תנ"ך על הפרק - בראשית יז - הקשר בין המילה לבין ארץ ישראל / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית יז

17 / 929
היום

הפרק

ברית המילה, מאברם לאברהם ומשרי לשרה

וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃וּֽלְיִשְׁמָעֵ֘אל שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הקשר בין המילה לבין ארץ ישראל

הקדמה

הקשר שבין המילה לבין ארץ ישראל שהוסבר במאמר הקודם, איננו רק ענין רעיוני גרידא, אלא הוא בא לידי ביטוי בצורה הלכתית מובהקת, יום יום, וכן הוא מופיע במהלך הדורות מיציאת מצרים ועד הגאולה העתידה.

א. המשמעות ההלכתית של הקשר בין המילה לבין ארץ ישראל

הגמרא במסכת ברכות (מח ע"ב-מט ע"א) אומרת:

תניא ר' אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ... לא יצא ידי חובתו. נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה ברית. 

ופירש רש"י:

צריך שיזכור בה ברית בברכת הארץ – שעל ידי ברית ניתנה לאברהם בפרשת מילה: 'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך' (בראשית יז, ח).

בהמשך אותה ברייתא נאמר:

רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה. פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה, שזו – התורה – ניתנה בשלוש בריתות, וזו – המילה – ניתנה בשלוש עשרה בריתות... וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ...לא יצא ידי חובתו!

וכן נפסק בהלכה ברמב"ם (בהלכות ברכות פ"ב ה"ג), ובטור ובשולחן ערוך (או"ח סימן קפז סעיף ג), שמי שלא הזכיר בברכת הארץ את המילים "ועל בריתך שחתמת בבשרנו" לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולברך!

ב. הכרחיות המילה לגאולה ממצרים ולירושת ארץ ישראל

1. המילה ביציאת מצרים

על הפסוק "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה" (שמות יב, ו) כתב רש"י:

למשמרת – זה לשון ביקור, שטעון ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה. ומפני מה הקדים לקיחתו (של השה לקרבן פסח) לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא ציוה כן בפסח דורות? (פסחים צו ע"א). היה רבי מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר: 'ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים' (יחזקאל טז, ח) – הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היה בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר: 'ואת ערום ועריה' (שם, ז). ונתן להם שתי מצוות – דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה, שנאמר: 'מתבוססת בדמיך' (שם, ו) – בשני דמים. ואומר: 'גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו' (זכריה ט, יא). ולפי שהיו שטופין בעבודה זרה אמר להם: 'משכו וקחו' (שמות יב, כא) – משכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה.

רואים שאחת משתי המצוות שנתחייבו ישראל לקיים לפני יציאתם ממצרים כדי שיגאלו היתה מצות המילה. יש לציין שלאחר יציאת מצרים התעכבו בני ישראל במדבר ארבעים שנה, אך לכתחילה היו בני ישראל אמורים להיכנס לארץ ישראל מיד, כך שהמילה במצרים היתה לא רק בשביל לזכות להיגאל ממצרים, אלא גם על מנת להיכנס לארץ ישראל, כמו שיתבאר בסמוך.

2. המילה בכניסה לארץ בימי יהושע

מיד לאחר שבני ישראל עברו את הירדן (יהושע פ"ג ופ"ד) נאמר:

בעת ההיא אמר ד' אל יהושע: עשה לך חרבות צֻרים, ושוב מֹל את בני ישראל שנית. ויעש לו יהושע חרבות צֻרים, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות. וזה הדבר אשר מל יהושע: כל העם היוצא ממצרים, הזכרים, כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך, בצאתם ממצרים. כי מֻלים היו כל העם היצאים, וכל העם היִלֹדים במדבר, בדרך בצאתם ממצרים, לא מלו.
(ה, ב-ה)

חז"ל דרשו את המילים "וזה הדבר אשר מל יהושע" –

דבר אמר להם יהושע, ומלן. אמר להם: מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים?! כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: 'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל ארץ כנען' (בראשית יז, ח), על מנת [- בתנאי ש] 'ואתה את בריתי תשמר' (שם, ט).
(בראשית רבה מו, ט והובאו דבריהם ברש"י ביהושע ה, ד)

ג. מדוע הכרחית המילה לישיבת ארץ ישראל?

ראינו שהמילה הכרחית לישיבה בארץ ישראל, אך נשאלת השאלה: מדוע היא הכרחית כל כך?

1. הסבר ה"באר משה"

כתב על כך בספר "באר משה" (יהושע ה, ד):

הענין הוא כי המילה מבדילתנו מן האומות, כמו שנאמר: 'זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך' (בראשית יז, י). וזה לשון ספר החינוך (במצוה ב): 'משרשי מצוה זו לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומבואם אינו שוה'. וכן כתב בטור (יורה דעה סימן רס): 'המילה היא אות חתום בבשרנו, ומעידה בנו שבחר בנו השם מכל העמים, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, אשר לדור ודור חייבים לעובדו ולספר תהילתו'. וכמו כן ארץ ישראל מיוחדת היא רק לישראל, ונצטוינו בה: 'לא תחיה כל נשמה' (דברים כ, טז), כדי שנהיה מובדלים מן האומות. הוא שאמר הכתוב: 'ואמר לכם: אתם תירשו את אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אתה, ארץ זבת חלב ודבש, אני ד' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים' (ויקרא כ, כד). ולכן אי אפשר להיכנס לארץ ישראל אם אינם נימולים. כי מטרת ארץ ישראל להיות מובדלים מן העמים, ואם כן איך יתכן להיות בארץ ישראל, והוא בגופו עצמו אינו מובדל מן העמים.

יש לציין שהסבר זה מתיחס לרובד השני של המצוה, שאות הברית מוטבעת בגופו של האדם, כדי לבטא שאנו עם מיוחד לד' מכל העמים, המקבל עליו עול מלכות ד', והוא מקשר בין הרובד הראשון של הבטחת ד' לאברהם אבינו לתת לזרעו את הארץ לבין הרובד השני.

יש להעיר שהסבר זה, עם כל אמיתותו, אינו מבאר את כל הקשר שבין המילה לבין ארץ ישראל, שכן מצאנו שהמילה עוזרת אפילו לגויים להתישב בארץ ישראל, אף על פי שבהם לא שייך הטעם של ההבדלה בין ישראל לעמים!

  1. בספר מלכים (ב יז, כד-לג) מסופר שלאחר שהגלה מלך אשור את עשרת השבטים, הוא הביא לארץ גויים ממקומות אחרים – בבל, כותה, עוא, חמת וספרוים – וכיון שהגויים לא יראו את ד', שילח ד' בהם את האריות, והאריות הרגו בהם. הגויים הודיעו זאת למלך אשור, והוא ציוה: "הליכו שמה אחד מהכהנים אשר הגליתם משם, וילכו וישבו שם, וירם את משפט אלקי הארץ. ויבא אחד מהכהנים אשר הגלו משמרון... ויהי מורה אתם איך יראו את ד'" (שם, כז-כח). חז"ל בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח, (הובא בילקוט שמעוני שם במלכים רמז רלד) בארו את הפרשה:
    שלח המלך וקרא לכל זקני ישראל ואמר להם: כל השנים האלו שהייתם בארצכם לא שיכלה אתכם חית השדה, ועכשיו אינה מקבלת אותם! אמרו לו ...: אדוננו המלך, הארץ ההיא אינה מקבלת מי שאינו נימול. אמר להם: תנו מכם שניים וילכו וימולו אותם, וילמדו ספר התורה. ודבר המלך אין להשיב. ושלחו... ומלו אותם, והיו מלמדים אותם ספר התורה... ובוכים.
  2. בזהר הקדוש (שהובא בספרים רבים ובהם בשל"ה הקדוש בפרשת לך לך) נאמר שדווקא הישמעאלים זכו לשבת בארץ ישראל, ולא עמים אחרים, מפני שהישמעאלים מלים את עצמם.

נמצאנו למדים שיש ענין מיוחד במילה, שאפילו גויים המקיימים אותה זוכים לשבת בארץ ישראל, אף על פי שעמהם לא נכרתה הברית האלקית, ואף על פי שאצלם לא שייך הטעם של ההבדלה מן העמים! מה הטעם לכך?

2. הסבר נוסף

נראה להסביר על פי מה שכתבו המפרשים על המדרש שיהושע אמר לישראל שאין הם יכולים להיכנס לארץ כשהם ערלים "שלקדושתה לא יבוא בה ערל וטמא" ("יפה תאר" השלם בראשית רבה מו, ז), "כי הערלה מטמאה את הארץ" (רקאנטי עקב מז, ב, מובא בבאורי הרב חיים דב שעוועל לכתבי הרמב"ן), שטעם זה שייך גם בגויים.

אם כן לגויים מספיק אחד משני הטעמים שבמילה – הסרת הערלה שהיא מאוסה ומגונה – על מנת לשבת בארץ ישראל, אבל כיון שעמהם לא נכרתה הברית האלקית לכן אין הם מצליחים להתערות בארץ וליישבה, בעוד שעמנו נכרתה הברית האלקית המייחדת אותנו מכל העמים, ולכן אנו זוכים לא רק להיות בארץ, אלא גם ליישב אותה ולפתח אותה.

ד. הגאולה העתידה בזכות המילה

במשך כל הדורות מלו בני ישראל את עצמם, אף כשהדבר היה כרוך במסירות נפש, כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת (קל ע"א): "כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזירת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה – עדיין היא מוחזקת בידם".

חז"ל גם אמרו (באגדת בראשית פ"ז) שבזכות מצות מילה לבדה יזכו בני ישראל להיגאל: "אף על פי שאין לישראל מעשים טובים – הקב"ה גואלם בזכות המילה"!

יש מהראשונים שלמדו דבר זה מנבואת זכריה (ט, ט-יא). כך כתב בפירוש לשיר השירים (ח, יג) המיוחס לרמב"ן (כתבי הרמב"ן מהדורת מוסד הרב קוק, ח"ב עמ' תקיז):

הנה מלכך יבוא לך – הוא מלך המשיח.
עני ורוכב על חמור – רמז כי לא בקשתם ובחרבם ירשו ארץ, ולא בסוס ורכב, כי אם ברצון הבורא, שיפיל וישפיל כל האומות לפניהם.
והכרתי רכב מאפרים – שלא יצטרכו לכלי זין...
ומשלו מים ועד ים – הוא גבול ארץ ישראל, כדכתיב: 'ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר' (שמות כג, לא).
ואחר שהזכיר גאולת אפרים, היא עשרת השבטים, הזכיר גאולת נפוצות יהודה ואמר בה:
גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו – רמז בכאן על עקבות משיח, שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל, ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב: 'מבור אין מים בו', ולא תישאר בידם, רק זכות מצות מילה.

המיוחס לרמב"ן כותב שיבואו ימים שבהם יהיו אנשים שלא יקיימו מצוות, אך אף על פי כן הם יקיימו את מצות המילה, ובזכותה יזכו בני ישראל להיגאל ולחזור לארץ ישראל! ואכן רואים אנו בימינו, שגם אנשים שאינם מקפידים לקיים את כל תרי"ג המצוות, מכל מקום מקפידים הם לקיים את מצות המילה, ובזכותה נזכה בקרוב לביאת המשיח ולשלטון עם ישראל על ארץ ישראל כולה, מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר.

סיכום

  1. חשיבות המילה והכרחיותה לישיבתנו בארץ ישראל באה לידי ביטוי בכל ארוחה שבה אוכלים לחם, שחייבים להזכיר את המילה בברכת הארץ שבברכת המזון, ומי שלא הזכירה לא יצא ידי חובתו, וצריך לשוב ולברך.
  2. ערב היציאה ממצרים בני ישראל היו חייבים למול את עצמם כדי לזכות להגאל.
  3. גם בכניסה לארץ בימי יהושע היו בני ישראל צריכים למול את עצמם כדי לזכות לרשת את הארץ.
  4. הגויים שאינם נימולים אינם יכולים לשבת בארץ ישראל, כיון שהארץ קדושה ואינה סובלת את הערלה.
  5. גם הגויים שנימולים יכולים לשבת בה רק באופן זמני, כיון שאתם לא נכרתה ברית על הארץ.
  6. חז"ל אמרו במדרש: "אף על פי שאין לישראל מעשים טובים הקב"ה גואלם בזכות המילה".
  7. הנביא זכריה רמז ש"בעקבות המשיח, יהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל, ותרבה החוצפה והעזות... ולא תישאר בידם, רק זכות מצות מילה", ובזכותה יבא מלך המשיח וישלוט בכל ארץ ישראל, מים סוף ועד ים פלשתים, וממדבר עד הנהר.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך