ישראל מכירים בקדושת ה'
רביעיית הפרקים צ"ו-צ"ט מתארים את מלכות ה' כפי שתהיה במות המשיח.
בשני הפרקים הראשונים, צ"ו ו-צ"ז דובר על מלכות ה' ביחס אל האומות. משום כך בפרקים אלו אין נזכרת קדושת ה', רק הפחד והשמחה שיהיו ליושבי תבל.
בניגוד אליהם, פרקנו ופרק צ"ח מיוחדים על היחס שיהיה לישראל באותה תקופה, "...כִּֽי־נִפְלָא֣וֹת עָשָׂ֑ה הוֹשִֽׁיעָה־לּ֥וֹ יְ֝מִינ֗וֹ וּזְר֥וֹעַ קָדְשֽׁוֹ׃ ...זָ֘כַ֤ר חַסְדּ֨וֹ ׀ וֶֽאֱֽמוּנָתוֹ֮ לְבֵ֪ית יִשְׂרָ֫אֵ֥ל..."(תהילים צח א,ג), ובישראל יש קבלת פני מלך "בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְהוָֽה׃"(תהילים צח ו), ובפרקנו: "יְ֭הוָה בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל... יוֹד֣וּ שִׁ֭מְךָ גָּד֥וֹל וְנוֹרָ֗א"(תהילים צט ב-ג).
אצל ישראל מתבטאת מלכות ה' גם בהכרת קדושתו, כפי שנזכרת שלוש פעמים בפרקנו: "קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃"(תהילים צט א,ה); "רֽוֹמְמ֡וּ יְ-ה֘וָ֤ה אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וְ֭הִֽשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי־קָ֝ד֗וֹשׁ יְ-הוָ֥ה אֱ-לֹהֵֽינוּ"(תהילים צט ט). כי אצל ישראל, מלכות ה' בגילויה מביאה אותם להשגות בקדושת ה', לא רק כפי שהוא מתגלה בגבורותיו ופעולותיו, אלא גם מצד עצמותו כביכול, דהיינו קדושה ורוממותו.