א מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ ב ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃ ג לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃ ד עֲ‍ֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר׃ ה כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְהוָ֣ה בְּפָעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃ ו מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ יְהוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃ ז אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת׃ ח בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד׃ ט וְאַתָּ֥ה מָר֗וֹם לְעֹלָ֥ם יְהוָֽה׃ י כִּ֤י הִנֵּ֪ה אֹיְבֶ֡יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃ יא וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃ יב וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֖ים עָלַ֥י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי׃ יג צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃ יד שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ׃ טו ע֭וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְרַֽעֲנַנִּ֣ים יִהְיֽוּ׃ טז לְ֭הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְהוָ֑ה צ֝וּרִ֗י וְֽלֹא־עלתה (עַוְלָ֥תָה) בּֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
מזמור שיר ליום השבת - לא הזכיר שם המשורר.
פסוק א:
וטעם ליום השבת – שיזמרו בו זה המזמור והעד הבא אחריו -
פסוק ב:
טוב להודות - באמונת הלב ולזמר בפה ובגרון.
פסוק ב:
לשמך עליון - שהוא עליון על כל השמות, או להודות בלשון ולזמר בכינור והעד עלי עשור.
פסוק ג:
להגיד - ללמד לאחרים חסדך להודיעם.
פסוק ג:
ואמונתך בלילות - כדרך: קדמו עיני אשמורות, חצות לילה אקום להודות לך.
פסוק ד:
עלי - אלה כלי ניגונים והגיון נועם השיר, או שם כלי הניגון.
פסוק ה:
כי - בעבור היות נשמת המשכיל בששת ימי המעשים מתבודדת בעסקי העולם על כן היא מתבודדת בשבת להבין מעשה השם ונפלאותיו, על כן: כי שמחתני ה' בפעלך. על דרך שנות השמטה שישמעו כל התורה למען ילמדו ויראו. והטעם: כי שמחתני בדעתי כל מעשיך שהם ישרים.
פסוק ו:
מה - ולא יכולתי לחקרם כי גדלו ממני מחשבותיך,
פסוק ו:
מאד עמקו - והנה גדלו כמו גבהו שהם למעלה מעלה, והפך זה עמקו והכל כנגד האדם.
פסוק ז:
איש - ראיתי כי איש בער לא ידע, מעשיך.
פסוק ז:
וכסיל – הטעם כפול:
פסוק ח:
בפרוח - הם המצליחים בארץ.
פסוק ח:
וטעם להשמדם – זאת היא אחריתם כמו: יחד כסיל ובער יאבדו כאשר פירשתי, או שהשם ישלם טוב לרשע בעולם הזה על טובה שעשה להאבידו באחריתו, ככתוב בתורת השם.
פסוק ט:
ואתה, השם - מרום תחת תואר, או הוא חסר בי"ת והטעם: כי אתה מרומם שיבין הבער סודך.
פסוק י:
כי הנה אויביך - פעמים כי שמע המשכיל מה שקרה לרשעים, גם ראה כן בימיו פעמים רבות, כי אויבי השם סופם לאבדון.
פסוק יא:
ותרם - אמר: ותרם כנגד ואתה מרום.
פסוק יא:
וטעם כראם – שקרניו גבוהות מאד:
פסוק יא:
בלתי בשמן רענן – שמן המור רענן קרן ראשי בלול.
פסוק יב:
ותבט, בשורי - תאר כמו וסורי בארץ יכתבו מגזרת שוררי.
פסוק יב:
וטעם ותבט - שראה בעיניו נקמתו מאויביו הרשעים הנמצאים עמו וככה תשמע אזנו באויביו שאינם נמצאים.
פסוק יב:
ובעבור שהזכיר בקמים עלי – פירש כי הם מרעים והבי"ת ישרת בעבור אחר כאילו כתוב במרעים.
פסוק יג:
צדיק - הגיד כי אויבי השם ואויביו יאבדו ואויבי השם הם אויביו, כדרך הלא משנאיך ה' אשנא, אמר: הפך זה: צדיק כתמר שהוא עומד שנים רבות. ואמר רשעים שהם רבים וצדיק כי הם מעטים, והמשילו בעץ נותן פרי הדר גם יפרה וישגא כעץ החזק בלבנון, והוא הארז והמשיל הרשעים לעשב ולציץ השדה, שאינו עומד כי אם מעט.
פסוק יד:
שתולים - ההוה מהצדיקים שתול בבית השם והם הכהנים והמשוררים יראה פרחם בחצרות השם, חוץ בית השם עד שיריחום כל הבאים לעבודת השם ולתפילה.
פסוק יד:
יפריחו - יוציאו פרח.
פסוק טו:
עוד - והזקנים מהם שגבר עליהם היבושת עבודת השם תדשנם, כדרך: ולא נס לחה.
פסוק טז:
להגיד - עד שיגידו כל האדם, כי השם ישר ויתן טוב לטובים.
פסוק טז:
ולא עולתה בו - בהאבידו הרשעים.