דעתו של יעקב אע"ה דזה מופת כי רחל ולאה תרין דאינון חד וכחד גופא חשיב וכמ"ש אני בעניי בראש דוד שם וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף דעל ידי לידת יוסף בנס מופלא נחה דעת יעקב אע"ה ברחל ולאה דחדא חשיבי. וזה רמז אלה אותיות לאה דלא חטא במחשבתו ברחל ולא בשתי אחיות וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף דיוסף הי"ל שתי כחות מיעקב אע"ה שבתחילה נוצר בלאה והיה לו כח אביו שהולידו. וכשהלך לרחל הי"ל קצת מאביו שהוליד דינה ונשאר רושם ברחל ורשומו ניכר זריז ונשכר. וגם מרוחא דשבק יעקב ברחל מלבד מה שלקח מלאה מההוא רוחא דשבק בלאה יעקב באופן דביוסף היה לו שתי כחות מרחל ומלאה ושתים מיעקב וז"ש אלה תולדות יעקב שנים היו ביוסף לבדו מה שאינו כן שאר השבטים דכל אחד הוא לבדו (יז) טעם כי הנה בפרקי היכלות קוראים למילויי אותיות תולדות. וכאן רמז כי תולדות ומילוי יעקב יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת בגימטריא משיח בן יוסף כי סוד יוסף הוא משיח בן יוסף. ספר קדמון כ"י ועוד האריך: וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. אפשר דיעקב אע"ה לתקן בא ג"ע דאדה"ר כמשז"ל ואחר כל מה שטרח אירע ענין לאה דהטעהו לבן וסבר שהיא רחל ויהי בבקר והנה היא לאה וכמו צער בנפשו דבגמר התקון בא לידו איסור ערוה ושמא הפסיד כל מה שתקן. ולכן ברחל שהיה הפקפוק כמ"ש מהרימ"ט ז"ל האלהים עשה שתלד יוסף שהוא נפש אדה"ר להודיע ליעקב אע"ה דלא עשה איסור וכל מה שעשה היה תקון גמור. וזה פריו שבא ביוסף נפש אדה"ר להשלים התקון ויוסף בחינת יסוד. וזו היא סיבה שיעקב אע"ה אהב את יוסף דהוי סהדא רבא עדות ביהוסף כי כבר רצה האלהים את מעשיו. וז"ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו ונ"ט כי בן זקנים הוא לו ור"ת בן זקונים הוא לו גימטריא אדם עם הכולל. ועשה לו כתנת פסים שהוא אור לבוש אדה"ר כמ"ש הרב קרבן שבת. וס"ת בן זקונים הוא אותיות אמ"ן יחוד קבה"ו. גם ירמוז שהוא גימטריא צ"א כי נולד יוסף כשהיה יעקב בן צ"א שנה לרמז הנזכר כמשז"ל. והנה שאלוני דפתח הכתוב וישב יעקב ואח"כ אמר וישראל אהב את יוסף והול"ל ויעקב אהב את יוסף. ואפשר דיוסף היה במקום דוד שהוא המרכבה. וכשנגע בכף ירכו נקרא ישראל שיר אל לרמוז דדוד הע"ה יתקן הירך בשירותיו כמש"ה נעימות בימינך נצח ועיין בקונטריס פני דוד פרשת וישלח מ"ש בשם הרב עמודיה שבעה. ובדברים אחדים מ"ש בכמה מקומות דברי הרב עיר וקדיש מהר"א גאלנטי ז"ל בענין הירך ושאול עש"ב ומשו"ה אמר וישראל דשם רמוז דוד הע"ה דבא במקומו יוסף ולז"א וישראל אהב את יוסף. א"נ כמשז"ל שנקרא אל וא"כ מותר בשתי אחיות ומשו"ה אמר וישראל אהב את יוסף דמטעם שנקרא ישראל רחל מותרת ולכן אהב את יוסף מכל בניו: ועשה לו כתנת פסים. כתב רבינו מהר"ר אליעזר מגרמיזא זצ"ל ברמזיו כ"י כמנין פסי"ם נחסרו מארבע מאות של הגלות עכ"ד. ואפשר במשז"ל פ"ק דשבת לעולם לא ישנה אדם בנו לבין הבנים שבשביל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותנו למצרים ופירשו המפרשים ז"ל דהגזרה היתה ועבדום ועינו אותם ת' שנה. והעבדות נתכפר במה שנמכר יוסף לעבד ועי"ז לא ישבו כי אם רד"ו שנה. והשתא אתי שפיר כי בדבר שהיה סיבה לגלות שם נרמז צרות יוסף כמשז"ל פסים ר"ת פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים. ושם נרמז שזה גרם הצלת ישראל שנחסרו ק"ץ שנה כמנין פסים דבעבדות יוסף נתכפר ועבדום ויצאו בחצי הזמן. א"נ אפשר בסגנון אחר דשם נרמז דבזה היה קץ גאולתם דאם ח"ו היו שוהים עוד במצרים היו נכנסין בנ' ש"ט ולא היה להם תקומה ובמה שנמכר יוסף לעבד נתכפר ועבדום והיה ק"ץ גאולה כי פסים גימטריא ק"ץ. או ירצה באופן אחר במ"ש בזהר הקדוש דע"י דהשבטים שלטו ביוסף ואח"כ הוא שלט במצריים עי"ז נמצא דהמצריים עבדים ליוסף והם עבדים לשבטים דהם שלטו במלכם יוסף ובזה היתה גאולה. וזה הרמז דע"י כתנת פסים מכרוהו לעבד וזה היה קץ גאולה כמנין פסים גימטריא קץ שהמצריים הם עבדים לשבטים והיה קץ גאולה. או אפשר כמשז"ל דעל ידי דיצחק נתרצה להחליף ש' דיצחק ולקח צד"י שהיה ישחק ונקרא יצחק נחסרו קץ שנה בהפרש שיש בין צ' לש'. וגם כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דיצחק נתעבר ביוסף. ובזה פירשתי אני בעניי רמז וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו פירוש שנתן טעם דישראל אהב את יוסף מכל בניו שהיה בנו ואביו וז"ש כי בן שהוא בנו זקנים גימטריא יצחק עם הכולל דביוסף נתעבר אביו. ולפי דרכנו א"ש ועשה לו כתונת פסים ועשה אותיות הושע כמ"ש רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל לפי דרכו לרמוז יהושע. ולפי האמור א"ש עי"ז כי זקני"ם גימטריא יצחק שהחליף ש' בצד"י בזה הושע לו היה תשועה שנחסרו קץ שנים כמנין פסים: ויראו אחיו כי אותו אהב וכו' וישנאו וכו'. יש להעיר כי על הדבה שהוציא לא שנאוהו כי אחר שהביא דבתם לא כתיב וישנאו רק על שראו שאהבו אביהם שנאוהו. ורש"י ז"ל כתב ועל דבריו על דיבתם רעה ולמה בתחילה לא שנאוהו על הדיבה ואח"כ כשסיפר חלומו שנאוהו ועוד מ"ש ויחלום יוסף חלום לא הזכיר החלום ואמר ויוסיפו עוד שנא אותו. ויש מי שכתב שהיה חלום אחר שסיפר להם חוץ מהשנים המפורשים. ויש להעיר דאמאי לא סיפר החלום ואם היה חלום בעלמא שאינו מורה גדולה וכיוצא למה שנאוהו. ועוד דכתיב ברישא ויגד ואין הגדה אלא חכמה כמשז"ל ובסתום חכמה לא הודיענו מהחלום הזה דבר. והנה שמעתי פירוש על חלומותיו ועל דבריו כמשז"ל דאם יצא קול על אדם שעבר עבירה יש לחוש קצת. אך אם יש לו אויבים אמרינן אויבים הוא דאפקוה לקלא וז"ש ולא יכלו דברו לשלום להורות דהוא שונא ונתבטלה הדבה רעה. ויוסף נתחכם לספר להם חלומו להראות שהם אוהביו דהחלום צריך לספר לאוהביו ובזה מתקיימת הדבה. וישנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו שהיא הדבה שרצה לקיימה בהראותו שהוא אוהב ע"כ שמעתי והבאתיו אני הדל בקונטריס פני דוד. ועפ"ז נתישב הכל דאעפ"י שהביא דבתם לא שנאוהו רק השנאה מחמת קנאה שאביהם אהבו יותר מכלם ותקנו הדיבה במה שהראו שהוא שונא ולא יכלו דברו לשלום. ואז יוסף הצדיק ע"ה הגיד להם חלום פשוט דמצד החלום לא היה מקום לשנאתו רק שהבינו שכיוין לומר שהוא אוהב והדבה אינו משנאה וזה רמז ויגד לשון חכמה שבחכמה עשה ולא נכתב החלום שאינו מעלה ומוריד ויוסיפו עוד שנא אותו כי בזה שהראה שהוא אוהב מתקיימת הדיבה. אך עדיין היה אפשר שלא כיוין לזה ומקרה הוא. אבל כשספר להם חלום האלומות הרגישו כי כוונתו להחזיק הדבה. ואז ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו הדיבה רעה שהביא אל אביהם: והנה אנחנו מאלמים אלומים. ב"ר אמר ר' אחא עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר חיה רעה אכלתהו ומאן קאים לי משתוקיתא דאימא עכ"ל ולפי פשוטו אפשר לומר כמשז"ל חיה רעה אכלתהו על אשת פוטיפר. והנה רחל אמנו ע"ה בהיותה אהובה ליעקב מאד והיא גם היא אהבתהו מאד וזה לה שבע שנים מיוחדת ליעקב אע"ה ובתוקף תאותה כבשה יצרה ושתקה כשהכניסו לאה במקומה ומסרה הסימנים שלא לביישה וזכות זה עמד ליוסף הצדיק ע"ה בנה שהיה לו כח לכבוש יצרו ונמנע מלחטוא באשת פוטיפר וז"ש עתידים אתם לומר חיה רעה אכלתהו והיינו על אשת פוטיפר ומאן קאים לי לכבוש יצרי מחיה רעה זו משתוקיתא דאימא שכבשה יצרה במותר לה עי"ז ה' עזרתה לי שכבשתי יצרי וניצולתי. ועד"ה אפשר כמ"ש הרב עיר וקדיש בראשית חכמה ז"ל דהמרבה בשתיקה עולה למעלה במקום השתיקה שהיא החכמה והיא מחשבה עש"ב וזכ"ה מי יתן תחרישו"ן ותהי לכם לחכמה. וז"ש שתו"ק כך עלה במחשב"ה. ורחל ששתקה והיא העולה למקום המחשבה. בזכותה יוסף טהר מחשבתו וכמ"ש רז"ל לב שלא הרהר בעבירה וכו'. וא"ש מ"ש הרב ש"כ ז"ל ותשב באיתן קשת"ו שתו"ק ע"ש. ועוד אפשר לומר במש"ל דיוסף הי"ל נפש אדה"ר ויש לתת טעם לזה. כי יעקב אע"ה בא לתקן עון ג"ע דאדה"ר. ובעת גמר התקון רחל מסרה הסימנים ונצטער יעקב שמא פגם ח"ו ולהורות צדקת רחל ושלא פגם יעקב אע"ה ילדה יוסף שהוא בחינת יסוד ונפש אדה"ר ונחה דעת יעקב אע"ה. וז"ש משתוקא דאימא קאים לי דכיון דבזכותה הנה באתי בנפש אדה"ר ובחינת יסוד. לא אפשר דה' נתן שכר אמי שאני בחינת יסוד ונפש אדה"ר ואחטא ח"ו ובודאי קאים לי משתוקא דאמי וזה רמז והנה אנחנו מאלמים אלומים לשון מי ישום אלם דגם לאה שתקה ובאנו מלאה ורחל אשר שתק"ו יחדיו אמנם והנה קמה אלומתי שתיקה דאמי היא העולה כמדובר: המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. אפשר דכל דבריהם ברוח הקדש ומלתו על לשונם ונצנצה רוח הקדש בפיהם והכונה המלוך תמלוך בשבילנו דע"י שמכרוהו למצרים ובא לנסיון ועמד בצדקו זכה למלכות כמשז"ל. אך אפשר משול תמשול בנו ממשלה בעלמא כי אתה מולך במצרים ואנחנו מארץ כנען. א"נ אפשר דליהודה ניתן המלכות וזהו התמיה המלוך תמלוך עלינו הא לא אפשר דהמלכות ליהודה. אבל יתכן אם משול תמשול באחרים יהיה בכחנו וז"ש בנו: הבא נבא אני ואמך ואחיך וכו'. פירש"י ז"ל הבא נבא והלא אמך כבר מתה והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו. ורבותנו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבא נבא וכו' כשם שא"א באמך כך השאר בטל עכ"ל ולכאורה צ"ע כי בתחילה כתב והוא לא היה יודע וכו' ותוך כדי דיבור אמר שאין חלום בלא דברים בטלים. אלמא יש דברים בטלים. וזה סותר מ"ש דקאי על בלהה א"כ ליכא דברים בטלים. ואח"כ כתב ולא נתכוון אלא להוציא מלב בניו וכו' א"כ נימא דידע דקאי לבלהה ואמר כן להוציא מלב בניו. ועוד כי לפי האמת אין חלום בלא דברים בטלים ומאי קאמר להוציא מלב בניו. ואפשר לומר דיעקב אע"ה ודאי דבריו אמת וצדק ולא שהטעה לבניו רק אמר דברים שיש במשמעותן שהכל בטל אבל לא כיוין לזה אלא כי בדבריו אינהו קמטעו נפשיהו אבל הדברים שהוציא מפיו אמת דכתיב תתן אמת ליעקב. והוא סבר דבחלום יש דברים בטלים. אבל אמת ודאי יש גם כן. אך אמר הבא נבא דודאי אמך בטל ואחיו יסברו שהכל בטל. אבל לגבי דידיה צריך שיהיה אמת גם כן ומשו"ה ואביו שמר את הדבר דקושטא איכא זה היה דעת יעקב אע"ה. ומ"ש הבא נבא קושטא קאמר ואם השבטים יסברו דהכל בטל אינהו קמטעו אנפשיהו כמ"ש פרק גיד הנשה. אמנם יש שיטה אחרת דכל עניני החלום אמת רק דהדיבור הוא בשינוי כגון הכא דאמר מתה ור"ל על בלהה שגדלתו כאמו ונמצא דכל הענינים אמת אלא דבחלום ראה ירח שהיא אמו ואינה אמו אלא בלהה שגדלתו כאמו. וזהו שאמרו אין חלום בלא דברים בטלים ר"ל הדיבורים לא הענינים. ואם יעקב אע"ה היה יודע זה לא היה אומר הבא נבא אני ואמך ואחיך דמוכח דסבר דאמו בטל לגמרי ונמצא דח"ו היה מטעה לשבטים ומדתו אמת. אלא דהוא סבר דחלוקת אמו בטלה לגמרי ובזהו יובנו כל דברי רש"י ז"ל ואיזה רמז מזה שמעתי כד הוינא טליא: ויראו אותו מרחוק. פירוש ויראו את יוסף לעתיד רחוק מעבודת האל מצד עגלי ירבעם ובטרם יקרב זה יתנכלו. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירוש כ"י וזה שנים רבות שאני הדל כיונתי לדעת עליון יותר בהרחבה בס"ד: ונראה מה יהיו חלומותיו. פירש"י ז"ל א"ר יצחק מקרא זה אומר דורשני רוח הקדש אומרת כן הם אומרים נהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום שלכם או שלי ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו עכ"ל יש להעיר דזה דרך ולשון בני אדם ועוד מ"ש והכתוב מסיים הול"ל ורוח הקדש כמו שאמר בתחילה. ואפשר דהכונה דהן לו יהי שהם אמרו כך בלשון בני אדם הכתוב למה כתבו. ואם ללמדנו דהגם דנגזר טובה על האדם כח הבחירה גדול לבטלו אם יש עליו איזה קטרוג הול"ל ויבטלו חלומותיו ואמאי כתיב לשון בני אדם והיינו דקאמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני פירוש דאין אנו מקשים עליהם דזהו לשון בני אדם. אבל הקושיא הוא על המקרא שאמרו. והשיב דרוח הקדש אומרת כן. ועל זה יקשה דאמאי אצטריך רוח הקדש לומר כן. אמנם הפירוש הוא שהם אמרו ונראה מה יהיו חלומותיו כמו שנראה פשט הכתוב. אלא דרוה"ק מלתו על לשונם שדברו הפך דעתם שהם כיונו לומר שיתבטלו ופירוש מה יהיו חלומותיו שיהיו להבל כמו ונחנו מה וכמש"ה מה אנוש כמו שפירש רבינו אפרים ז"ל והכתוב כתבו לומר שהם דברי רוח הקדש ונראה מה יהיו לשון מה רב טובך וז"ש והכתוב מסיים פירוש שכתבו הכתוב דרוח הקדש שם בפיהם לשון זה דיש בו הבנה אחרת כלומר נראה דבר מי יקום: חיה רעה אכלתהו טרף טורף יוסף. אפשר דנצנצה בו רוח הקדש בפיו והכונה שכיונה רוח הקדש כך הוא חיה רעה אשת פוטיפר שהסט"א נכנסה בה והיינו שהשתדלה מאד בכל עז להכשיל יוסף כי בזה היתה תלויה גאולת ישראל ותקון אדה"ר ואם ח"ו יוסף חוטא נחרב העולם זאת היתה לסט"א להסיתו היס"ת כפול ויתר הגז"ם לראות שיכשל יוסף ח"ו. וה' לא עזבו ונצול והיה תקון לאדה"ר וישועת ישראל מהגלות. אך זאת החיה מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה ונחשב כאלו חיה רעה אכלתהו אבל האמת טרוף טורף יוסף הי"ל טרדא וטרוף אחר טרוף אף שהיה אח"כ בבית הסוהר כמשז"ל אבל אחר כל הטרוף נשאר יוס"ף צדי"ק באמונתו וניצול בחמלת ה' עליו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך