פסוק א:אל אלהים. שופט השופטים:
פסוק א:ויקרא, מענין הזמנה:
פסוק ז:אדברה, ואעידה. עי' ירמיה (ו' י'), ומבואר שעמי מציין מדרגה יותר מן ישראל, כמ"ש ישעיה (א' ד'), וע"כ יחס הערת השכל אל שם עמי, ויעוד העונש אל ישראל:
פסוק ז:אלהיך, בכינוי מציין ההשגחה המיוחדת (עמ"ש התו"ה אחרי סי' ק"ל):
פסוק ט:ממכלאתיך. כמו גזר ממכלה צאן, והא' והה' מתחלפים (כמ"ש ישעיה ט"ז ז'):
פסוק יא:וזיז. חיות קטנות הזזים בשדה:
פסוק יח:ותרץ. ענינו מענין הליכה אף שאינו משרשו, או מענין רצוף שתרצה להיות עמו:
פסוק יט:פיך, ולשונך. מבואר בכ"מ שהלשון פנימי יותר מן הפה ומורה גם על דברי מרמה ותוך, שממציא המצאות תבוניות לרמאות:
פסוק יט:ותצמיד. כמו צמיד פתיל, תחבר מרמה אל הרעה: