א מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ ב ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃ ג לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃ ד עֲ‍ֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר׃ ה כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְהוָ֣ה בְּפָעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃ ו מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ יְהוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃ ז אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת׃ ח בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד׃ ט וְאַתָּ֥ה מָר֗וֹם לְעֹלָ֥ם יְהוָֽה׃ י כִּ֤י הִנֵּ֪ה אֹיְבֶ֡יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃ יא וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃ יב וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֖ים עָלַ֥י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי׃ יג צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃ יד שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ׃ טו ע֭וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְרַֽעֲנַנִּ֣ים יִהְיֽוּ׃ טז לְ֭הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְהוָ֑ה צ֝וּרִ֗י וְֽלֹא־עלתה (עַוְלָ֥תָה) בּֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
מזמור שיר ליום השבת. אמרו בדרש שזה המזמור אדם הראשון אמרו שנברא בערב שבת ונתקלל ובשעת י״ב של יום הששי כשנתגרש מג״ע בא הקב״ה ליתן אפופסין ר״ל גזר דין אלא שנכנס שבת וניצל ובא לומ׳ הימנון לשבת ר״ל הודאה אמ׳ לו השבת לי אתה אומ׳ הימנון אני ואתה נאמ׳ הימנון להקב״ה הה״ד טוב להודות לה׳ והעיקר בדרש האחר שאמרנו למעלה שמשה רבי׳ אמרו ורמז בו על ענין אמונת החדוש שאמונת ההשגחה וגמול ועונש נמשכת אחריו וכבר ידעת שהגדולה שבסיבות נתינת השבת היא לקבוע אמונה זאת בלבבות ואמ׳ טוב להודות כלומ׳ עתה עת נאות וטוב להודות לה׳ ולהתבודד בנפלאותיו להיותו עת הפנאי עד שמתוך התבודדותנו נשיג כבוד הבורא ונפלאותיו ונשבח ונזמר לשמו
פסוק ג:
להגיד בבקר חסדך כלומ׳ עד שנדע ונקבע בלבבנו זאת האמונה תמיד והוא ענין בבקר ובלילות כלומ׳ בכל זמן ורומז בחסדך על בריאת העולם עולם חסד יבנה (מזמו׳ פט ג) ואמונתך רומז על אמונת גמול ועונש שהוא יושר ומשפט והוא ענין אמונה, אל אמונה ואין עול וכו׳ (דברים לב ד).
פסוק ד:
עלי עשור ועלי נבל וכו׳ ר״ל דרך הפלגה שנזמר בעניינים אלו בשמחה והזכיר מכלי הניגון [נבל] כעין נאד. והגיון פי׳ נעים הניגון והזמר.
פסוק ה:
אמר כי שמחתני ה׳ בפעליך כלומ׳ ביום השבת התעוררתי לדעת סודות מעשה בראשית והשגתי בהבנתם עד ששמחתני בפעליך ורננתי במעשה ידיך וראיתי כי
פסוק ו:
גדלו מעשיך ועמקו מחשבותיך מהתגלות ענינם רק ליחידי סגולות.
פסוק ז:
ואמ׳ איש בער וכו׳ כלומ׳ הפתאים בראותם העדר הסידור בבני אדם כענין הצלחת הרשעים יכפרו באמונת האל בגמול והעונש ויבואו מזה לכפור באמונת החדוש שזו תלויה בזו והוא אמרו שלא יבין ולא ידע הסבה
פסוק ח:
בפרוח רשעים כמו עשב כלומ׳ הצלחה בקלות ומהירות והוא ענין ויציצו כלומ׳ יפרחו ויצמחו. וייחסו זה להעדר אופני המשפט ואין גמול ועונש ולא ידעו כי הצלחתם היא לרעתם כדי שישמדו בעולם הבא עדי עד ויהיה להם הצלחה מדומית בזה העולם לתגמול איזה טוב שנזדמן לידם כענין ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברי׳ ז י) ר״ל במציאותו ובהיותו בחיים להאבידו באחרית. ודמה הצלחתם לעשב שעם היותו צץ ופורח בקלות ייבש ג״כ בנקל, אבל בהצלחת הצדיק אמ׳ דרך קיום והתמדה כתמר וכארז לבנון.
פסוק ט:
ואמ׳ ואתה מרום כלומ׳ אין ליחס בהצלחתם הסתלקות השגחה והעדר גמול ועונש אבל שעם כל הצלחתם אתה מרום וצופה ומביט בכל ועוד יבוא זמן שיאבדו אויביך
פסוק י:
ויתפרדו כל פועלי און והנה בראש גולים.
פסוק יא:
ואמרו ותרם כראם קרני עבר במקום עתיד וכן כל הנמשך בשני המקראות ודבר באלו כלל האומה ומדבר בעדו לומ׳ שבאותו זמן תרים קרני כראם כקרני ראם שהם חזקים ביותר ואבלול ראשי בשמן רענן כלומ׳ לח וחדש ושמן הוא משל על הענג מתמיד וכן
פסוק יב:
ותבט עיני בשורי ר״ל בעיוני כלומ׳ שאראה בהם רצוני וכן המרעים תשמענה אזני מהם בכל חפצי
פסוק יג:
והצדיק יפרח וישגה תמיד כתמר וכארז שהם גבהי קומה ובקיום ובהתמדה משל על הצלחה גדולה ומתמדת.
פסוק יד:
ואחר שדמה אותם לעצים אמ׳ בהם שהם יהיו שתולים בבית ה׳ ובחצרות אלהינו יפריחו רומז אל החכמות אשר שם פרי עץ הדר לוקח נפשות.
פסוק טו:
ועוד ינובון בשיבה נ״ל בפירושו שגדול האלנות ובעלי חיים יש זמן לתכלית גדולם שלא יגדלו עוד אבל הצדיקים ינובון ר״ל יגדלו ויצמחו לעולם אף בשיבתם ויהיו דשנים ורעננים כבימי הבחרות.
פסוק טז:
וכל זה להגיד כי ישר ה׳ ר״ל שיתפרסם בזה כי ישר ה׳ צורי ולא עולתה בו אע״פ שיהיה זמן שראו בו הצלחת רשעים ומלת עולתה שלימה בקרי אבל בכתיב חסרה ואו.