פסוק ב:על מוקדה, על דמתוקדא. משמע שמפרש "מוקדה" לפעל, והוא "אתפעל" מש' "יקד" כלקמן (יו"ד ט"ז) "שרף אתוקד" ולא שם.
פסוק ג:מדו בד, לבושין דבוץ. מדת' "לבושין" בל"ר ש"מ לכאורה דלא סבר כר"ל ביומא (כ"ג ע"ב) דהרמת הדשן היתה בב' בגדים דהיינו כתונת ומכנסים אלא כר' יוחנן (שם) שסובר שצריכה ארבעה בגדים דגלי רחמנא כתונת ומכנסים וה"ה למצנפת ואבנט, ואפשר דיליף ממדו רק אי לא כ' רחמנא "ילבש" ה"א דמדו היינו כתונת לבד כ' רחמנא "ילבש" לגלות דמדו היינו כל הבגדים, אבל הרמב"ן כ' דהת"א לא סבר כמ"ד דיליף מילבש, והדין עמי דלת"א ע"כ אבנט של כהן הדיוט היה מבוץ דבד כתיב, ולר"י מוכח (ביומא דף ו' ומהסוגיא הנ"ל דף כ"ג ע"ב) שסובר אבנט של כ"ג היה אבנט של כהן הדיוט ושניהם כלאים, ובדרך אגב אעורר שמ"ש הרמב"ן בסמוך "אבל יש מרבותינו (שם במס' יומא) אומרים שאין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה" והקשה המל"מ (בפ"ב מה' תמידין) שאין שום תנא שסובר כן, לע"ד ברור שהרמב"ן סובר כדעת החסיד ז"ל הובאה בריטב"א ביומא דף כ"ג דלר"א שסובר אחרים היינו בעלי מומין לא היו לובשין בגדי כהונה ע"ש, והיא כוונת הרמב"ן שאמר "יש מרבותינו" היינו ר"א ובמ"א הוכחתי שהסוגיא משמע כדעת החסיד דאל"כ קשה קושית התוס' ד"ה יש, שמקשים ומ"ט פסיל ת"ק, ועוד לר"י דצריך ד' בגדים, איסור כלאים דאבנט בשעת הוצאת הדשן לר"א דלאו עבודה היא היאך הוא עובר, לא מבעיא לדעת הרמב"ם (בפ"ח מה' כלי המקדש) שסובר דבשלא בשעת עבודה אפי' במקדש עובר, אלא אפי' לדעת הראב"ד (שם) שרק חוץ לירושלים אסור, הלא הוצאת הדשן היתה חוץ לירושלים, א"ו כדעת החסיד ז"ל שלא היו לובשין בגדי כהונה עכ"פ ברור שהרמב"ן סובר כן לדעת ר"א ודו"ק היטב.
פסוק ח:והקטיר המזבח, ויסק למדבחא. הוסיף הל' "למדבחא" אף שבקרא לא כתיב "המזבחה" לבאר פשוטו של מקרא.
פסוק יד:מרבכת, רביכא. אולי כוונתו כהדעה הב' שהביא הראב"ע שפי' "במהרה" ואפשר שהיא מורה בל' ארמית גם ל' "רכה" וכ"ה במס' תמיד (כ"ח ב') "חמין לרביכה". תפיני, תופיני. ת' כבעברית לרמז על דרשת רז"ל (מנחות נ' ע"ב) "תופיני תאפינה נא ר' אומר תאפינה נאה ר' יוסי אומר תאפינה רבה אית ליה נא ואית ליה נאה".
פסוק טו:המשיח תחתיו, דמתרבי תחותוהי. תרגם אחר ל' הקרא ולא כמ"ש רש"י.
פסוק יט:המחטא אתה, דמכפר בדמה. ובנ"א "דמכפר יָתַהּ" הוא הזורק, ואפשר שסובר כמ"ש המבאר בנתה"ש שבני ביתו בכלל המחטא, ע"ש שאין יתרון לזורק הדם על שאר כהני בית אב ולקמן ח' ט' "ויחטא" ת' "ודכי" וצ"ע ובכ"י גם פה הנוסח דמדכי.
פסוק כ:ואשר יזה, ודי ידי. הוא בבנין הקל, אבל לקמן (ח' ל') "וַיַזִ" שהוא מהפעיל. ת' גם הת"א "ואדי" באפעל. וערש"י ונתה"ש.
פסוק כא:ומרק ושטף, ויתמרק וישתטף. משמע שסובר כרבי דפליג על החכמים (זבחים צ"ו) שמריקה ושטיפה בצונן והגעלה בחמין, ולכן ת' "ויתמרק" וע' בנתה"ש שפי' לשון "מרק" על ב' פנים, על ההצהבה, ועל ההרקה להוציא הבלוע בו, ואמר כי לפי' הא' "מרק" הוא בצונן, ולפי' הב' "מרק" הוא בחמין, ולדעתו זאת היא הפלוגתא שבין ר' וחכמים.