מצודת דוד על תהילים נ

רבי דוד אלטשולר

🔗 שתף
פסוק א:
אל אלהים ה׳‎. אל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה אשר שמו ה׳‎ הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב:
פסוק ב:
הופיע. העיר והוציא את הקול מציון הכלול בכל היופי:
פסוק ה:
אספו לי. ויאמר להם הביאו ואספו אלי את חסידי אשר כרתי עמם ברית בדם זבח כמ״‎ש הנה דם הברית (שמות כ״‎ד):
פסוק ו:
ויגידו שמים. אז יגידו מלאכי שמים את צדקו ויאמרו עתה ראינו מה שלא שפט עד הנה הוא על כי הוא שופט לעולם:
פסוק ז:
ואדברה. את דברי:
פסוק ז:
ישראל. אתה ישראל שמע ואתרה בך:
פסוק ז:
אלהים אלהיך אנכי. ועליך לשמוע דברי:
פסוק ח:
לא על זבחיך. לא אוכיח אותך על המנעך להקריב זבחיך ולא אוכיח אותך שיהא תמיד לנגדי עולותיך כי אין חפצי בהם כי טוב אשר לא תדור:
פסוק ט:
לא אקח. לא צויתי לקחת מביתך פר להקריב לפני:
פסוק ט:
ממכלאותיך. מוסב על לא אקח:
פסוק י:
כל חיתו יער. עם שאינם בידך הלא המה בידי:
פסוק י:
בהמות בהררי אלף. הבהמות המצויות ברבוי ההרים ולא ידעתם, ורז״‎ל אמרו שעל שור הבר יאמר כמ״‎ש: הנה בהמות אשר עשיתי עמך (איוב מ׳:ט״ו‎) והוא ניזון בכל יום במרעה אלף הרים:
פסוק יא:
ידעתי. מה שאינם ידועים לך:
פסוק יא:
וזיז שדי. הבריות הזזים ממקום למקום ע״‎פ השדה המה עמדי וברשותי:
פסוק יב:
לא אומר לך. להאכיל אותי לשבור הרעבון והוא מל׳‎ מליצה:
פסוק יב:
ומלואה. הבריות הממלאים את העולם:
פסוק יג:
האוכל. וכי אני אוכל בשר בהמות חזקות ושמנות וכי אשתה דם עתודים ומה לי א״‎כ בהבאת הקרבנות:
פסוק יד:
זבח וגו׳‎. הזבח המקובל לאלהים הוא מה שמתודה על פשעיו בעת הבאתו כי אז יעורר לבו לחשוב שבעבור פשעיו היה הוא ראוי למות והביא נפש תחת נפש:
פסוק יד:
ושלם. ואם נדרת מה שלם לה׳‎ אבל טוב אשר לא תדור:
פסוק טו:
וקראני. וכאשר כן תעשה אז כשתקרא אלי בעת צרה אוציאך ממנה ואתה תספר כבודי ברבים על התשועה הבאה לך ממני:
פסוק טז:
ולרשע. אבל לרשע שאינו מתודה על פשעיו בעת הבאת הקרבן ולא שב מהם אליו יאמר אלהים מה לך לספר חוקי ר״‎ל לעשות מצותי מבלי כוונת הלב כאשר יספר האדם ספורי דברים מבלי כוונה מכוונת:
פסוק טז:
ותשא בריתי. את דברי התורה הנתונה בברית תשא לבד על פיך לדבר בהם מן השפה ולחוץ ובלא לב תדבר:
פסוק יז:
ואתה. הלא בלב אתה שונא המוסר והשלכת דברי אחרי גוך כדרך שמשליך האדם דבר אשר לא יחפוץ לראותו:
פסוק יח:
ותרץ עמו. להתחבר אליו:
פסוק יח:
חלקך. בחרת חלקך ללכת עם מנאפים:
פסוק יט:
ברעה. לדבר הרע בעיני ה׳‎:
פסוק יט:
תצמיד. תחבר עם המרמה כי לא נפרדה המרמה מלשונך:
פסוק כ:
תשב. כאשר תשב בין אנשים תדבר דופי אף באחיך ואפי׳‎ בבן אמך שהוא ודאי אחיך:
פסוק כא:
והחרשתי. מלהפרע לך על כל אלה ולזה תדמה ותחשוב אשר אני כמוך לאהוב את הרע:
פסוק כא:
אוכיחך. אבל דע אשר אתוכח עמך ואערוך לפניך את מעשיך ועל כלם תקבל גמול בעוה״‎ב:
פסוק כב:
בינו נא זאת. את אשר כל מעשי האדם שמורים הם לעוה״‎ב:
פסוק כב:
פן אטרוף. לענוש בעוה״‎ב ואז אין דבר להציל עצמו בו כי אפי׳‎ התשובה לא תועיל אז:
פסוק כג:
זובח תודה. הזובח קרבן ומתודה עליו ושב מעון הוא מכבד אותי בזה:
פסוק כג:
ושם דרך. המשים דרכו ר״‎ל לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות אבל ישים עיניו ולבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה:
פסוק כג:
בישע אלהים. עם שאמר אראנו וכאלו המקום ידבר אמר בישע אלהים ולא אמר בישעי כי כן דרך המקרא וכן ואל משה אמר עלה אל ה׳‎ (שמות כ״‎ד):

תהילים נ

א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף א-ל ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֡ים ה' דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃ ב מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי א-להים הוֹפִֽיעַ׃ ג יָ֤בֹ֥א א-להינו וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃ ד יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃ ה אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃ ו וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־א-להים ׀ שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃ ז שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י ׀ וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ א-להים א-להיך אָנֹֽכִי׃ ח לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ ט לֹא־אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃ י כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃ יא יָ֭דַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃ יב אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃ יג הַֽ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה׃ יד זְבַ֣ח לא-להים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃ טו וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃ טז וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀ אָ֘מַ֤ר א-להים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃ יז וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַחֲרֶֽיךָ׃ יח אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃ יט פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃ כ תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃ כא אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱֽיוֹת־אֶֽהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃ כב בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹׁכְחֵ֣י א-לוה פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃ כג זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע א-להים׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק