התמיד והעצים
פרשתנו פותחת בקרבן התמיד, ומוסיפה בה מצוה מיוחדת, "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר" (ויקרא ו, ה). ולמדה הגמרא מן הפסוקים, שתמיד של שחר טעון שני גזרי עצים ביד כהן אחד, ואילו תמיד של בין הערביים היה טעון שני גזרי עצים ביד שני כהנים (יומא כו ע"ב); ולא התברר שם החילוק בין תמיד של שחר לזה של בין הערביים.
ועוד חילוק מצאנו בין שני התמידים. בספר יחזקאל כתוב "וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום לה', בבקר בבקר תעשה אתו" (מו, יג), וכתב שם הרד"ק שלא הוזכר כאן התמיד של בין הערביים, לפי שלעתיד לבוא לא יקריבו את התמיד אלא בבקר ולא בערב.
ושמעתי מפי הרב שלמה פישר שליט"א הסבר נפלא בזה.
חז"ל גילו לנו שתמיד של בוקר בא להזכיר את זכות עקדת יצחק. וכן שנינו במשנת תמיד "לא היו כופתין את הטלה אלא מעקדין אותו", ומפרשת שם הגמרא "תנא יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם" (תמיד לא ע"ב). ונאמר בפרשה "וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים" (ויקרא ו, ה), שתמיד של שחר קודם לכל הקורבנות, והיינו, שכל הקרבנות יהיו נסמכים על תמיד של שחר ויזכירו גם הם את עקדת יצחק.
ברם תמיד של בין הערביים בא לכפר על חטא העגל, ועל כן נאמר בו שזמנו משש שעות ולמעלה; וכן נאמר בחטא העגל, "וירא העם כי בשש משה לרדת" (שמות לב, א) - בא שש ולא בא (שבת פט ע"א). וידוע שכל דור יש בו משהוא מחטא העגל (סנהדרין קב ע"א), "וביום פקדי פקדתי" (שמות לב, לד); אבל לעתיד לבוא יתכפר חטא העגל, ושוב לא יצטרכו להביא תמיד של בין הערביים.
עתה ברור, מדוע לא נזכר תמיד של בין הערביים בנבואת יחזקאל, שהיא אמורה לעתיד לבוא, אולם מדוע טעון תמיד של שחר שני גזרי עצים ביד כהן אחד, ותמיד של ערב טעון שני גזרי עצים ביד שני כוהנים? והוסיף הרב פישר, הגמרא בסנהדרין (שם) אומרת שעד ירבעם היו ישראל יונקין מעגל אחד, ומירבעם היו יונקין מב' וג' עגלים. ופירש שם רש"י, שבתחילה היו לוקין על חטא עגל אחד, ומירבעם לקו על שלשה עגלים, דהיינו, אף על השניים שעשה ירבעם.
והנה עגל ירבעם הוא ענין מופלא, מכבשי דרחמנא, שהרי הכתוב מעיד שם שירבעם בא להילחם עם רחבעם מלך יהודה, ואמר לו הנביא לרחבעם "כה אמר ה', לא תעלו ולא תלחמון וגו', שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה" (מלכים א יב, כד). לאחר מכן עשה ירבעם שני עגלי זהב, וּודאי שדבר זה היה גלוי וידוע לפני ה', ואעפ"כ אמר לרחבעם שלא יצא נגד ירבעם למלחמה; על כורחך שגם על ענין העגלים נאמר "כי מאתי נהיה הדבר הזה", ונראה שהיה זה חלק מעונש חטא העגל, שיענשו גם על שני העגלים של ירבעם.
על פי זה ביאר הרב פישר, מדוע תמיד של שחר קרב בשני גזרי עצים ע"י כהן אחד, ותמיד של בין הערבים קרב בשני גזרים בידי שני כהנים. שכן חלוקת הממלכה בישראל נרמז ע"י שני עצים, כפי שנאמר בנביא יחזקאל "קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה וכו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכו' וקרב אתם אחד אל אחד וכו' והיו לאחדים בידך" (לז, טז-יז). כלומר, בתמיד של שחר שמורה על עולם התיקון לעתיד לבוא, מאחד הכהן את שני העצים בידו; אך בתמיד של בין הערבים, שבא לכפר על חטא העגל, רמוז המצב המקולקל, ששני העצים נפרדים, וע"כ שני כוהנים מביאים שני גזרי עצים. ברם לעתיד לבוא יתוקן החטא, ותחזור האחדות לישראל, ושוב לא יקריבו תמיד בין הערבים אלא של שחר בלבד, ובו יתאחדו שני גזרי העצים ביד כהן אחד, ותתקיים נבואתו של יחזקאל בדבר אחדות השבטים.
ומבואר בזה למה נשנתה פרשת קרבן התמיד בפרשת פנחס לאחר שנצטוה משה לסמוך את יהושע: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר כז, יח), ומיד אחריו נאמר "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי וכו' שנים ליום עלה תמיד וכו'" (במדבר כח, ב-ג). שכן יהושע לא היה במחנה בשעת חטא העגל והיה מופקע מכל הענין, היה חשש שמא הוא יתרשל בהקרבת קרבן התמיד הבא לכפר על חטא העגל, ועל כן חזרה התורה לזרז על הקרבתו. ובאמת למדנו שבזמן המלחמה ביריחו ביטלו ישראל תמיד של בין הערביים, ובא המלאך והוכיחו ליהושע על כך (עירובין סג ע"ב, ומגילה ג ע"א); והוא הוא המלאך שנאמר עליו אחר חטא העגל "ושלחתי לפניך מלאך וכו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה וכו'" (שמות לג, ב-ג) - ובא המלאך והוכיח את יהושע על ביטול תמיד של בין הערביים, הבא לכפר על חטא העגל.