א יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים יֹשֵׁ֥ב כְּ֝רוּבִ֗ים תָּנ֥וּט הָאָֽרֶץ׃ ב יְ֭הוָה בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל וְרָ֥ם ה֝֗וּא עַל־כָּל־הָֽעַמִּֽים׃ ג יוֹד֣וּ שִׁ֭מְךָ גָּד֥וֹל וְנוֹרָ֗א קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃ ד וְעֹ֥ז מֶלֶךְ֮ מִשְׁפָּ֪ט אָ֫הֵ֥ב אַ֭תָּה כּוֹנַ֣נְתָּ מֵישָׁרִ֑ים מִשְׁפָּ֥ט וּ֝צְדָקָ֗ה בְּיַעֲקֹ֤ב ׀ אַתָּ֬ה עָשִֽׂיתָ׃ ה רֽוֹמְמ֡וּ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃ ו מֹ֘שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן ׀ בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל־יְ֝הוָ֗ה וְה֣וּא יַעֲנֵֽם׃ ז בְּעַמּ֣וּד עָ֭נָן יְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם שָׁמְר֥וּ עֵ֝דֹתָ֗יו וְחֹ֣ק נָֽתַן־לָֽמוֹ׃ ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֵינוּ֮ אַתָּ֪ה עֲנִ֫יתָ֥ם אֵ֣ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם וְ֝נֹקֵ֗ם עַל־עֲלִילוֹתָֽם׃ ט רֽוֹמְמ֡וּ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְ֭הִֽשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי־קָ֝ד֗וֹשׁ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
כוונת המזמור ג״כ לזמן המשיח ואע״פ שאמ׳ למעלה תגל הארץ הכוונה אחר הניצוח ושבירת המלחמות אבל כאן רמז על מלחמת גוג ומגוג ולכן ירגזו עמים מפחדם ואמ׳ יושב הכרובים וגו׳ והוא כפל ענין כלומ׳ שיושב כרובים ימלוך. ותנוט כלומ׳ שתרעד ותתנועע ותתנודד כי הדלת והטית ממוצא אחד ואמ׳ יושב הכרובים לרמז חזרת שכינתו בבית המקדש כמאז
פסוק ב:
והוא בעצמו ענין ה׳ בציון גדול כלומ׳ כי שם מצב החכמה המפרסמת גדולתו ועצם ידו [ורם] הוא על כל העמים כלומ׳ שכל העמים יחזיקוהו אז רם על כולם ויקבלו אלהותו
פסוק ג:
והוא אומרו יודו שמך ויאמרו שהוא גדול ונורא ושהוא קדוש ויפרסמו עוז המלך האוהב משפט
פסוק ד:
ויאמרו כלם לאל אתה כוננת מישרים ר״ל העמדתם על מכונם ומשפט וצדקה ביעקב עשית משפט בהתאחרם בגלות לרוב עונותם וצדקה בגאולתם מצד אמונתם הטובה וזכירת ברית אבות בתשובתם.
פסוק ה:
והעיר בני עמיו למהר הגאולה ברוב תפלה ותשובה ואמ׳ רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו להדום רגליו כלומ׳ השתחוו לו ממקום הדום רגליו ר״ל בית המקדש ואל תקשו לבבכם מלזעוק כי כל שיחטא אדם אפילו במעט צריך כפרה וסליחה ותפלה כי הגדולים הם הנביאים הוצרכו לתפלה ולסליחה
פסוק ו:
משה ואהרן בכהניו ר״ל במשרתיו הדבקים בעבודתו ושמואל בקוראי שמו הוצרכו למחילה, אהרן במעשה העגל ומשה ואהרן במי מריבה ושמואל כשלא הדריך את בניו בדרך ישרה ומ״מ נענו ונתכפרו בקראם אליו והוא אמרו קוראים אל ה׳ והוא יענם. ומלת קוראים באה בנחות האלף ובחירק בריש דרך זרות. וכן אתם אל תגשו לבבכם מזעוק לאל.
פסוק ז:
ואמרו בעמוד ענן ידבר אליהם שב למשה ולאהרן ובדרש אפי׳ שמואל כשאמר שאול היש בזה הרואה וכתי׳ ותאמרנה (ש״א ט יב) אמרו לו ענן קשור אתה מוצא בפתחו (פ׳ שמואל פ׳ יג)
פסוק ח:
ואמ׳ כי שמרו עדותיו וחק נתן למו ולכן עניתם והיית נושא להם. ולי נראה לפרש עוד רוממו ה׳ אלהינו כלומר התעוררו כלכם מעצמכם כי אין עמכם נביאים שיעוררו אתכם כמו שהיה בזמן הקדום שמשה ואהרן שהיו בכהני השם ר״ל משרתיו הדבקים ושמואל שהיה בקוראי שמו היו קוראים בעד העם והיה האל עונה אותם ומדבר עמם בעמוד ענן ר״ל שמצליחם בהנהגתם על כי שמרו עדותיו וחקיו אשר נתן להם. ואמ׳ על זה ה׳ אלהינו אתה עניתם כשהיו מתפללים על ישראל ואל נושא היית להם ר״ל בעבורם כדרך אמרי לי אחי הוא כלו׳ היית נושא לישראל בעבורם ברוב תפלתם ונוקם מאויביהם על עלילותם ר״ל על סיבותיהם ועניני הנהגתם. או פי׳ נוקם על עלילותם שב למשה ולאהרן על דבר קורח. וחזר לענינו לאיזה פי׳ שיהיה.
פסוק ט:
ואמ׳ רוממו ה׳ אלהינו וכו׳ והר קדשו רומז על בית המקדש וביאורו השתחוו לו מהר קדשו כמו שפירש׳ בלהדום רגליו. או ביאור שניהם להדר מקום בית המקדש כענין ואת מקדשי תיראו (ויקר׳ כו) וכמו שאמרו בדרש לא מן המקדש אתם מתיראים אלא למי ששכן כבודו לשם והכוונה לראות תמיד עיניהם ולבם לזכור מקום לפני תמיד שכנו תמיד ולשוות שם ה׳ נגדם.