מזמור שיר ליום השבת - כי שמחתני ה' בפעלך

הפרק נפתח:

מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַי-הוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃ לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃ עֲ‍ֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר׃ כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְ-הוָ֣ה בְּפָעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃ מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ יְ-הוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃
(תהילים צב א-ו)

ובתפילה תיקנו:

לא-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, תפארת עטה ליום המנוחה עונג קרא ליום השבת. זה שיר שבח של יום השביעי שבו שבת א-ל מכל מלאכתו, ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' לפיכך יפארו ויברכו לא-ל כל יצוריו, שבח יקר וגדולה וכבוד יתנו לא-ל מלך יוצר כל.
(ברכת יוצר ליום השבת)

מבואר שאין המזמור רק שיר שנתקן לאמרו ביום השבת, אלא יום השבת עצמו משורר שיר אותו. ובפשטות הביאור בזה הוא כי שבחו וכבודו של הקב"ה עולה מתוך הבריאה, כמו שראינו בפרק י"ט, "הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃"(תהילים יט). וכן בישעיה, "שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה"(ישעיה מ כו). וכעין שמצינו שהנבראים אומרים פרק שירה. כלומר שמבריאת כל יצירה ניכר גדולת הבורא.

וכמובן שמכללות הבריאה עולה סיפור גדולתו ונפלאותיו של הבורא במידה מרובה ביותר. וזה היה בשבת, כאשר נשלמו השמים והארץ וכל צבאם, אז עלה פרק השירה הגדול של הבריאה כולה. וכמו שאומר המשורר, "כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְ-הוָ֣ה בְּפָעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃ מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ יְ-הוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃"(תהילים צב ה-ו).

ובמדרש:

בשביעי ישב הקב"ה על כסא שמחה... והיו מלאכי השרת פותחים את פיהם ואומרים "יהי כבוד ה' לעולם", וכולם עונים אחריהם "ישמח ה' במעשיו".
(סדר רבה דבראשית אות טו, בתי מדרשות ח"א).