תנ"ך על הפרק - ויקרא ו - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ויקרא ו

96 / 929
היום

הפרק

דינים נוספים של העולה, של המנחה ושל החטאת

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶֽה׃וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַמִּנְחָ֑ה הַקְרֵ֨ב אֹתָ֤הּ בְּנֵֽי־אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ בְּקֻמְצ֗וֹ מִסֹּ֤לֶת הַמִּנְחָה֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ וְאֵת֙ כָּל־הַלְּבֹנָ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ רֵ֧יחַ נִיחֹ֛חַ אַזְכָּרָתָ֖הּ לַיהוָֽה׃וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹאכְל֖וּ אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹאכְלֽוּהָ׃לֹ֤א תֵאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קָֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּחַטָּ֖את וְכָאָשָֽׁם׃כָּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכֲלֶ֔נָּה חָק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ חָק־עוֹלָ֕ם לַיהוָ֖ה כָּלִ֥יל תָּקְטָֽר׃וְכָל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃הַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכֲלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ׃וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃כָּל־זָכָ֥ר בַּכֹּהֲנִ֖ים יֹאכַ֣ל אֹתָ֑הּ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃וְכָל־חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ לֹ֣א תֵאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
צו את אהרן. בספרא צריך ליזהר כל מקום שיש בו חסרון כיס. וא"ת הא כתיב בפרשת מסעי צו את בני ישראל זאת הארץ אשר תפול. בספרי מפיק לה מכללא או אפשר דשם נמי יש חסרון כיס שלא ירשו ארץ אדום עמון ומואב. או כל ירושת אחים מתקנאים זה על זה. זבולון עם חרף וכו' הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי זלה"ה בפירושו כ"י:(ב) רז"ל במדרש דרשו על המתגאה שנדון באש שנאמר היא העולה על מוקדה ע"ש ולפי דרכם אפשר לרמוז במ"ש פ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עע"ז וכאלו בא על כל העריות. וזה רמז צו שהוא ע"ז את אהרן ואת בניו. לאמר ג"ע כמ"ש בסנהדרין כלומר ע"ז וג"ע זאת תורת העולה כלומר המתגאה כמ"ש רז"ל דהוא ע"ז וג"ע:(ג) א"נ כמ"ש דעולה מכפרת על עשה וכתב הרב כתנות אור דעל הרוב אדם עובר על עשה של דברים בטלים כי המדבר דברים בטלים עובר על עשה ע"ש באורך וז"ש צו את אהרן ואת בניו לאמר בשביל אמירה כלומר שהוא מדבר דברים בטלים זאת תורת העולה צריך להקריב עולה לכפר עשה:(ד) א"נ דעולה באה לכפר על הרהורים ואמרו רז"ל בסנהדרין לאמר זו ג"ע כלומר בשביל ג"ע שהאדם מהרהר זאת תורת העולה צריך עולה לכפר הרהור הלב:(ה) א"נ אפשר כמ"ש האי מאן דיהיר חכמתו מסתלקת ממנו ודרך דרש ומוסר אפשר לומר טעם לזה דע"י הגאוה נעשה גופו כלי משוקץ ומוסרח כמ"ש באגדה דאליהו זכור לטוב אמר לריב"ל דאדם דיש לו גאוה הוא סר"ח העודף מנבילה מוסרחת ואם כן התורה צריכה להיות במקום נקי וטהור וקי"ל דבמבואות המטונפות אסור להרהר בדברי תורה. ולכן מי שיש לו גאוה שהוא מוסרח יותר מנבילה חכמתו מסתלקת ממנו דהתורה צריכה מקום נקי וטהור. וזה רמז זאת תורת העולה פירוש תורה עם גאוה כלומר החכם שעוסק בתורה ויש לו גאוה. אז היא העולה היא התורה עולה ומסתלקת ממנו והוא נשאר בגאותו:(ו) עוד יש לרמוז זאת תורת העולה ר"ת גימטריא בית שם רמז דמסיבת דישראל הם כמשל אשה ובעלה עם השי"ת כביכול לכן הותרו לנו הקרבנות דהבעל חייב בכפרת אשתו כמ"ש הרמב"ם פ"י דשגגות וכביכול ניחא ליה בכפרתנו:(ז) עוד ראיתי בספר קדמון כ"י שכתב וז"ל צו את אהרן דע כי שם אדני יש לו כ"ד צרופים והם צ"ו אותיות כי ד' כ"ד הם צ"ו כמספר אל אדני וכנגדן בבית המקדש צ"ו חלונות. ואמרו במסכת סוטה כי כל מצוה נכרתו עליה צ"ו בריתות ללמוד וללמד. צ"ו בריתות לשמור ולעשות ולכן כתיב כי צו לצו קו לקו. נמצא כי כל מצוה נכרתו עליה ב' צ"ו כמספר נצבי"ם וזהו אתם נצבים היום כלכם וזהו צו את אהרן עכ"ל. וכבר נכתב בקצור בספר נחל קדומים ועיין מ"ש רבינו האר"י זצ"ל בכונות פרשת התמיד צ"ו את בני ישראל ויאורו עיניך ואין כאן מקום להאריך: וכל מנחת כהן כליל תהיה. מה שאינה נקמצת ויאכלו הכהנים המותר. היינו דבשאר מנחות ישראל כהנים משלחן גבוה קא זכי. אבל הכא הוא נראה גנאי שהיא מנחת כהן ויאכלו הכהנים פענח רזא ושם האריך עוד: זאת תורת החטאת. ששה תורות כתיבי בקרבנות נגד ששה סדרי משנה והקרבנות נקראו לחם לחמי לאישי והתורה נקראת לחם לכו לחמי בלחמי. התלמוד נקרא אש הלא כה דברי כאש והקרבנות נקראו אשה. וכשם שאי אפשר לעולם בלא לחם ואש כך אי אפשר לעולם בלא תורה. פענח רזא. ומה טוב מספר ששה תורה כי התורה עץ החיים בסוד ווי העמודים. ויען המשנה סוד ה' לכך הם ששה סדרי משנה ליחד קבה"ו והתורה סוד ו' ויש חמשה חומשים סוד ה' ליחדא קבה"ו כמ"ש בעניותנו במ"א והתורה נקראת לחם שהוא כינוי לאשה והוא יחוד קבה"ו. וגם שהתורה אשה רוחנית לתלמיד חכם כמו שהאריך הרב ספר חרדים ז"ל וכמ"ש בעניותנו בקונטריס חסדי אבות פרק קנין תורה בס"ד:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך