פסוק א:לידותון. שם אדם אחד מן המשוררים וגם כלי שיר היה שם ששמו ידותון ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין והגזרות של צרה הנגזרת על ישראל:
פסוק ב:אמרתי אשמרה דרכי וגו'. אנחנו היה בלבנו לשמור את עצמנו על כל הצרות הבאות עלינו שלא נהרהר ונדבר קשה אחר מדת הדין אע"פ שהרשעים לנגדנו המצירי' לנו:
פסוק ב:מחסום. כמו לא תחסום שור (דברים כ״ה:ד׳) אמושלמנ"ט בלע"ז ונאלמו דומיה ימים רבים וגם החשינו מטוב אפילו מדברי תורה מפני יראתם ומתוך כך כאבנו נעכר ונבהל וכששתקנו חם לבנו בקרבנו ובהגיון לבנו בוער בנו כמו אש והוא גורם לנו שאנו מדברי' בלשוננו (בלחש סא"א) לפניך וזו היא שאנו מדברים הודיענו ה' קצינו עד מתי נהיה בצרה ונדע מתי נהיה אנחנו חדלים ממנה:
פסוק ו:הנה טפחות. מדודים הם ימי האדם כדבר הנמדד בטפחי' כן ימי האדם קצובים. וחלדי. וזקנתנו כאין נגדך, חלד, ל' חלודה רדוייל בלע"ז:
פסוק ו:כל אדם נצב. כל אדם חי הבל הם חייו ומצבו:
פסוק ז:אך בצלם. בחושך, פירשו דונש ל' צלמות, ומנחם פירשו צלם ממש כמו כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשי' ט'), ולא יתכנו דבריו:
פסוק ז:אך הבל. הוא כל ההמיה ותאוה שלהם:
פסוק ז:יצבר. תבואה בשדה כל ימות הקציר:
פסוק ז:ולא ידע מי אספם. אינו יודע מי אספם לבית שמא לפני האסיף ימות:
פסוק ח:ועתה מה קויתי. מה היא השאלה אשר אני שואל ומייחל ממך אינו אלא שמפשעי הצילני:
פסוק ט:חרפת נבל. חרפת הנבל אל תשימני הבא גם עליו נגעים ומכאובות שלא יוכל לומר לי אתם לוקים ואנו אין אנו לוקים והתפלה הזאת גרמה להביא ייסורי חלאים עליהם:
פסוק י:כי אתה עשית. שהבאת עלינו צרה:
פסוק יא:מתגרת ידך. ממורא מכותיך, תגרת לשון ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳) והתי"ו יסוד נופל בתיבה כמו תנובה תלונה תקומה תחנה כן פירש מנחם, ואני אומר שאין תגרת לשון מגור שהיה לו לומר תגורה כאשר יאמר מן וישב תשובה ויקם וירם וילן תקומה תרומה תלונה כן אמר ויגר תגורה או מגורה כמו (ירמיהו כ׳:ג׳) מגור מסביב, מגורתם אביא להם (ישעיהו ס״ו:ד׳) הא למדת שאין תגרת אלא כמו למה תתגרה ברעה (ד"ה ב כ"ה) אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳) שהפועל שלו גרה כמו קוה אוה צוה שפעולתם תקוה תאוה מצוה, כן יאמר מן גרה תגרת וכן פירושו ממכת ידך אשר אתה מגרה עלי אני כליתי:
פסוק יב:בתוכחות. הכתובו' בתורה על עונינו שהעוינו לפניך ויסרתנו בהם:
פסוק יב:ותמס כעש חמודו. הרקבת בשרינו כבגד שאכלו עש:
פסוק יב:חמודו. בשרו שהוא חמדתו:
פסוק יד:השע ממני. הרף ידך מלהלקותי:
פסוק יד:ואבליגה. ואתחזקה: