פסוק א:אני אל שדי. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אני אל שדי, אמר הקב"ה, אני הוא שאמרתי לעולם די .
(חגיגה י"ב א')
פסוק א:התהלך וגו'. דרש רבי שמלאי, מאי דכתיב (תחלים ט"ו) ה' פי יגור באהלך הולך תמים – הולך תמים זה אברהם, דכתיב התהלך לפני והיה תמים .
(מכות כ"ד א')
פסוק א:והיה תמים. אמר רבי, גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר התהלך לפני והיה תמים .
(נדרים ל"א ב')
פסוק א:והיה תמים. תניא, רבי אומר, גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר התהלך לפני והיה תמים וסמיך לי' ואתנה בריתי ביני ובינך .
(נדרים ל"ב א')
פסוק א:והיה תמים. אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים אחזתו רעדה, אמר, שמא יש בי דבר מגונה, כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך נתקררה דעתו .
(שם שם)
פסוק א:והיה תמים. א"ר הושעיא, כל המתמים עצמו שעה עומדת לו, שנאמר התהלך לפני והיה תמים וכתיב בתרי' והיית לאב המון גוים [שם שם]
פסוק ה:והיה שמך אברהם. תניא, אברם הוא אברהם, בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם .
(ברכות י"ג א')
פסוק ה:והיה שמך אברהם. תנא בר קפרא, הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם, ור' אליעזר אומר, עובר בלאו, שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם [שם שם]
פסוק ה:והיה שמך אברהם. אמר רמי בר אבא, כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחלה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים ולבסוף הפליגו על מאתים וארבעים ושמונה אברים, ואלו הן, שתי עינים. שתי אזנים וראש הגויה .
(נדרים ל"ב ב')
פסוק ה:אב המון גוים. א"ר יוחנן, מניין ללשון נוטריקון מן התורה , שנאמר כי אב המון גוים נתתיך, א"ב המו"ן – אב נתתיך לאומות , בחור נתתיך באומות , חביב נתתיך באומות , מלך נתתיך לאומות , ותיק נתתיך באומות , נאמן נתתיך באומות .
(שבת ק"ה א')
פסוק ה:אב המון גוים. תני בשם רבי יהודה, הגר מביא בכורים וקורא , מאי טעמא. דכתיב כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם ועכשיו אתה אב לכל הגוים .
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ד)
פסוק ה:אב המון גוים. הנודר מישראל אסור גם בגרים [דכתיב כי אב המון גוים נתתיך] .
(תוספתא נדרים ם"ב)
פסוק ז:ולזרעך אחריך. כל הנשים לא תתארסנה ולא תנשאנה עד שיהיו להן שלשת חדשים , מאי טעמא, אמר רב נחמן אמר שמואל, דאמר קרא להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני .
(יבמות מ"ב א')
פסוק ז:ולזרעך אחריך. כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה – על העצים ועל האבנים .
(יבמות ס"ד א')
פסוק ז:ולזרעך אחריך. מאי אחריך, אמר לי' הקב"ה לאברהם, לא תנסיב כותית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה .
(שם ק' ב')
פסוק ט:ואתה וגו'. איתמר, מניין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, דרו בר פפא משמי' דרב אמר, דכתיב ואתה את בריתי תשמור .
(ע"ז כ"ז א')
פסוק ט:ואתה וגו'. א"ר לוי, כתיב ואתה את בריתי תשמור, אתה וכל כיוצא בך, [מכאן לערל שלא ימול] .
(ירושלמי שבת פי"ט ה"ב)
פסוק ט:אתה וזרעך. [מפני מה לא נחשבה מצות מילה בהדי שבע מצות דבני נח], לפי דמילה מעיקרא לאברהם הוא דקמזהר רחמנא, ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרותם, אתה וזרעך אין, אינש אחרינא לא .
(סנהדרין נ"ט ב')
פסוק י:המול לכם. מכאן דהיבי דלא מהלי' אבוהא מחייבי בי דינא לממהלי .
(קדושין כ"ט א')
פסוק י:כל זכר. כל – לרבות אנדרוגינוס .
(שבת קל"ה א')
פסוק יא:ונמלתם. מכאן דהיכי דלא מהלי' אבוהא [ובי דינא] מחוייב הוא עצמן למול [ירושלמי קדושין פ"א ה"ז]
פסוק יא:לאות ברית. אמר רב נחמן בר יצחק, במילה כתיב אות ברית ודורות ובשבת כתיב אות ברית ודורות, מכאן למילה שדוחה את השבת .
(שבת קל"ג א')
פסוק יב:ובן שמונת ימים. מכאן למילה שנוהגת ביום ולא בלילה .
(שם שם)
פסוק יב:יליד בית ומקנת כסף. תניא איזה הוא יליד בית ואיזה הוא מקנת כסף, לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה או שלקח שפחה לעוברה , זה הוא יליד בית, לקח שפחה מעוברת וילדה או שלקח שפחה וולדה עמה – זה הוא מקנת כסף [שם קל"ה כ']
פסוק יג:המול ימול. המול ימול – לרבות ציצין המעכבין את המילה .
(יבמות ע"ב א')
פסוק יג:המול ימול. המול ימול – לרבות אפילו מאה פעמים, [רמז] למשוך שחייב למול [שם שם]
פסוק יג:המול ימול. איתמר, מניין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, א"ר יוחנן, המול ימול .
(ע"ז כ"ז א')
פסוק יג:המול ימול. מכאן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה .
(ירושלמי שבת פי"ט ה"ב)
פסוק יג:המול ימול. מכאן לנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית .
(שם שם)
פסוק יג:המול ימול. מכאן לישראל ערל שלא ימול .
(שם שם)
פסוק יד:וערל וכו'. תניא, מניין למילה שבאותו מקום , א"ר נתן, דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, מקום שניכר בין זכרות לנקבות .
(שבת ק"ח א')
פסוק יד:וערל זכר. אנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת, שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש, מה ת"ל זכר – עד שיהא כולו זכר ונכרתה .
(ירושלמי שבת פ"ט ה"ג)
פסוק יד:בשר ערלתו. תניא, מניין למילה שבאותו מקום, א"ר יאשיה, נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן (פ' קדושים) וערלתם ערלתו את פריו, מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי .
(שבת ק"ח א')
פסוק יד:בשר ערלתו. מכאן דהיכי דלא מהלי' [אבוהא] ובי דינא מחייב איהו לממהל נפשי', דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה .
(קדושין כ"ט א')
פסוק יד:את בריתי הפר. [רמז] למשוך שחייב למול .
(יבמות ע"ב א')
פסוק יד:את בריתי הפר. לרבות בני קטורה שנתחייבו במילה .
(סנהדרין נ"ט ב')
פסוק טו:לא תקרא וגו'. הקורא לשרה שרי אינו עובר בלאו דלא תקרא את שמה שרי, מאי טעמא, לא תקרא כתיב, לדידי' קמזהר רחמנא אבל לכולא עלמא לא .
(ברכות י"ג א')
פסוק טו:לא תקרא וגו'. א"ר יצחק, שנוי השם קורע גזר דינו של אדם, דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב בתרי' וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן .
(ר"ה ט"ז ב')
פסוק טו:כי שרה שמה. שרי היא שרה, בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם .
(ברכות י"ג א')
פסוק יט:וקראת וגו'. תניא, יצחק הוא אחד מאלה שנקרא להם שם עד שלא נולדו, דכתיב שרי אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק .
(ירושלמי ברכות ס"א ה"ו)
פסוק יט:וקראת וגו'. תניא, מפני מה נשתנה שמו של אברהם ושל יעקב ולא של יצחק, מפני שאלו אבותיהם קראו להם שם, אבל יצחק הקב"ה קרא לו שם, כדכתיב ויאמר אלהים שרי אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק .
(ירושלמי ברכות ס"א ה"ו)
פסוק כא:ואת בריתי אקים. תנן, רבי ישמעאל אומר, גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, ואיזו הן, א"ר יוחנן, מן ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית (ט"ו י"ח) עד ואת בריתי אקים את יצחק .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט)
פסוק כו:בעצם היום הזה. בו ביום שצוהו מל [תוס' ר"ה י"א א' בשם מדרשים]