פסוק א:אל אלהים ה'. אקרא (אלהי האלהים ה' שמו):
פסוק א:דבר ויקרא ארץ. והוא הופיע מציון שהוא מכלל יופי:
פסוק ב:מכלל. שם דבר פרמנ"ט בלע"ז:
פסוק ג:יבא אלהינו ואל יחרש. עוד על דם עבדיו השפוך:
פסוק ד:יקרא אל השמים. לפקוד על שר האומות שבמרום:
פסוק ד:ואל הארץ. לפקוד על מלכי מצרים:
פסוק ד:לדין עמו. לנקום נקמת עמו כמו כי ידין עמו ודם עבדיו יקום (דברים ל״ב:מ״ג):
פסוק ה:אספו לי חסידי. ועוד יקרא לשמי' ולארץ שיאספו לו הגליות כענין שנאמר עורי צפון ובאי תימן (שה"ש ד'):
פסוק ה:כרתי בריתי עלי זבח. שקבלו את התורה בברית וזבח כענין שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' וגומר (שמות כ״ד:ח׳):
פסוק ח:לא על זבחיך אוכיחך. אם אינך מביא לי זבחיך ולא עולתיך נגדי תמיד, איני שם עיני ולבי על כך:
פסוק ט:לא אקח מביתך פר. לא שלך הם אלא שלי:
פסוק ט:ממכלאתיך. הוא דיר הצאן כמו גזר ממכלה צאן (חבקוק ג') פאר"ק בלע"ז:
פסוק י:בהמות בהררי אלף. הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים, י"מ אלף הרים או אלף פרסאו' או שם אלף פרים, וי"מ שהוא כמו שגר אלפיך כלומר הרים מלאים בקר בעבור שהזכיר לא אקח מביתך פר:
פסוק יא:וזיז שדי עמדי. רמש השדה זיז על שהם זזים ממקום למקום אישמובימנ"ט בלע"ז:
פסוק יא:עמדי. אני יודע את כלם:
פסוק יג:האוכל בשר אבירים. לא אמרתי לך להביא זבח שאני צריך לאכילה אלא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:
פסוק יד:זבח לאלהים תודה. התודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ בו ואחר כך שלם לעליון נדריך כי אז יתקבלו לרצון:
פסוק טו:ותכבדני. שזה הוא כבודי שאושיע את הבוטחים בי:
פסוק טז:ותשא בריתי. תורתי:
פסוק יח:ותרץ עמו. נתרצית ללכת עמו:
פסוק יט:תצמיד מרמה. תרגיל אצלך רמיה לדבר רעה, תצמיד אגוטא"ש בלע"ז, כמו (במדבר י"ט) צמיד פתיל (סא"א):
פסוק כ:בבן אמך. שאין לך דין וריב עמו שאינו יורש עמך:
פסוק כ:דופי. דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו:
פסוק כא:דמית. סבור אתה שאהיה כמוך להתרצו' במעשיך הרעים, (וי"מ דמית כי אינני יודע הנסתרות):
פסוק כג:זובח תודה. המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני:
פסוק כג:ושם דרך. השב אלי אני מלמד ושם דרך לחוטאים לשוב אלי אני אראנו בישועתי: