תוכחה לחסידים ולרשעים בעניין קרבנות
משא אסף החוזה ["להלל לה' בדברי דוד ואסף החוזה"(דברי-הימים ב כט ל)] על אלה המאורעות בימי דוד אשר ההד שלהם מגיע אלינו מפרקים כ"ט, מ"ו, מ"ח, ס', צ"ז, על הרעש ובני לוויתו - רעמים וברקים והורקת הררי געש. ענין המשא הוא: כי הרעש והנוראות שנלוו אליו לא באו אלא בעוון עם ישראל למפלגותיו - החסידים והרשעים:
על התרשלות חסידי העם להביא קרבנותיהם לבית ה' אשר בגבעון הרחוקה מירושלים ["כי משכן ה' אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון"(דברי-הימים א כא כט)], התרשלות שהגיעה לידי כך עד כי גם ביום ישועה לא הביאו זבחי תודה לכבוד מושיעם ה', והשתמטו גם מלשלם הנדרים שנדרו בעת צרה.
ועל עזות המצח של רשעי העם שלא הביאו קרבנותיהם לבית ה' אשר בגבעון אלא למען כסות על השחתתם המוסרית.
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל אֱֽלֹהִ֡ים ה' דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא-אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח-שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד-מְבֹאֽוֹ:
(תהילים נ א)
הכוונה: כי ה' דִּבֶּ֥ר מתוך הרעש שהקיף ארצות רבות.
מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל-יֹ֗פִי אֱ-לֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ:
(תהילים נ ב)
הכוונה: כי ממקום כבודו הקבוע - אֱ-לֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ, על דרך הכתוב בישעיהו: "קול שאון מעיר, קול מהיכל, קול ה' משלם גמול לאויביו"(ישעיה סו ו).
[צא וראה כי גם בפרק מ"ח, בן-זוגו וחברו, בתור הד-הרעש, קורא גם כן המשורר לציון - "יפה נוף"].
יָ֤בֹ֥א אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל-יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ-לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד:
(תהילים נ ג)
מתאים אל המתואר בפרק כ"ט: "קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחיל מדבר..."(תהילים כט ז).
יִקְרָ֣א אֶל-הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל-הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ:
(תהילים נ ד)
"יִקְרָ֣א אֶל-הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל" - זה קול ה' מלמעלה, ברעם.
"וְאֶל-הָ֝אָ֗רֶץ" - זה קול ה' מלמטה, ברעש.
"לָדִ֥ין עַמּֽוֹ" - כי השמים והארץ הם, כפי האמור ושנוי במשנה-התורה, העדים שהעיד ה' בעם ישראל ["הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים לב א)].
אִסְפוּ-לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי-זָֽבַח:
(תהילים נ ה)
אִסְפוּ-לִ֥י, לעמוד למשפטי, חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי-זָֽבַח, כלומר, הכורתים ברית לה' להקריב לו זבח, ולבסוף, כפי שיוכיחם בפסוקים ח'-ט"ו, משתמטים הם להביאו, ואפילו אותו זבח שיש בו משום כבוד ה', כמו הנדרים שנדרו בעת צרה וקרבנות תודה על החלצם מן הצרה.
וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי-אֱ-לֹהִ֓ים שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה:
(תהילים נ ו)
"וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ" - צדק ומשפט הם בפרקי תהילים שמות נרדפים [וכן משמע מתוך סגנון פסוקים נוספים (תהילים מח יא-יב)]. עוד יש לומר: "וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ" - צדק משפטיו, שאין משוא פנים לפניו ואף את חסידיו יפקוד בדין, והגידו זאת השמים על ידי הקולות והרעמים ונוראות הרעש שקוראים ומזמינים לדין את הגוי כולו.
וצא וראה מה יפה דרשו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא לפי עניין הפרק על הכתוב בפסוק ג': "וסביביו נשערה מאוד" - "מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו (חסידיו) כחוט השערה"(בבא קמא ג.).
שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱ-לֹהִ֖ים אֱ-לֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי:
(תהילים נ ז)
הכוונה: אם כי אֱ-לֹהִ֖ים אָנֹֽכִי לכל באי עולם, אולם אֱ-לֹהֶ֣יךָ אני בייחוד, ולכן המשפט מכוון נגדך בפרט.
לֹ֣א עַל-זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד: לֹא-אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים: וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃
(תהילים נ ח-ט,טו)
עניין פסוקים אלה הוא התוכחה לחסידים ובירור טענתו נגדם, כי לא על המנעם מהביא כל הקרבנות למיניהם יוכיחם, כי אם על המנעם מהביא נדרים ותודות, מה שנראה כהקלה בכבוד ה'. "אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי" בקרבן תודה, על דרך לשונו בחתימת הפרק: "זובח תודה יכבדנני".
וְלָ֤רָשָׁ֨ע אָ֘מַ֤ר אֱ-לֹהִ֗ים מַה-לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי-פִֽיךָ:
(תהילים נ טז)
מרמז על הקרבנות שהיה הרשע מביא, כי משפטם היה לכרות בשעת הבאת הקרבן ברית לה' וגם לפרט אלה החוקים ששגג בהם המקריב ולהתוודות עליהם.
אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱֽיוֹת-אֶֽהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ:
(תהילים נ כא)
הכוונה: "דִּמִּ֗יתָ" - כי כשם שאתה בוחר ברע כן אבחר בך בשוחד קרבנותיך.
זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱ-לֹהִֽים:
(תהילים נ כג)
חותם בתיאור השלמות הרצויה - כי אך את זה שזובח תודה אשר זבחו לי לכבוד לפי שמעשיו רצויים, וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ ללכת לבית א-להים אשר בגבעון אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱ-לֹהִֽים.