צו את אהרן מה כתיב לעיל מיניה לאשמה בה צו את אהרן לומר שיהיו זריזין בתורה ומצות ששגגת תלמוד עולה זדון:
פסוק ב:
משה לאמר צו את. ס"ת תורה צוה אותם שיעסקו בתורה:
פסוק ב:
זאת תורת העול ה הוא העו 'לה. לו' כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. הקרבנות נקראים אשה והתורה נקראת אש שנא' הלא כה דברי כאש. מימינו אש דת למו. אותיות תלמוד. הקרבנות נקראים לחם את קרבני לחמי והתורה נקראת לחם לכו לחמי בלחמי כשם שאי אפשר לעולם בלא לחם כך א"א לעולם בלא תורה:
פסוק ג:
מדו בד ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה:
פסוק ג:
ושמו בגימ' ונבלע במקומו:
פסוק ד:
אחרים והוציא בגימ' הכהנים בעלי מומים שבעל מום כשר להוציא הדשן:
פסוק ה:
והאש ג'. והאש על המזבח. והאש ירדה מן השמים. והאש תאכלם רמז למ"ד שמתו נדב ואביהוא על שהורו הלכה לפני רבן ואמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וזה והאש ירדה מן השמים אעפ"כ והאש כו' תוקד בו שצריך להביא מן ההדיוט. על כן מהאש יצאו שהורו באש והאש תאכלם:
פסוק ה:
והאש על המזבח תוקד בו שהוא כמו סולם למלאכים לעלות כענין שנא' ויעל מלאך ה' בלהב המזבח וכן ביחזקאל והנה ששה אנשים וגו' ויעמדו אצל מזבח הנחושת וע"כ היה נחושת ונוצצים כעין נחשת קלל. אבל מזבח הפנימי כנגד שכינה דכתיב ידיו גלילי זהב לכן כל דם אם נכנס בפנים לא תאכל אותה החטאת שאין אכילה למעלה:
פסוק ט:
בחצר בגי' זו העזרה:
פסוק י:
תאפה חמץ חלקם ס"ת מצה שלא תאפה אלא מצה:
פסוק יג:
זה קרבן אהרן ובניו בגי' זהו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:
פסוק יג:
עשירית בגימ' עשרן שלם שהיה מביא עשרון שלם וחוצהו ומביא מחצה בבקר ומחצה בערב:
פסוק יג:
מחציתה בגי' מחצה משלם:
פסוק יד:
מורבכת (תביאנה) בגימט' רתחין שחולטין אותה בותחין כל צרכה: