תנ"ך על הפרק - בראשית יז - העמק דבר

תנ"ך על הפרק

בראשית יז

17 / 929
היום

הפרק

מאברם לאברהם ומשרי לשרה, ברית מילה

וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃וּֽלְיִשְׁמָעֵ֘אל שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אני אל שדי. כמשמעו בכ״מ שאמרתי לעולמי די וכדאיתא בב״ר פ״ה ובחגיגה די״ב א׳. וענין זה התואר לכאן יבואר לפנינו: והיה תמים. רש״י פי׳ בדרך הדרש הידוע במס׳ נדרים פ״ג ובמדרשים דקאי על המילה שכ״ז שהוא ערל אינו תמים ומש״ה כתיב ויפול אברם על פניו ואין מובן עפי״ז משמעות ואתנה בריתי ביני ובינך איזה ברית נתן הקב״ה לאברהם כאן. ורש״י פי׳ ברית של אהבה וברית הארץ ולא נזכר כאן אהבה. וברית הארץ כבר הי׳ וגם הרי אנו רואים מאמר בפ״ע במצות מילה ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר. מבואר שעד כה לא דבר במצות מילה וגם ענין הנפילה על פניו לא נזכר עד כה. וגם כאן מבואר בפרשה זו עצמה שחזר ונפל על פניו ויצחק. הרי מבואר שבשעה שדבר ה׳ עמו היה עומד. ועי׳ מ״ש להלן ג׳. ובאמת לא הי׳ נקרא ערל עד כה כ״ז שלא נצטוה ע״ז. כמו דקטן פחות מבן שמונה שלא נקרא ערל ורשאין לסוכו שמן של תרומה לשיטת ש״ס ירו׳ פ׳ הערל. אלא נראה דעת חז״ל בכ״ז אינו אלא כונה שני׳ מדסמיך לה מצות מילה אנו מסמיכין כל י״ג בריתות לה. וכבר ביארנו בס׳ דברים י״ז י״ט. דענין כונה שניה עיקר גדול בתורה. אבל עיקר הפשט בזה המאמר שהי׳ הברית שיהיה הוא הגורם להגיע לתכלית הבריאה שהיא להכיר כבוד ה׳ והיה ה׳ למלך על כה״א. וע״ז הקדים ה׳ לומר אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. ויבואר עוד לפנינו. ולא החל בגוף המאמר אני הנה משום שעיקר המאמר הי׳ ראוי לדבור אלהים ולא בשם ה׳ משום שבא לתכלית כל העולם והיא הבריאה ע״כ בא בשם אלהים הבורא ית׳ כמו כל פ׳ נח. אמנם לגדולתו של א״א נראה בשם ה׳. והקדים דברים אלו [ולפי הדרש של ברייתא דפרקי ר״א שהביא רש״י שנפל על פניו משום שהי׳ ערל צ״ל דתיכף שאמר ה׳ והיה תמים הי׳ נקרא חסר עד שמל מש״ה נפל ועלה מעליו מעלת ראי׳ של ה׳ ונדבר עמו אלהים ע״כ עמד תומ״י כמ״ש]: ואתנה בריתי ביני ובינך. הנני להבטיח לך בברית דבר מאד נעלה וכן תבטיח אתה לי בבריתי וארבה אותך וגו׳ לא כיון לרבוי בנים בכמות שע״ז כבר הבטיח שיהי כעפר הארץ וגם לא רבוי באנשים גדולים שגם זה כבר הבטיחו שיהיו ככוכבים אלא הפי׳ אגדל אותך בעיני הבריות מה שלא היה בהבטחה עד כה: ויפל אברם וגו׳. לפי הפשט נתפעל ונבהל לשמוע כי ה׳ מזהירו להתהלך לפניו ולהיות תמים מכלל שעד כה לא יצא י״ח. ועודנו חסר בעבודתו וכ״ה בנדרים דל״ב א׳: וידבר אתו. אליו מיבעי וע׳ בסמוך כ״ב. אלא בא ללמד שעמד אברהם מיד ודבר עמו פנים אל פנים כמו שמדבר את האדם: הנה בריתי אתך. לעזרך למה שאני מדבר אתך והיית לאב המון גוים שעד כה שקרא אברהם בשם ה׳ וגייר כמה אנשים לא הי׳ אלא אותם אנשים שנתגיירו לגמרי ונכנסו בכלל עובדי ה׳ בתורתו שלמדם אברהם וכמבואר בגמ׳ סנהדרין דצ״ט ע״ב ובעבודת כוכבים ד״ט דמשמעות ואת הנפש אשר עשו בחרן. הוא שלמדם תורה. ודבר זה א״א בכל העולם ומראש מקדם לא הי׳ הכונה אלא להציב גבולות עמים למספר בנ״י. אבל לא שיהיו כולם בכלל עדת ישראל. אבל זה הי׳ הרצון והתכלית שיהיו כל אוה״ע יודעים את ה׳. והאלילים כליל יחליף ולדבר זה הזהיר הקב״ה את אברהם שיהי רצונו להשקיע דעתו להיות לאב המון גוים להכירם את ה׳. ובזה יהי׳ נקרא אב המון גוים כאב המעמיד את בנו על דעת ישרה ובזה נתבאר דבר ה׳ הקודם התהלך לפני היינו שיפרסם אלהותו אפי׳ לפני אוה״ע שאינם מוכשרים לקבל גירות גמור: והיה תמים. דבזה יהי׳ נשלם צורת האדם השלם. כאשר ע״י יהי מתגלה כבוד ה׳ בכל הבריאה ויהי בזה כדמותו כצלמו שהוא שיעור קומה שעלה ברצונו ית׳ שיהי נמשך הבריאה לפ״כ. והיינו שהקדים ה׳ אני אל שדי שאמרתי לעולמי די. ולא נעשה שיעור הבריאה בלי חשבון אלא אני עשיתי השיעור מצומצם לפי השלמת התגלות כבודו שהוא תכלית הבריאה. כמאמר ישעי׳ הנביא כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וזהו כונת מאמר ה׳ למשה ואולם חי אני וימלא וגו׳ כמבואר במקומו וע׳ מש״כ לעיל ב׳ ד׳. וא״כ אין האדם שלם כדמותו אם לא שהוא ראוי שיתגלה כבודו ע״י בכל העולם. ואם שלא נעשה כן בפועל מכ״מ שלימות אינו תלוי אלא כשהוא בכח וברצון להגיע לכך. ובזה שעשה אותו הקב״ה לאב המון גוים נתבאר כוונת המאמר וארבה אותך במאד מאד. שיהיו כל אוה״ע מודים ומכירים טובה לאברהם במה שהוא הכיר אלהות בעולם. וע״י זרעו שהלכו אחריו נסתבב שלא יבערו גם המה באלילים: ולא יקרא עוד. האי עוד מיותר ומה מקרא חסר אם אמר ולא יקרא שמך וגו׳. כמו להלן לא תקרא את שמה שרי. אלא משמעות עוד כמו שהי׳ עד כה. כמו שמפרש ר״ע שלהי מס׳ סנהדרין עה״מ לא תבנה עוד כמו שהיתה כו׳. וע׳ מ״ש בס׳ דברים י״ז י״ז. וה״נ רק זרע אברהם לא יקראו לו אברם. אבל אוה״ע קוראים אותו אברם. [ובזה מיושב הא דאי׳ בסנהדרין דנ״ט שאין לנו מצוה שנאמרה ולא נשנית אלא גה״נ ולא אמרי אזהרה זו. וכדאי׳ בברכות ספ״א דהקורא אברם עובר בלאו אלא משום דגם בדבר ה׳ מבואר דלישראל נאמרה ולא לאוה״ע]: כי אב המון גוים. מתחלה הזהיר אותו ע״ז והיית לאב המון גוים שיהי רצונו ותשוקתו לכך ואח״כ ברכו שיגיע בסוף לזה התכלית וכן עשה א״א ולזה התכלית הלך מחברון לב״ש ונטע אשל והקריא בשם ה׳ אל עולם. כמ״ש להלן כ״א ל״ג: והפריתי אתך וגו׳. לא הוצרך לברכה זו בשביל רבוי בנים שהרי כבר נתברך בזה. אלא לצורך ענין החדש. שיהי׳ פרה ורבה בכל חלקי העולם. באופן שיהי׳ בכח זרע אברהם להשכיל את כל הגוים. וע״ז הוסיף עוד ונתתיך לגוים. שתהיה מלמד דעת לגוים כענין דכתיב בירמיה נביא לגוים נתתיך. היינו שינבא גם להם. כך הפי׳ כאן שתהא מחכים ומיישר דעת הגוים: ומלכים ממך יצאו. לא חכמים בלבד שיהיו ראוים להחכים אוה״ע אלא גם ע״י כח מושל של מלכים שיהי׳ בכחם להגיע לידי פעולה זו להשבית אלילים מאוה״ע כמו שהי׳ שלמה המלך ע״ה בזמנו. וכמו שיהי׳ עוד מלך המשיח. וכמאמר בלעם ברוה״ק וקרקר כל בני שת וכמו שיבואר במקומו: והקמתי את בריתי וגו׳. להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. הבטיחו להשגיח עליו ועל זרעו בהיותו בקרב עמים רבים. עד שיגיעו לידי התכלית: ונתתי לך וגו׳. פירש עוד שלא יאמר א״א דזה תכלית ישראל לבד להיות נודדים בגוים ולהחכימם. וא״כ אין להם תעודת הישוב בעולם להיות בחיי ממלכה בפ״ע. ע״ז חזר ופירש דבסוף כ״ז יהי׳ ונתתי לך וגו׳ את כל ארץ כנען. לא כמו שזכו קודם שהגיעו לזה התכלית שלא הגיעו לכל ארץ כנען אלא שבעה עממין אבל אחרי שיגיעו לזה התכלית יירשו את כל ארץ כנען: והייתי להם לאלהים. משגיח פרטי בא״י: ויאמר אלהים וגו׳. מאמר בפ״ע ומצורף להמאמר הקודם. באשר הזהירו על תמימות פרסום כבודו של הקב״ה בכל הגוים אפי׳ לא יתגיירו להיות בכלל ישראל. הוסיף להזהירו על ברית מילה. שבזה יהיו מצויינים לכך בכל העולם ולא כברית הקרבנות שאמר לו מתחלה שבזה אין ישראל מצויינים כי אם בהיותם בא״י אבל ברית מילה הוא המציין את האומה בכ״מ להגיד כי הם נבראו לזה התכלית להכיר אלהותו בעולם וע׳ ס׳ שמות י״ב נ״א מש״כ שם: המול לכם כל זכר. כעת בהיותם גדולים וכן לזרעו מי שלא נימול בהיותו בן שמונה ע״פ איזה סיבה מצוה למול את הערל הגדול: ונמלתם. לא כפרש״י שכ׳ כמו ומלתם. אלא ונמלתם אזהרה על הערל עצמו שישתדל שיהי׳ נימול: והיה לאות ברית ביני וביניכם דוקא לתכלית אות שאני מקושר עמכם בברית עולם ולא לשם מורנא וכדומה: המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. לפני שמונה ג״כ וכדאיתא פ׳ ר״א דמילה דיש יליד בית ומק״כ שנימול לפני שמונה. נמצא מקרא י׳ וי״א מיירי בערל גדול. י״ב במצות שמונה. וי״ג לפני שמונה: והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. עוד הזהירו שיהי הברית קיים ולא למשוך את הערלה : את בריתי הפר. היינו מושך ערלה וכדאיתא בסנהדרין דמ״ד עכן מושך בערלתו הי׳ כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב התם את בריתי הפר. והא דפליגי תנאי אי מיפר ברית בכרת. היינו דפליגי אי קאי נכרתה לפניו ולאחריו או לא. וע׳ פסחים רפ״ט: וברכתי אתה. לא נתבאר לא״א פי׳ ברכה זו עד שראה ששבה לילדות הבין א״א שזהו הברכה הראשונה כפרש״י. אבל מתחלה לא ידע זה ומש״ה תמה ע״ז איך תוליד בת תשעי׳ שנה. וברכתיה והיתה לגוים. ברכה יתירה אשר לא די שאומה ישראלית יצאה ממנה אלא אפי׳ לגוים תהי׳. וכברכת ה׳ לאברהם. וביאר עוד מלכי עמים ממנה יהיו. שאפי׳ מלכי עמים ג״כ ממנה יהיו: ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד. חלילה לא נסתפק א״א ביכולת הקב״ה אלא נסתפק בכונת הדבור וגם נתתי ממנה ולא אמר וגם תלד. ע״כ אולי אין הכונה שתלד ממש אלא אופן אחר שיהי נדבק בה איזה ילד. אשר יהא כרוך אחריה ויהי נקרא בזה יולד לה בן כמו יולד בן לנעמי. והיא תתנהו אח״כ לאברהם. וא״כ הוא דעת ה׳. מצא לבבו לבקש לו ישמעאל יחיה לפניך: לו ישמעאל וגו׳. שיהי׳ אותו הילד שתקח שרה לבן ישמעאל. והוא יהיה חי לפני ה׳ לאומה הנבחרת לכבודו ית׳: ילדת. לא כמו שאתה מדמה אלא תלד כמשמעו: ולישמעאל שמעתיך. בזה הפרט יחיה ושהנה ברכתי וגו׳: ואת בריתי. אבל את בריתי להיות מושגח בפרטות. ושיגלה כבוד ה׳ לעמים יהיה עם יצחק: אשר תלד לך שרה. והיא מוכשרת לזה. והיינו דכתיב כ״פ שהי׳ ברית עם יצחק ולא נמצא כ״א כאן שאמר הקב״ה ואת בריתי וגו׳ ולא כמ״ש הרמב״ן להלן כ״ו ג׳ ע״ש: ויכל לדבר אתו וגו׳. כל המקרא אמר פרשני מה בא ללמדנו. ועוד יש לדקדק לשון לדבר אתו. לדבר אליו מיבעי. והנה כמו כן במשה רבינו פעם כתיב מדבר אליו ופעם ככלתו לדבר אתו (שמות ל״א) ועוד הרבה וביארנו שם שבדברות תורה שבכתב כתיב אליו ומש״ה לא דבר משה מאומה רק שומע. אבל בדברות תשבע״פ כתיב אתו שהי׳ משה שואל ומקשה וכן כאן לא היה אברהם יכול להגיע למעשה המילה עד אחר שאמר הקדוש ב״ה הפרשה כמו שהיא ועוד שמע מפיו ית׳ כללי דרשות שמהם תצא תורה הלכה למעשה ובזה שייך לשון לדבר אתו. ואיתא ברבה פ׳ מ״ז כיון שדבר עם הקב״ה כ״צ אמר לפניו רבון העולמים צריך אני לדבר א״ל הפטר לשלום הה״ד ויעל אלהים. הרי הוציאו מזה המקרא כונה נפלאה שא״א בעצם דביקתו בעמדו לפני ה׳ באור פני מלך חיים ביקש ממנו שיכלה לדבר אתו משום שהוא צריך למול וא״א לעסוק בזה כ״ז שהשכינה עמו. נמצא משמעות ויכל. כמו א״א מנע את הדבור על ידי בקשתו. וכיב״ז בס׳ דברים ל״ב מ״ה ע״ש. ולא מיירי בדבור שבכתב שהרי כבר כלה המאמר אלא בדבר אתו גם תורה שבעל פה אחר שלמד כ״צ לצורך המעשה אע״ג שבודאי עוד לאלוה מלין לדרוש וסוד בכ״ז ביקש א״א להפסיק בשעה זו. וכדאיתא במ״ק ד״ט דמצוה שא״א לעשות ביד אחרים דוחה ת״ת והודיע הכתוב ויעל אלהים וגו׳ שלא כדרך כל נבואה שרוה״ק אינו סר מן האדם כי אם לאט לאט וא״כ עוד לא היה יכול לעסוק במעשה המצוה. אבל כאן ויעל אלהים פתאום עלה ממנו ותומ״י נזדרז למעשה וזהו מה שאמרו ברבה שא״ל הקב״ה הפטר בשלום. וע׳ להלן ל״ה י״ג גבי יעקב ג״כ מקרא כזה: כאשר דבר אתו. היינו בהלכות שבע״פ דוקא ביום ולא בלילה. וזהו בעצם היום הזה כאשר דבר אתו: בעצם היום הזה. חזר ופירש דלא לבד שהתחיל לעסוק בזה היום אלא באותו יום גמר העסק הרב וכולם נמלו אתו היינו בשעה אחת עמו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך