פסוק א:ליום השבת. המזמור הזה הוקבע לזמר על הדוכן בשבת:
פסוק ב:טוב להודות לה׳. טוב וישר לנו להודות לה׳ ולזמר לשמך העליון על כל:
פסוק ג:ואמונתך. קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות:
פסוק ד:עלי עשור. נזמר על כלי נגון בעל עשרה נימין:
פסוק ד:עלי הגיון בכנור. על השיר שבדבור הפה מנגן בכנור לבסם הקול כדרך המנגנים:
פסוק ה:בפעליך. במעשה הנסים שעשית לי:
פסוק ה:במעשי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:עמקו. הם דברים עמוקים ואין להבינם:
פסוק ז:איש בער וגו׳. וחוזר ומפרש וכסיל לא יבין את זאת והיא האמורה למטה:
פסוק ח:בפרוח. במה שהרשעים מפריחים:
פסוק ח:כמו עשב וגו׳. לא יבין אשר הכוונה היא להשמידם עד עולם כי משלם להם מעט שכר צדקתם לטרדם מעוה״ב:
פסוק ט:ואתה. כי אתה מרום לעולם ובכל עת ידך על העליונה ואם לא תפרע מהם בחייהם תפרע מהם אחרי מותם:
פסוק י:כי הנה וגו׳. וחוזר ומפרש כי הנה אויביך יאבדו ר״ל האבדון נכון בידם וימק בשרם ויתפרדו עצמותם:
פסוק יא:ותרם. אבל קרני תרומם כקרני הראם:
פסוק יא:בלותי. אהיה נבלל בראשי בשמן לח ודשן והוא משל על רבוי התענוג:
פסוק יב:ותבט עיני. עיני תראה חפצה בהאויב המביט בי בעין רעה:
פסוק יב:בקמים. בעת יקומו עלי מרעים תשמענה אזני מה שחפצה לשמוע והוא אבדן המרעים:
פסוק יג:כתמר יפרח. יעשה פרי בבנים ובבנות כתמר הזה הפורח להוציא פירות:
פסוק יג:ישגה. יתגדל ויעלה מעלה מעלה כקומת הארז אשר בלבנון:
פסוק יד:שתולים. יהיו נטועים וקבועים בבית ה׳ לומדי התורה והחכמה:
פסוק יד:בחצרות. כפל הדבר במ״ש:
פסוק טו:עוד ינובון. בימי זקנתם ירבו עוד תנובה והצמחה ויהיו דשנים ורטובים:
פסוק טז:להגיד. למען יודע לכל כי ישר ה׳ ואין בו עולה בראותם כי סוף הדבר שמקבל כל אחד גמול מעשיו: