מזמור שיר על תשועה מאויב בימי המלך יהושפט
על דבר יהושפט מלך יהודה ודברי ימיו מסופר בדברי הימים (ב יט-כ) כי השתדל הרבה להנהיג משפט צדק במלכותו; כמעט ביצע מעשהו זה ואל הארץ הבקיע אויב עז מאד; נבהלים ונפחדים נאספו יהושפט ועמו בחצרות הקודש להתפלל; עודם שם, ורוח ה' לבשה את אחד מהקהל ושמו יחזיאל משבט הלוי וינבא לפני המלך וקהל הנאספים תשועה מהאויב למחר, וכדברי קודשו כן היה: ממחרת היתה מהומת ה' באויב ויפלו חללים לפני יהושפט וחילו, המוצאים שלל רב; אז יבואו יהושפט ועמו בנבלים, בכינורות ובחצוצרות אל בית ה' ושם הושר המזמור שלפנינו [וכן פרק ע"ה].
הפרק מורכב משלושה חלקים, חלק חלק וחתימתו: לחלק א' המוקדש לכבוד ה' שייכים פסוקים א'-ב', לחלק ב' המוקדש לכבוד המלך יהושפט פסוקים ד'-ה', לחלק ג' המוקדש לכבוד החוזה יחזיאל פסוקים ו'-ט'; כל חלק חותם בקריאת המשורר להודות לה' ולהשתחוות למשכנו כי קדוש הוא.
ה' בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל וְרָ֥ם ה֝֗וּא עַל-כָּל-הָֽעַמִּֽים:
(תהילים צט ב)
"ה' בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל" - על דרך זה המליץ גם ישעיהו בנבאו על התשועה הנפלאה מיד סנחריב וחילו: "צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל"(ישעיהו יב ו).
וְעֹ֥ז מֶלֶךְ֮ מִשְׁפָּ֪ט אָ֫הֵ֥ב אַ֭תָּה כּוֹנַ֣נְתָּ מֵישָׁרִ֑ים מִשְׁפָּ֥ט וּ֝צְדָקָ֗ה בְּיַעֲקֹ֤ב אַתָּ֬ה עָשִֽׂיתָ:
(תהילים צט ד)
פסוק זה מוקדש למלך יהושפט מתוך המגמה לתלות תשועת ה' בזכות פעולותיו של יהושפט לכונן מִשְׁפָּ֥ט וּ֝צְדָקָ֗ה בארץ [וכן בפרק ע"ה תולה התשועה בזכות משטר הצדק שהנהיג יהושפט במלכותו].
רֽוֹמְמ֡וּ ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא:
(תהילים צט ה)
קריאה לעומדים בהר הבית בחצרות בית ה' להשתחוות כנגד הבית.
מֹ֘שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל-ה' וְה֣וּא יַעֲנֵֽם: בְּעַמּ֣וּד עָ֭נָן יְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם שָׁמְר֥וּ עֵ֝דֹתָ֗יו וְחֹ֣ק נָֽתַן-לָֽמוֹ: ה' אֱ-לֹהֵינוּ֮ אַתָּ֪ה עֲנִ֫יתָ֥ם אֵ֣-ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם וְ֝נֹקֵ֗ם עַל-עֲלִילוֹתָֽם:
(תהילים צט ו-ח)
פסוקים אלה מוקדשים לכבוד החוזה יחזיאל משבט הלוי, אשר ברוח ה' עליו חיזק ידיים רפות וייעד התשועה מראש, ולכבודו המשורר מפאר ומרומם את גדולי החוזים שהעניק שבטו עד הנה לעם ישראל: את משה, אהרן ושמואל. "אֵ֣-ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם" - כשהתפללו על העם; "וְ֝נֹקֵ֗ם עַל-עֲלִילוֹתָֽם" - על ידי "עֲלִילוֹתָֽם" [שאם ,"עַל" הוא כפשוטו, לפנינו יוצא מן הכלל - שבכל מקום בא: "נוקם את..." ולא "נוקם על..."] - הם האותות והמופתים אשר עשו משה ואהרן במצרים ["וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִילוֹתָ֑יו וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם: נֶ֣גֶד אֲ֭בוֹתָם עָ֣שָׂה פֶ֑לֶא בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה-צֹֽעַן"(תהילים עח יא-יב)].
רֽוֹמְמ֡וּ ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וְ֭הִֽשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי-קָ֝ד֗וֹשׁ ה' אֱ-לֹהֵֽינוּ:
(תהילים צט ט)
קריאה לשאר העם אשר בירושלים ובמדינה להשתחוות כנגד הר בית ה'.