א לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר׃ ב רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה׃ ג לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם ׀ וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃ ד אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃ ו הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ׃ ז תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ׃ ח אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ ט גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ׃ י פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָׁ֝רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ׃ יא כָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַ֝עֲנָפֶ֗יהָ אַֽרְזֵי־אֵֽל׃ יב תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֝הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ׃ יג לָ֭מָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֝אָר֗וּהָ כָּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ׃ יד יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה׃ טו אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת׃ טז וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ׃ יז שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ׃ יח תְּֽהִי־יָ֭דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ׃ יט וְלֹא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא׃ כ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
למנצח אל שושנים - או על שנה. אמר רבי מרינוס: כי עדות כמו עדי, דבר נכבד כמוהו ואת נזר העדות.
פסוק ב:
רועה - בעבור שהזכיר יעקב בברכותיו: משם רועה אבן ישראל על יוסף, על כן נוהג כצאן יוסף.
פסוק ב:
יושב הכרובים - שהיה הארון בתחלה בחלק יוסף ואחר כן בחלק בנימן ושניהם בני רחל במחשבת בני יעקב הראשונה מנשיו, וכן כתוב: בני רחל אשת יעקב, על כן: רחל מבכה על בניה וכל ישראל נקראו בשם אפרים, וזה הוא: ויקרא בהם שמי, או המשורר הזכיר מלחמה שהיתה לבני רחל עם גוים.
פסוק ג:
לפני - הזכיר אפרים בתחלה, כדרך יעקב ושהוא היה בעל הדגל.
פסוק ג:
ולכה - כמו לך אמרו בעלי המסורת, כי הוא מלא והטעם ולכה ועליך הדבר להושיענו וזה הפירוש איננו ישר בעיני.
פסוק ד:
אלהים השיבנו - שיעזרנו לשוב אליו.
פסוק ד:
והאר פניך - אלינו וזאת היא הישועה שנבקש.
פסוק ה:
ה' - בעבור שמצאו רבים אלהים צבאות אמרו, כי הוא שם אות בצבא שלו. ועל דרך הפשט שהוא דרך קצרה, כמו: והנבואה עודד הנביא, שכן הוא והנבואה נבואת עודד הנביא, וככה זה: ה' אלהים אלהי צבאות, שהם צבא השמים.
פסוק ה:
וטעם עשנת – פועל עומד כמו: והר סיני עשן כולו, כאילו עלה אליך עשן בעת תפלת עמך והנה היתה התפלה, כמו עשן, כדרך: עלה עשן באפו.
פסוק ו:
האכלתם - אמר רבי משה: תחת לחם דמעה.
פסוק ו:
ותשקמו דמעות שליש - הפך ותשקמו דמעות בשליש והוא שם מדה, כמו וכל בשליש. ויתכן: כי זה דרך משל, כי מאכלם ומשקיהם דמעה.
פסוק ו:
ובי"ת בדמעות - כמו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, או בי"ת בדמעות ישרת אחרת, ותשקמו דמעות, או בדמעות, הטעם שוה בשליש או תחסר אות בי"ת. וכן הוא: האכלתם לחם דמעה - ועל איזה פירוש שיהיה הטעם בני ישראל בגלות.
פסוק ז:
תשימנו מדון - כמו: ויהי ריב ומדון, כי זה שכן אומר בחלקי יהיה.
פסוק ז:
וטעם ילעגו למו – כנוי בעבור כבוד השם שהוא הגפן שהסעת מלפנים, וכמוהו: אשר לא נשא לשוא נפשי.
פסוק ז:
וטעם ילעגו – שלא תוכל לעזרני.
פסוק ז:
וטעם לאמרו פעם שנית אלהים השיבנו והאר - רמז ליהודה שגלה פעמים.
פסוק ט:
גפן - על לשון זמן עומד. והטעם הסעת והם ישראל, כי כרם ה' צבאות.
פסוק ט:
וטעם תסיע – בעבור לכתם במדבר.
פסוק ט:
תגרש גוים - השבעה ותטעה, כמו: תביאמו ותטעמו.
פסוק י:
פנית - לסקל מהאבנים והם הרשעים.
פסוק י:
ותשרש - מבנין הכבד הנוסף להפריש השרש ומבנין הכבד להכרית השרש, כמו: ושרשך.
פסוק יא:
כסו - חסר בי"ת בצלה, או דרך וערום כסה בגד, והוא דרך צחות.
פסוק יב:
תשלח, עד ים - באורך מים סוף ועד ים פלשתים.
פסוק יב:
ואל נהר - נהר פרת ברוחב.
פסוק יב:
יונקותיה - הסעיפים הם הקטנים הדומים ליונקים. ויתכן להיות טעם ההרים והארזים שהיו ישראל ההרים הגבוהים והיערות,
פסוק יב:
וטעם ארזי אל – כדרך: כהררי אל.
פסוק יג:
למה פרצת - כמו: פרץ גדרו.
פסוק יג:
וארוה - כמו: אריתי מורי לקטתי וכן נשים באות מאירות אותה.
פסוק יד:
יכרסמנה - מלה רבעיה כמו ירמסנה. ויש אומרים: מלה מורכבת יכרת ממנה כדרך: מלא כרשו מעדני וזה רחוק בעיני.
פסוק יד:
חזיר - חיה.
פסוק יד:
וזיז - עוף והוא שם מין.
פסוק יד:
ושדי - כמו שדה, והעד: יעלוז שדי וכל אשר בו.
פסוק יד:
וטעם חזיר - ועוף האומות הדומות לחיות ולעוף הדורס.
פסוק טו:
אלהים, שוב נא - עתה כמו: הנה נא זקנתי אוי נא לנו והכלל כן פירוש כל נא שבמקרא והוא בלשון ערבי, הפוך אין נופל על זמן עומד ובעבור שהזכיר צבאות, אמר: משמים.
פסוק טו:
וטעם זאת – כי זאת היא בעצמה שהסעת ממצרים.
פסוק טז:
וכנה - הם ישראל, והעד: אמצת לך.
פסוק טז:
ועוד: אשר נטעה ימינך – כמו ותטעה ותהיה מלת ופקוד מושכת אחרת, אף על פי שהוא בפסוק אחר כמו: כי אמר גר הייתי, עם כי אלהי אבי בעזרי וכן היא: ופקוד כנה.
פסוק טז:
כנה - תואר לגנה או לגפן שהיא מכוננת. ויש אומרים: כי הכ"ף תחת גימל ולא מצאנו שהתחלפו רק שי"ן בסי"ן ואותיות אהוי.
פסוק טז:
ויש אומרים: כי בכנה - היה ראוי להיותו על דרך: רבה צבאך. ור' יהודה הלוי מ"כ אמר: כי הנו"ן חסר דגש התחברות שנים נונין, כמו הללוהו מבנין הכבד הדגוש לשון ציווי וככה אמר וכן בן נ"ל אנ"י יא"י המגי"ה, ועל שמלת על לשון ציווי, כמו: אל נא צו את בני ישראל הפך יכרסמנה.
פסוק טז:
ומלת בן – סעיף, כמו: בן פורת יוסף.
פסוק יז:
שרופה - בלשון נקבה, כמו: פורת וראה הכתוב למעלה ישרת גם כה וכן הוא וראה שזאת הבן, היא שרופה באש כסוחה והכנה והבן שתיהם אובדות מגערת פניך, הפך והאר פניך.
פסוק יח:
תהי - כל יד ואחריו בי"ת לגנאי, והיתה יד ה' בהם, הנה יד ה' הויה במקנך ואם איננה בבי"ת היא לשבח, תהי ידך לעזרני, ויד ה' עלי חזקה, היתה עלי יד ה'. וכן היא: תהי עזרתך על איש ימינך - פירש כי הכנה אשר נטע ימינו דרך משל. והנמשל הוא על ישראל, או משיח בן אפרים וכנגד ועל בן הזכיר על בן אדם.
פסוק יט:
ולא - כמו לא נשוב, כי החולם והשורק מתחלפים יקום אבי, ויקום לקול הצפור או יהיה מלת נסוג פועל עבר, כמו לשון יחיד מגזרת נכונו ללצים שפטים. והטעם ישוב אל בן אדם הנזכר למעלה וכאשר תהי ידך לעזרו, אז תחיינו כולנו.
פסוק כ:
ה' - וטעם להזכיר זה, אז נזכור מה שהיינו מתפללים והזכיר השם הנכבד בפסוק הזה השלישי, בעבור ובשמך נקרא שהוא השם הנכבד והנורא שהוא לנצח כאשר פירשתי בספר השם.