א לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר׃ ב רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה׃ ג לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם ׀ וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃ ד אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃ ו הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ׃ ז תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ׃ ח אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ ט גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ׃ י פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָׁ֝רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ׃ יא כָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַ֝עֲנָפֶ֗יהָ אַֽרְזֵי־אֵֽל׃ יב תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֝הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ׃ יג לָ֭מָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֝אָר֗וּהָ כָּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ׃ יד יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה׃ טו אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת׃ טז וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ׃ יז שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ׃ יח תְּֽהִי־יָ֭דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ׃ יט וְלֹא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא׃ כ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
אל שושנים. אל ישראל:
פסוק א:
עדות לאסף מזמור. מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם בימי בית יהוא ממלכי ארם שנאמר (מלכים ב י״ג:ז׳) בימי יהוא כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:
פסוק ב:
רעה ישראל. מנהיגם ופרנס שלהם:
פסוק ב:
יוסף. וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב:
פסוק ב:
יושב הכרובים. כמו שנאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם וגו':
פסוק ב:
הופיעה. הראה גבורתך:
פסוק ג:
לפני אפרים ובנימן ומנשה. כשיהיו צריכים לתשועתך אע"פ שהם רשעים ואינם כדי עוררה גבורתך להם ולמה כי לכה לישועתה לנו לך נאה ועליך להושיע בין חייבים ובין זכאים כמו שנאמר למשה במצרים (שמות ג׳:ז׳) ראה ראיתי את עני עמי שתי ראיות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני ואעפ"כ ראיתי את ענים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם:
פסוק ג:
אפרים. במלחמת ארם כשצר על שומרון (מלכים א' כ') ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם:
פסוק ג:
מנשה. בימי יהואש בן יהואחז שנאמר (שם ב' י"ג) כי ראה ה' בעני ישראל כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש והכו שלש פעמים במלחמה שנאמר שם שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל, בפירושים אחרים מצאתי שנאמר שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל:
פסוק ג:
בנימין. בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם:
פסוק ג:
ולכה לישועתה לנו. אין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכן הוא במסורת ולכה איפוא דיעקב (בראשית כ״ז:ל״ז) ולכה אין בשורה מוצאת (שמואל ב י״ח:כ״ב) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו' (ישעיהו ג׳:ו׳):
פסוק ד:
השיבנו. בגלות בבל שהיה מרדכי שם:
פסוק ה:
עד מתי עשנת. בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל:
פסוק ו:
האכלתם לחם דמעה. במצרים:
פסוק ו:
ותשקמו בדמעות שליש. בבבל שהיו שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים, זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, וא"ת רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אחת ומנחם פירש שליש שם של כלי ששותין בו וכן פי' (ישעיהו מ׳:י״ב) וכל בשליש עפר הארץ, ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ״ז:ל״ד) ויצעק צעקה הרי אחת, גדולה הרי שתים, ומרה הרי שלש, ועליהם זכה לחיות על חרבו והיה כאשר תריד וגו' (שם):
פסוק ז:
תשימנו מדון. אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון:
פסוק ח:
השיבנו ונושעה. מבני יון:
פסוק ט:
גפן ממצרים תסיע וגו'. חזר ורמז על גלות ארמיים גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרת משם כמו (איוב י״ט:י׳) ויסע כעץ תקותי ואח"כ גרשת שבעה גוים ונטעתם בארצם:
פסוק י:
פנית לפניה. את היושבים שם:
פסוק י:
ותשרש שרשיה. השרישה שרשיה:
פסוק יא:
וענפיה. כמו ארזי אל, ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים:
פסוק יב:
תשלח קציריה. שלחה פאורותיה כמו ועשה קציר (שם י"ד):
פסוק יב:
עד ים. עד הים הגדול היה גבולה:
פסוק יב:
ואל נהר יונקותיה. רחבו של ארץ ישראל ממדבר עד הנהר נהר פרת:
פסוק יג:
למה. עתה:
פסוק יג:
פרצת גדריה. של אותה הכרם:
פסוק יג:
וארוה כל עוברי דרך. לקטוה כל הבא כמו (שיר השירים ה׳:א׳) אריתי מורי עם בשמי וכן בלשון משנה כמלא אורה וסלו:
פסוק יד:
יכרסמנה חזיר מיער. כמו שדה שקרסמוה נמלים בלשון משנה והוא ל' נתיקה:
פסוק יד:
מיער. העי"ן תלויה (וכאילו נכתב באל"ף) זכו ישראל הרי עשו אויבם כחית היאור שאין להם כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת, וחזיר מיער הוא עמלק כמו דכתיב (בדניאל ז') אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה ויש לו (לחזיר) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות:
פסוק יד:
וזיז שדי. כל רמש השדה ולשון זיז שהוא זז ממקומו והולך:
פסוק יד:
ירענה. רועה עליה וענפיה ואוכלן:
פסוק טז:
וכנה אשר נטעה ימינך. המבוססת והמיושבת ל' והשיבך על כנך (בראשית מ׳:י״ג):
פסוק טז:
ועל בן אמצת לך. ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני אמצת גפן יעקב לך שנאמר (שם כ"ז) ואת אחיך תעבוד עכשיו:
פסוק יז:
שרופה באש. כסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כ"ה) ת"א לא תכסח:
פסוק יז:
יאבדו. תמיד הם הולכין ואובדין מגערת פניך וזעפך:
פסוק יח:
תהי ידך על איש ימינך. תשיב מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו:
פסוק יח:
ועל בן אדם. אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ:
פסוק יט:
ולא נסוג ממך. ואל תגרום לנו להיות נסוגים ממך:
פסוק יט:
תחיינו. מן הגלות ונזכיר טובתך וגבורתך ואז נקרא בשמך:
פסוק כ:
ה' אלהים צבאות. כאן נאמרו שלש אזכרות (של שמות) ובאמצעי שתי אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה: