פסוק ב:היא העולה. נקראת כן בעבור שהיא עולה כלה על המזבח ובכאן רמז שלא יעלה עולה בלילה רק היא תהיה על מוקדה כל הלילה. וה״א מוקדה נוסף או מוקד ומוקדה הם שני שמות:
פסוק ב:ואש המזבח תוקד בו. ולא חוץ ממנו:
פסוק ג:מדו. חלוק וחכמים אמרו שהוא חנוק כנגד מדתו:
פסוק ג:על בשרו. כנוי לערוה וכן זב מבשרו:
פסוק ג:אשר תאכל האש.הנשאר מאכילת האש:
פסוק ג:אצל המזבח. מחוץ לפאת מזרח:
פסוק ה:והאש על המזבח תוקד בו. פעם שנית להוסיף לא תכבה. ביום:
פסוק ה:וטעם בבקר בבקר. בכל בקר ובקר. ובתחלה יעלה העולה ואחר כן אימורי השלמים:
פסוק ו:אש תמיד תוקד. טעם זה הפסוק להוסיף תמיד:
פסוק ז:הקרב אותה. שם הפועל וטעם הקרב יקריבו אותה בני אהרן וטעמו אחד מבני אהרן על כן והרים ממנו. והוספו זאת הפרשה על הכתובה בפרשת ויקרא:
פסוק ט:מצות תאכל במקום קדוש. והנה שתים מצות. וכל זכר שלישית:
פסוק י:וטעם לא תאפה. הוא העיקר במצות פסח:
פסוק י:כחטאת וכאשם. כן המנחה:
פסוק יא:כל אשר יגע. במנחה ובחטאת ובאשם הוא קדש לשם:
פסוק יג:זה קרבן אהרן. או אחד מבניו תחתיו:
פסוק יג:ביום המשח אותו. אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ורבים אמרו כי זה בי״ת תחת מ״ם והטעם כי מיום המשח אותו הנה זה חייב להקריב תמיד מנחתו:
פסוק יד:מרבכת. אין לו אח ויש מי שאומרים רכה ויש מי שאומרים במהרה. ותי״ו תביאנה סימן לאהרן וכן תי״ו תקריב. ועל דעתי כי כן הוא תי״ו תפיני וטעמו תקון ואין ריע לו והקדמונים אמרו שהיא שתי מלות תאפה נא. ויאמר רבי יונה המדקדק שהוא על משקל דוכיפת וזה המשקל מעקל:
פסוק טו:כליל. כמו כלה כליל תהיה לשם:
פסוק טז:לא תאכל. ככל המנחות כי איך יאכל הכהן מנחתו או חטאתו. מקום שחיטת כל חטאת צפונה:
פסוק יח:קדש קדשים. כי הוא כאחד הקדשים:
פסוק יט:הכהן המחטא. טעמו הזורק דם כאילו אמר המסיר חטא החוטא ורבי המפרשים אמרו כי טעם המחטא רוחץ או מטהר וכן תחטאני באזוב ואטהר:
פסוק כ:כל אשר יגע. בבשר החטאת יהיה קדש לשם והכהן יאכלנו לכן חלק הזורק כחלק כל אחיו:
פסוק כ:יזה. א״ר משה הכהן שהוא כמו יטה מבנין קל ובפתחו׳ היו״ד מהכבד והאות המובלע נו״ן וכן ויז מדמ׳ אל הקיר בחיר״ק עם ויז בפתח רק במלת נטה מראה על הקיר בחיר״ק עם ויז הוא בצר״י בבנין הקל וכן מצאנו ויז נצחם מבנין הקל ויפה דקדק.
פסוק כ:ובעבור שהחטאת קדש צוה השם לכבס המקום שנפל מדמה על הבגד במקום קדוש הוא חצר אהל מועד כי יש הפרש בין קדוש וטהור:
פסוק כ:אשר יזה עליה. יחסר מקום או. והטעם או אם יזה אחר עליה שהוא הבשר יכבס הבשר הכהן ואחר כך יאכלנו או פירושו המקום אשר יזה מהדם תכבס ויהיה בגד לשון נקבה וזכר וכמוהו אשר תשיג ידו ותי״ו תכבס לכהן:
פסוק כא:תבשל בו. גם בשלה ומורק ושוטף מבנין שלא נקרא שם פועלו ובא ומורק בחול״ם בעבור הרי״ש שלא תדגש כי אם במקומות מועטים במשקל לא זורק עליו מגזרת מרקו הרמחים כי המ״ם שרש:
פסוק כב:וטעם קדש קדשים הוא. עם כל זכר שאין ראוי לאכול החטאת שהקריבו ממנה והובא לכפר כי אם התמימים והזכר תמים מהנקבה ואפילו קטן יקרא זכר והזכר שהוא בן שלש עשרה שנה כאשר העתיקו אבותינו:
פסוק כג:וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו׳ לכפר בקדש. והנה מקום הפרכת יקרא קדש כי החצר ואם היא קדש כנגד אהל מועד חול והנה גם יקרא לפנים הפרכת קדש כנגד אהל מועד כמו בזאת יבא אהרן אל הקדש וזאת החטאת היא חטאת כהן הגדול או הקהל:
