פסוק א:אני אל שדי. אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון, וכן כל מקום שהוא במקרא פרושו די יש לו, והכל לפי הענין:
פסוק א:התהלך לפני. כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי:
פסוק א:והיה תמים. אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. דבר אחר והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמשה אברים שתי עינים, שתי אזנים, וראש הגויה שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתים ארבעים ושמונה כמנין אבריך:
פסוק ב:ואתנה בריתי. ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו:
פסוק ג:ויפל אברם על פניו. ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקדש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נפל וגלוי עינים בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:
פסוק ה:כי אב המון גוים. לשון נוטריקון של שמו ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:
פסוק ו:ונתתיך לגוים. ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו:
פסוק ז:והקמתי את בריתי. ומה היא הברית, להיות לך לאלהים:
פסוק ח:לאחזת עולם. ושם אהיה להם לאלהים, אבל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה:
פסוק ט:ואתה. וא"ו זו מוסיף על ענין ראשון אני הנה בריתי אתך, ואתה הוי זהיר לשמרו, ומה היא שמירתו, (פסוק י) זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם וגו':
פסוק י:ביני וביניכם וגו'. אותם של עכשיו:
פסוק י:ובין זרעך אחריך. העתידין להולד:
פסוק י:המול. כמו להמול כמו שאתה אומר עשות, כמו לעשות:
פסוק יא:ונמלתם. כמו ומלתם והנו"ן בו יתרה ליסוד הנופל בו לפרקים, כגון נ' של נושך ונ' של נושא ונמלתם, כמו ונשאתם, אבל ימול לשון יפעל כמו יעשה, יאכל:
פסוק יב:יליד בית. שילדתו השפחה בבית:
פסוק יב:ומקנת כסף. שקנאו משנלד:
פסוק יג:המול ימול יליד ביתך. כאן כפל עליו ולא אמר לשמונה ימים, ללמדך שיש יליד בית נמול לאחר שמנה ימים, כמו שמפורש במסכת שבת (דף קלח ב):
פסוק יד:וערל זכר. כאן למד שהמילה באותו מקום שהוא נכר בין זכר לנקבה:
פסוק יד:אשר לא ימול. משיגיע לכלל ענשין ונכרתה, אבל אביו אין ענוש עליו כרת אבל עובר בעשה:
פסוק יד:ונכרתה הנפש. הולך ערירי ומת קודם זמנו:
פסוק טו:לא תקרא את שמה שרי. דמשמע שרי לי ולא לאחרים כי שרה סתם שמה, שתהא שרה על כל:
פסוק טז:וברכתי אתה. ומה היא הברכה, שחזרה לנערותה, שנאמר (לקמן יח יב) אחרי בלתי היתה לי עדנה:
פסוק טז:וברכתיה. בהנקת שדים, כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק, שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא, והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה, והיא היניקה את כלם, הוא שנאמר (כא ז) היניקה בנים שרה בראשית רבה (נג ט) רמזו במקצת:
פסוק יז:ויפל אברהם על פניו ויצחק. זה תירגם אנקלוס וחדי, לשון שמחה, ושל שרה לשון מחוך למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקדוש ברוך הוא על שרה ולא הקפיד על אברהם:
פסוק יז:הלבן. יש תמיהות שהן קימות כמו (ש"א ב כז) הנגלה נגליתי, (ש"ב טו כז) הראה אתה, אף זו היא קימת, וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקדוש ברוך הוא עושה לי:
פסוק יז:ואם שרה הבת תשעים שנה. היתה כדאי לילד ואף על פי שדורות הראשונים היו מולידין בני חמש מאות שנה, בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח לעולם, וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני ששים ובני שבעים:
פסוק יח:לו ישמעאל יחיה. הלואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל מתן שכר כזה:
פסוק יח:יחיה לפניך. יחיה ביראתך, כמו (פסוק א) התהלך לפני, פלח קדמי:
פסוק יט:אבל. לשון אמתת דברים, וכן (לקמן מב כא) אבל אשמים אנחנו, (מ"ב ד יד) אבל בן אין לה:
פסוק יט:וקראת את שמו יצחק. על שם הצחוק ויש אומרים על שם י' נסיונות, וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנמול, וק' שנה של אברהם:
פסוק יט:והקימתי את בריתי. למה נאמר, והרי כבר כתיב (פסוק ט) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו' אלא לפי שאומר (פסוק ז) והקמתי וגו', יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום, תלמוד לומר והקמותי את בריתי אתו, ולא עם אחרים. ואת בריתי אקים את יצחק למה נאמר, [אלא למד שהיה קדוש מבטן]. דבר אחר אמר ר' אבא מכאן למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה, כתיב (פסוק כ) כי הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו, זה ישמעאל וקל וחמר ואת בריתי אקים את יצחק:
פסוק יט:את בריתי. ברית המילה תהא מסורה לזרעו של יצחק:
פסוק כ:שנים עשר נשיאם. כעננים יכלו, כמו (משלי כה יד) נשיאים ורוח:
פסוק כב:מעל אברהם. לשון נקיה הוא כלפי שכינה, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום:
פסוק כג:בעצם היום. בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הלצנים, ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אלו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקים מצותו של מקום:
פסוק כג:וימל. לשון ויפעל:
פסוק כד:בהמלו. בהפעלו, כמו (ב ד) בהבראם:
פסוק כה:בהמלו את בשר ערלתו. באברהם לא נאמר את, לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר, שכבר נתמעך על ידי תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה, לכך נאמר בו את:
פסוק כו:בעצם היום הזה. שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ולישמעאל שלש עשרה שנים נמול אברהם וישמעאל בנו: