א יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים יֹשֵׁ֥ב כְּ֝רוּבִ֗ים תָּנ֥וּט הָאָֽרֶץ׃ ב יְ֭הוָה בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל וְרָ֥ם ה֝֗וּא עַל־כָּל־הָֽעַמִּֽים׃ ג יוֹד֣וּ שִׁ֭מְךָ גָּד֥וֹל וְנוֹרָ֗א קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃ ד וְעֹ֥ז מֶלֶךְ֮ מִשְׁפָּ֪ט אָ֫הֵ֥ב אַ֭תָּה כּוֹנַ֣נְתָּ מֵישָׁרִ֑ים מִשְׁפָּ֥ט וּ֝צְדָקָ֗ה בְּיַעֲקֹ֤ב ׀ אַתָּ֬ה עָשִֽׂיתָ׃ ה רֽוֹמְמ֡וּ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃ ו מֹ֘שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן ׀ בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל־יְ֝הוָ֗ה וְה֣וּא יַעֲנֵֽם׃ ז בְּעַמּ֣וּד עָ֭נָן יְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם שָׁמְר֥וּ עֵ֝דֹתָ֗יו וְחֹ֣ק נָֽתַן־לָֽמוֹ׃ ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֵינוּ֮ אַתָּ֪ה עֲנִ֫יתָ֥ם אֵ֣ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם וְ֝נֹקֵ֗ם עַל־עֲלִילוֹתָֽם׃ ט רֽוֹמְמ֡וּ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְ֭הִֽשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי־קָ֝ד֗וֹשׁ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
ה׳‎ מלך. כאשר תתגלה מלכותו ירעדו העמים סביב ארץ ישראל:
פסוק א:
יושב. מלפני היושב על הכרובים שעל הארון תהיה הארץ נוטה לנפול ר״‎ל ליושבי הארץ תאחז חלחלה:
פסוק ב:
ה׳‎ בציון. ה׳‎ אשר מעונתו בציון הוא גדול ורם על הכל וממנו יחרדו:
פסוק ג:
יודו שמך. כלם יודו לשמך כי גדול וגו׳‎:
פסוק ד:
ועוז מלך. העוז הוא למלך אשר אוהב המשפט:
פסוק ד:
מישרים. התורה שהוא מישרים אתה כוננת:
פסוק ד:
משפט וצדקה. משפטי התורה ודבריה המצודקים הנתונים ביעקב מעשה ידיך המה:
פסוק ה:
להדום רגליו. הוא בה״‎מ ואחז במשל כאלו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח בבה״‎מ:
פסוק ה:
קדוש הוא. כי הוא קדוש וחלה הקדושה בהדום רגליו:
פסוק ו:
משה ואהרן. ר״‎ל ראו גודל קדושתו כי הלא משה ואהרן היו מהגדולים ומהמיוחדים בכהני ה׳‎ (כי גם משה היה כהן כי שמש בימי המלואים) ושמואל היה מהגדולים ומהמיוחדים בקוראי שמו:
פסוק ו:
קוראים. הם היו קוראים לה׳‎ והוא היה עונה להם:
פסוק ז:
בעמוד ענן. עם עמוד הענן בא ודבר עליהם על אשר שמרו עדותיו והחוק אשר נתן להם:
פסוק ח:
אתה עניתם. אם כי אתה ענית להם בכל עת קראם ובעבורם היית נושא עון ישראל ועכ״‎ז נוקם היית על מעלליהם ולא ויתרת להם כלום כי משה ואהרן מתו על מי מריבה ושמואל לא האריך ימים על אשר לא הדריך את בניו כראוי ומכל זה נראה גודל קדושתו שאינו נושא פנים:
פסוק ט:
רוממו. לזה רוממו וגו׳‎:
פסוק ט:
להר קדשו. הוא בה״‎מ של הר המוריה: