פסוק א:התהלך לפני לקיים מצות מילה.
פסוק א:והיה תמים שלא תהיה בה מחוסר אבר.
פסוק ג:ויפל אברם על פניו השתחוה על שמחת הבשורה [ויפל מרצונו].
פסוק ה:ולא יקרא עוד את שמך אברם הקורא לאברהם אברם עובר בעשה לפי שנתלוה עמו בגיות ואין לפרוך מאשר בחרת באברם דהתם קרא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם מאי דהוה מעיקרא ופירוש אשר בחרת בהיות שמו אברם, ושמת שמו אברהם. אבל יעקב חוזר וקוראו יעקב לפי ששמו נתלוה עמו ביהדות ועל ידי שבני אדם קראו שמות לשנים אלו נשתנו שמותיהם אבל יצחק שהקב״ה קראו לו שם כדכתיב וקראת את שמו יצחק שמו לא נשתנה.
פסוק ה:והיה שמך אברהם מנהג הוא לשנות שם לאדם כשהוא עולה לגדולה וכן גבי שרה ביעקב ביצחק ביהושע בחנניה מישאל ועזריה. אברם, אברהם אביר המון גוים.
פסוק יא:ונמלתם להביא מי שלא מלוהו בקטנותו שימול עצמו.
פסוק יא:והיה לאות ברית. בדבר הזה יהיו ניכרים עבדי.
פסוק יג:המול ימול מילה ופריעה.
פסוק טו:שרי כי שרה שמה אמר רבי יהושע בן קרחה יו״ד שנטל הקב״ה משרי נחלק לשניים חציו לאברהם וחציו לשרה.
פסוק יז:ויאמר בלבו. ברשעים נאמר בלבו: ״ויאמר עשו בלבו״, ״ויאמר המן בלבו״, ובצדיקים נאמר על לבו: ״וישם דניאל על לבו״, ״וישת דוד את הדבר על לבו״, ללמדך שלבם של צדיקים מסור בידם אבל הרשעים מסורים ביד לבם. ומה שכתוב כאן בלבו לפי שבדבר הזה היה מתמה בלבו. ויאמר הלבן מאה שנה יולד ונראה כאלו לא האמין הבשורה.
פסוק יט: והקמתי את בריתי אתו. כי הוא יהיה ראשון נמול לשמונה לקיים מילה בזמנה.
פסוק כ:ולישמעאל שמעתיך שאברכנו אבל לא אכרות בריתי עמו, אבל בריתי אקים את יצחק שכרתי ברית בין הבתרים לתת לזרעו את ארץ כנען. בפ׳ של מילה נזכרת ברית שלש עשרה פעמים בריתות ללמדך שהם כנגד בן שלש עשרה שנה כשעדיין לא מל ואינו מל את עצמו מחייב כרת.
פסוק כא:למועד הזה בשנה האחרת אמר רב הונא בשם רב אידי אותה שנה מעוברת היתה פי׳ ממועד למועד הוי שנה אחת והוא קורא אותה שנה אחרת מפני חודש העבור שנתוסף בה.
פסוק כה:וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה וגו׳ מקרא זה בא ללמדנו שבאותו יום שנמול אברהם נמול ישמעאל ודמבעצם היום הזה נפקא. וממקרא בעצם היום הזה הוה נמי ידעינן שישמעאל היה בן י״ג שנה כשנימול שהרי כתיב ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל וכתיב ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו וביום אחד נמולו כדאמרינן. אם כן ממילא ידעינן שהיה בן י״ג שנה כשנימול וקרא דוישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו למה לי, אלא ש״מ האי קרא כי אתא ללמדך מה אברם לא עיכב אף ישמעאל לא עיכב הוא דאתא.
פסוק כה:את בשר ערלתו פרש״י ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך הערלה ולפרוע המילה לכך נאמר בו את, ואע״ג דאמרינן ביבמות עדיין לא נתנה פריעה מ״מ קיימה אברהם אבינו וכן ערובי תבשילין.
פסוק כו:בעצם היום הזה שדבר הקב״ה עמו על כך.
פסוק כו:נמול אברהם יום הכפורים היה גזירה שוה דעצם עצם ומפני מה לא נמול משעה שהכיר את בוראו כדי שלא תנעול דלת בפני גרים שלא יאמרו מיד שבא אצלו ציערו, ומפני מה מברית בין הבתרים כדי שיצא יצחק מטפה כשרה וקדושה.
פסוק כז:וכל אנשי ביתו קרא דלעיל איירי בשל אברהם והאי איירי בכל אנשי ביתו ויליד בית ומקנת כסף של ישמעאל.
פסוק כז:נמלו אתו מלו אתו אין כתיב כאן אלא נמלו - ברצונם, שלא הכריחם. חסלת פרשת לך לך