א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃ ב מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃ ג יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃ ד יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃ ה אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃ ו וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים ׀ שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃ ז שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י ׀ וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי׃ ח לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ ט לֹא־אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃ י כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃ יא יָ֭דַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃ יב אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃ יג הַֽ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה׃ יד זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃ טו וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃ טז וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀ אָ֘מַ֤ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃ יז וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַחֲרֶֽיךָ׃ יח אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃ יט פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃ כ תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃ כא אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱֽיוֹת־אֶֽהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃ כב בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃ כג זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
מזמור. זה המזמור הוא על יום המשפט שיהיה לעתיד לבא בעמק יהושפט:
פסוק א:
אלהים. שפירושו שופט השופטים:
פסוק א:
ה'. שהוא קיים לעולם:
פסוק א:
דבר ויקרא ארץ. דבר על ידי נביאיו וכן עשה ואמר להם עבר במקום עתיד וכן:
פסוק ב:
הופיע. כמו יופיע וקרא יושבי הארץ ממזרח שמש עד מבואו לבא למשפט:
פסוק ב:
יקרא. שיעורר לבם לירושלים להלחם עליהם עם גוג מגוג:
פסוק ב:
מציון. כאלו משם יתן קולו שיבאו כולם לירושלים:
פסוק ג:
יבא. להנקם מן הצרים נקמתו:
פסוק ג:
ואל יחרש. עוד לצרי:
פסוק ג:
אש לפניו תאכל. באותם הצרים:
פסוק ג:
וסביביו ולפניו. עניין אחד כלומר בירושלים מקום מקדשו ומשכנו:
פסוק ג:
ונשערה. אמר על הארץ כלומר יכלו יושביה ברוח סערה:
פסוק ד:
קרא. אל המלאכים לקחת דין עמו מן הצרים, כמו שאומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור:
פסוק ד:
ואל הארץ. ר"ל אל אנשי הארץ כי הם עצמם יהרגו איש את אחיו כי תהיה מהומת ה' בהם:
פסוק ה:
אספו. אומר לגוג ומגוג שיביאו ישראל לירושלים והם חסידי וכורתי בריתי עלי זבח כי בהר סיני כרת עמהם משם ברית וזבחו זבחים ולקחו דם הברית ויזרוק על העם, ויש דרש כי על ברית מילה שהחזיקו ישראל בה אמר:
פסוק ו:
ויגידו. בעבור כי צבאות הארץ דור הולך ודור בא אבל השמים וצבאותיהם היו בזמן שעברו ובזמן העתיד יהיו כשיהיה יום הדין יגידו צדק האל ית' שעשה עם ישראל שלא כלה אותם בגלות ולא הפר בריתו אתם והוציאם כאשר הכירו בו, ויגידו צבא השמים גם כן כי אלהים שופט הוא שלקח משפטו מן הגוים. וי"ו ויגידו פתוחה שמורה לשעבר והוא עבר במקום עתיד:
פסוק ז:
שמעה. אחר שעשה האל משפט יוכיח ישראל על מעשיהם ויבער מהם הרשעים וישאיר הטובים:
פסוק ז:
ואעידה בך. הברית אשר כרתי אתך עד ביני ובינך כי השמים והארץ שהיו העדים קיימים הם ויעידו כי קבלת אותי לאלוה כשאמרתי לך תחילה אלהים אלהיך אנכי כ"ש אנכי ה' אלהיך וקבלת אותי לאלוה על מה שאצוה עליך ולא עשית ועל זה אוכיחך לא על הזבחים כי אין בעשרת הדברים זכר לזבחים ואין דבר הקרבנות דבר גדול בעיני שאם בטלתם אוכיח אותך על זה, אלא אוכיח אתכם על הטוב ועל הרע באמונה ובמעשים:
פסוק ז:
ועולותיך. פי' ולא עולותיך לנגדי תמיד:
פסוק ז:
ולא שזכר עומד במקום שנים:
פסוק ט:
לא. אם הייתי צריך עולות לא הייתי לוקח אותם ממך כי לי הכל וברשותי:
פסוק ט:
פר. כי הוא הגדול שבקרבנות:
פסוק ט:
עתודים. כי הם גדולי העזים:
פסוק ט:
ממכלאותיך. כמו גזר ממכלה צאן:
פסוק י:
כי. אותם שאינם תחת רשותך הם תחת רשותי והם חיות היער ובהמות הרים:
פסוק י:
וחיתו. הוי"ו נוספת:
פסוק י:
בהררי אלף. באלף הרים, כלומר בהרים רבים שאין לך דרך בהם:
פסוק י:
בהררי אלף. באלף הרים, כלומר בהרים רבים שאין לך דרך בהם:
פסוק י:
בהררי. אינו סמוך אבל הוא כמו בהררים וכמוהו רבים:
פסוק יא:
ידעתי. מה שלא ידעת אתה אלא הרגילי' בישוב, ובדרש זיז שדי, א"ר יהודה ברבי סימון הזיז הזה הוא עוף גדול בשעה שהוא פורש כנפיו מכסה גלגל החמ' ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה:
פסוק יג:
אבירים. פרים אבירים:
פסוק יד:
זבח. אם תרצה לזבוח בתודה יהיה הזבח שתודה על מעשיך הרעים ושלא תשוב אליהם עוד:
פסוק יד:
ושלם לעליון נדריך. אני איני מצוה אותך שתדור אבל אם נדרת קרבן שלמהו לעליון שהוא עליון עליך ושלא תוכל להמלט ממנו אם תכחש בו ולא אומר לך בעבור שאני צריך, אלא בעבור שתשמור מוצא שפתיך אפילו לבן אדם כמוך כל שכן לי:
פסוק טו:
וקראני. אם יהיו זבחיך כמשפט הזה אחלצך ביום צרה כשתקראני בעבור שתכבדני שתעשה מצותי אבל מי שיעש' זבחים ואינו שב מרשעו הוא עושה קרבן למראה עינים וחושב כי האל אינו יודע לבבו:
פסוק טז:
ולרשע. אמר עד הנה מוכיח מקריבי הקרבן ואינם שבים מרשעם ועתה מוכיח הלומדים ואינם עושים, כי שתי המדות האלה הם רעות מאד כי רשע שמראה עצמו רשע הנה הוא רשע בעיני האלהים ואדם ומפני זה הוא קרוב לעשות תשובה כי בני אדם יכירו בו ויוכיחוהו אבל מי שמראה עצמו טוב ועובד אלהים ולבו רע ומעשיו רעים בסתר כופר באל ואומר שאינו רואה אותו וחושב להתכסות ממנו והוא רחוק מאד מהתשובה כי התכסה במעשיו מבני אדם, וכן מי שהוא לומד התורה ואינו עושה בני אדם שרואים אותו לומד ועושה הפך ממה שהוא לומד ילמדו ממעשיו ויאמרו הלא זה ת"ח ועושה מעשים כאלו, ואלו היו מעשים אלו רעים בעיני האל לא היה זה עושה אותם שהרי הוא חכם למד התורה הנה הוא חוטא ומחטיא בני אדם שהם עמי הארצות ואינם יודעים התורה, ואע"פ שיודעים שמעשיו רעים והם הפך מה שכתוב שונאים לימוד התורה ואומרים ראיתם פלוני שלמה תורה, כמה מקולקלים מעשיו וגורם רעה וקללה לאביו ולרבותיו ואומרים ארור שזה ילד ארור שזה למד וגדל, ועל זה אמרה התור' והחכמה וכל משנאי אהבו מות שהם משניאים התורה לאחרים במעשיה' הרעים שהם עושים והם חושבים להתכסות בלימוד התורה ומפטמים בהם מומיהם מבני אדם לפיכך אמר:
פסוק טז:
אם ראית גנב וכו':
פסוק יז:
וחקי. הם מצות התור' שנתנו בברי':
פסוק יז:
מוסר. הוא המצות שבין אדם לחבירו:
פסוק יז:
דברי. הרי שאר מצות:
פסוק יח:
ותרץ. כמו ותרצה עניין רצון כלומר רציתה להיות ידך עמו:
פסוק יט:
ברעה. לדבר רעות על בני אדם:
פסוק יט:
שלחת. כאילו התר' אותו מלדבר רעות, גם זה מהעבירות שבסתר שמדבר בביתו רע מבני אדם או מאדם אחר בסתר:
פסוק יט:
תצמיד מרמה. דברי מרמה ופי' תצמיד שתחבר דבריך עם דברי האדם האחר שמדבר רע כמוך:
פסוק כ:
תשב. במושב הלצים לדבר באחיך והוא בן אביך וכן בן אמך ואף על פי שאין בינך ובינו דבר כי אין ירושתם אחת:
פסוק כ:
ודופי. הוא ענין חירוף וגידוף:
פסוק כא:
אלה עשית. ולפי שאני החרשתי שלא השיבותי לך גמול מעשיך הרעים:
פסוק כא:
דמית. חשבת שאהיה כמוך. שלא אדע הנסתרות:
פסוק כא:
עתה אוכיחך ואערכה לעיניך. כל מה שעשית שתדע כי אני ידעי הכל ואע"פ שהארכתי לך העונש עתה יבא העת לבער הרעים ויהיו ידועים מי הם הטובים ומי הם הרעים, ושמעתי בו פי' אחר מפי זקן אחד אמר אלה עשית והחרשתי אלה הרעות הארכתי לך עליהם אבל מה שדמיתה וחשבת שהיה גוף כמוך על זה אוכחיך ואערכה לעיניך כי זו גדולה שברעות:
פסוק כב:
בינו. התוכחה ושובו ממעשיכם הרעים אתם ששכחתם האל:
פסוק כב:
פן אטרוף ואין מציל. כי לא אאריך אפי עוד כי בא יום המשפט:
פסוק כג:
זובח. מי שיעשה זבח עם תודה כלומר עם התודות מעשיו הרעים וישוב מהם הוא יכבדני שהוא תרד למצותי:
פסוק כג:
ושם דרך. וכל שכן מי שישים דרכו, כלומר שיתקן דרכו ולבו לטוב ולא יצטרך לזבוח:
פסוק כג:
אראנו בישע אלהים. לפי שבזמן הישועה יהיה יום המשפט והטובים שיהיו אז יראו ישועת האלהים ויהיו בטוב כל ימי עולם: ובאומרו בישע אלהים אחר שאמר אראנו כאלו אמר בישעי, ובדרש ושם דרך כתוב בשי"ן לשון שומא מי ששם אורחותיו שיהיו ביושר ובמשפט עם בני אדם אראנו בישע אלהים: