תנ"ך על הפרק - ויקרא ו - התמיד והעצים / הרב מרדכי גרינברג שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא ו

96 / 929
היום

הפרק

דינים נוספים של העולה, של המנחה ושל החטאת

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶֽה׃וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַמִּנְחָ֑ה הַקְרֵ֨ב אֹתָ֤הּ בְּנֵֽי־אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ בְּקֻמְצ֗וֹ מִסֹּ֤לֶת הַמִּנְחָה֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ וְאֵת֙ כָּל־הַלְּבֹנָ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ רֵ֧יחַ נִיחֹ֛חַ אַזְכָּרָתָ֖הּ לַיהוָֽה׃וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹאכְל֖וּ אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹאכְלֽוּהָ׃לֹ֤א תֵאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קָֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּחַטָּ֖את וְכָאָשָֽׁם׃כָּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכֲלֶ֔נָּה חָק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ חָק־עוֹלָ֕ם לַיהוָ֖ה כָּלִ֥יל תָּקְטָֽר׃וְכָל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃הַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכֲלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ׃וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃כָּל־זָכָ֥ר בַּכֹּהֲנִ֖ים יֹאכַ֣ל אֹתָ֑הּ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃וְכָל־חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ לֹ֣א תֵאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב מרדכי גרינברג שליט

התמיד והעצים

פרשתנו פותחת בקרבן התמיד, ומוסיפה בה מצוה מיוחדת, "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר" (ויקרא ו, ה). ולמדה הגמרא מן הפסוקים, שתמיד של שחר טעון שני גזרי עצים ביד כהן אחד, ואילו תמיד של בין הערביים היה טעון שני גזרי עצים ביד שני כהנים (יומא כו ע"ב); ולא התברר שם החילוק בין תמיד של שחר לזה של בין הערביים.

ועוד חילוק מצאנו בין שני התמידים. בספר יחזקאל כתוב "וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום לה', בבקר בבקר תעשה אתו" (מו, יג), וכתב שם הרד"ק שלא הוזכר כאן התמיד של בין הערביים, לפי שלעתיד לבוא לא יקריבו את התמיד אלא בבקר ולא בערב. 

ושמעתי מפי הרב שלמה פישר שליט"א הסבר נפלא בזה.

חז"ל גילו לנו שתמיד של בוקר בא להזכיר את זכות עקדת יצחק. וכן שנינו במשנת תמיד "לא היו כופתין את הטלה אלא מעקדין אותו", ומפרשת שם הגמרא "תנא יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם" (תמיד לא ע"ב). ונאמר בפרשה "וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים" (ויקרא ו, ה), שתמיד של שחר קודם לכל הקורבנות, והיינו, שכל הקרבנות יהיו נסמכים על תמיד של שחר ויזכירו גם הם את עקדת יצחק.

ברם תמיד של בין הערביים בא לכפר על חטא העגל, ועל כן נאמר בו שזמנו משש שעות ולמעלה; וכן נאמר בחטא העגל, "וירא העם כי בשש משה לרדת" (שמות לב, א) - בא שש ולא בא (שבת פט ע"א). וידוע שכל דור יש בו משהוא מחטא העגל (סנהדרין קב ע"א), "וביום פקדי פקדתי" (שמות לב, לד); אבל לעתיד לבוא יתכפר חטא העגל, ושוב לא יצטרכו להביא תמיד של בין הערביים. 

עתה ברור, מדוע לא נזכר תמיד של בין הערביים בנבואת יחזקאל, שהיא אמורה לעתיד לבוא, אולם מדוע טעון תמיד של שחר שני גזרי עצים ביד כהן אחד, ותמיד של ערב טעון שני גזרי עצים ביד שני כוהנים? והוסיף הרב פישר, הגמרא בסנהדרין (שם) אומרת שעד ירבעם היו ישראל יונקין מעגל אחד, ומירבעם היו יונקין מב' וג' עגלים. ופירש שם רש"י, שבתחילה היו לוקין על חטא עגל אחד, ומירבעם לקו על שלשה עגלים, דהיינו, אף על השניים שעשה ירבעם.

והנה עגל ירבעם הוא ענין מופלא, מכבשי דרחמנא, שהרי הכתוב מעיד שם שירבעם בא להילחם עם רחבעם מלך יהודה, ואמר לו הנביא לרחבעם "כה אמר ה', לא תעלו ולא תלחמון וגו', שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה" (מלכים א יב, כד). לאחר מכן עשה ירבעם שני עגלי זהב, וּודאי שדבר זה היה גלוי וידוע לפני ה', ואעפ"כ אמר לרחבעם שלא יצא נגד ירבעם למלחמה; על כורחך שגם על ענין העגלים נאמר "כי מאתי נהיה הדבר הזה", ונראה שהיה זה חלק מעונש חטא העגל, שיענשו גם על שני העגלים של ירבעם.

על פי זה ביאר הרב פישר, מדוע תמיד של שחר קרב בשני גזרי עצים ע"י כהן אחד, ותמיד של בין הערבים קרב בשני גזרים בידי שני כהנים. שכן חלוקת הממלכה בישראל נרמז ע"י שני עצים, כפי שנאמר בנביא יחזקאל  "קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה וכו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכו' וקרב אתם אחד אל אחד וכו' והיו לאחדים בידך" (לז, טז-יז). כלומר, בתמיד של שחר שמורה על עולם התיקון לעתיד לבוא, מאחד הכהן את שני העצים בידו; אך בתמיד של בין הערבים, שבא לכפר על חטא העגל, רמוז המצב המקולקל, ששני העצים נפרדים, וע"כ שני כוהנים מביאים שני גזרי עצים. ברם לעתיד לבוא יתוקן החטא, ותחזור האחדות לישראל, ושוב לא יקריבו תמיד בין הערבים אלא של שחר בלבד, ובו יתאחדו שני גזרי העצים ביד כהן אחד, ותתקיים נבואתו של יחזקאל בדבר אחדות השבטים.

ומבואר בזה למה נשנתה פרשת קרבן התמיד בפרשת פנחס לאחר שנצטוה משה לסמוך את יהושע: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר כז, יח), ומיד אחריו נאמר "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי וכו' שנים ליום עלה תמיד וכו'" (במדבר כח, ב-ג). שכן יהושע לא היה במחנה בשעת חטא העגל והיה מופקע מכל הענין, היה חשש שמא הוא יתרשל בהקרבת קרבן התמיד הבא לכפר על חטא העגל, ועל כן חזרה התורה לזרז על הקרבתו. ובאמת למדנו שבזמן המלחמה ביריחו ביטלו ישראל תמיד של בין הערביים, ובא המלאך והוכיחו ליהושע על כך (עירובין סג ע"ב, ומגילה ג ע"א); והוא הוא המלאך שנאמר עליו אחר חטא העגל "ושלחתי לפניך מלאך וכו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה וכו'" (שמות לג, ב-ג) - ובא המלאך והוכיח את יהושע על ביטול תמיד של בין הערביים, הבא לכפר על חטא העגל.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך