לביאור תיבת "ידותון"
בשלושה פרקים בספר תהלים מופיעה תיבת "ידותון" בכותרת הפתיחה. בפרקנו, פרק ל"ט: "למנצח לידותון מזמור לדוד"; בפרק ס"ב: "למנצח על ידותון מזמור לדוד"; בפרק ע"ז: "למנצח על ידותון לאסף מזמור". אחד מתפקידי הכותרת במזמור הוא לתת מידע על אודות מחבר המזמור ובאיזה כלי או מנגינה יש לנגן אותו. כגון "למנצח על השמינית מזמור לדוד"(תהילים יב א), שפירושו למנגן על כלי הנקרא שמינית [לדעת חז"ל (פסיקתא רבתי כא) פירושו כינור בעל שמונה מיתרים], מזמור שחיברוֹ דוד.
כך לכאורה יש לומר בפשטות גם בנידון שלפנינו. "ידותון" הוא שמו של מחבר מזמורים אלו שהיה אחד הלוויים (דברי הימים א ט יד-טז) המשוררים, וכמו שהוא מתואר מספר פעמים בספר דברי הימים כמשורר וכנגן חצוצרות ומצלתיים, שדוד מינהו לכך יחד עם המשורר הימן ושאר אחיהם הלוויים (דברי הימים א טז מא-מב). אף נראה שידותון הוא זה המוזכר בגמרא (בבא בתרא יד:) כאחד מעשרת מחברי מזמורי התהלים.
לפי דברים אלו קשה, מדוע הוזכר באותה כותרת גם שמו של דוד (תהילים לט א; תהילים סב א) או שמו של אסף (תהילים עז א)? האם סביר להניח שהיו שני מחברים לאותו מזמור או שנאמר על ידי שני משוררים? מכח שאלה זו כתבו ראב"ע ורד"ק שצריך להבין מן הכותרת שמזמורים אלו חוברו על ידי דוד המלך (או אסף) והוא מסרו למשורר ידותון לאמרו. את משמעות תיבת 'על' שבכותרת פרק ס"ב, "למנצח על ידותון", יש להבין כ"אֶל ידותון", כדרך שמצינו במקומות רבים, כגון בנאמר בחנה: "ותתפלל על ה' ובכה תבכה"(שמואל א א ד), שפירושו: "ותתפלל אל ה' ובכה תבכה".
ראיה לכך שכל שלושת המזמורים נמסרו להיאמר על ידי אותו משורר ניתן לראות במוטיב המשותף שחוזר בכל אחד מהם, דבר שאולי מצביע על אותו משורר המסוגל בקולו להביע בכל פעם את אותו רעיון. באופן ברור ניתן לראות, שבכל אחד מהמזמורים מספר המשורר שחרף כל צרותיו הוא אינו מטיח דברים כלפי מעלה, אלא שותק ומצפה לרחמי השם. את דרך השתיקה שלו הוא מביע לעתים אף באותם ביטויים: "נאלמתי דומיה"(תהילים לט ג); "אך אל א-להים דומיה נפשי"(תהילים סב ב); "אך לא-להים דומיה נפשי"(תהילים סב ו); וכן בשינוי לשון: "נפעמתי ולא אדבר"(תהילים עז ה).
על מסקנה זו הקשה רבי יוסף חיון: "וזה רחוק בעיני מאוד, כי למה יתנו אלה המזמורים בייחוד לידותון לשוררם" [ייתכן שאפשר לתרץ זאת בכך שידותון עצמו היה איש שהיה מקבל ייסוריו בשתיקה כאיוב בשעתו ועל כן היה בבחינת נאה דורש ונאה מקיים]. ועל כן כתב: "והנכון בעיני כי 'ידותון' שם כלי מכלי הניגון, והוא כמו: 'למנצח על הגתית', וכן 'על השמינית' ''. לדבריו, הנאמר בפרקים ס"ב ו-ע"ז: "למנצח על ידותון" פירושו: למנגן על כלי הנקרא ידותון, ומה שנאמר במזמור ל"ט: "למנצח לידותון" יתבאר כמו "על ידותון".
דרך זו, הנאלצת לבאר "ידותון" ככלי נגינה, אף שמצינו משורר הנקרא ידותון, אינה חדשה וכבר הובאה בפירוש רש"י שכתב את שתי האפשרויות הנזכרות: "ידותון – שם אדם אחד מן המשוררים, וגם כלי שיר היה שם ששמו ידותון". ניתן אולי להוסיף על דברי רש"י ולהניח שהמשורר נקרא כך על שם הכלי שבו היה מנגן.
מחמת הקושי שיש בשני הפירושים כתב הרש"ר הירש בפירושו, ש"על ידותון" פירושו על הידות, וידות נגזר מ"ידה", כלומר יד ה' – הנהגת השם בעולם. לפירושו יתבאר "למנצח על ידותון" כמזמור העוסק בגזרות ה' המתחדשות בעולם. בדרך זו נקטו חז"ל במדרש תהילים למזמורים אלו, שכתבו: "על הדתות ועל הדינין שאתה עושה לנו".
רש"י בפירושו לפרק ל"ט, לצד שתי האפשרויות הנזכרות לעיל, הביא גם את פירושם של חז"ל, אלא שבאופן מפתיע, בפירושו לתיבת "ידותון" המוזכרת בשני המזמורים האחרים החסיר בכל פעם פירוש אחר. בפרק ל"ט הביא את כל שלוש האפשרויות: שם אדם, כלי, ועל הדתות והדינים; בפרק ס"ב הביא רק את שתי האפשריות האחרונות; ובפרק ע"ז כתב את האפשרות האחרונה בלבד.
ייתכן שרש"י בא לומר שבפרק הראשון ניתן לפרש תיבה זו בכל אחת מהאפשרויות, בפרק השני רק בשתי האפשרויות השניות, ולא כשם אדם, וזאת משום שלשון הכתוב היא: "למנצח על ידותון" ולא "לידותון ועל כן יתבאר כשם כלי; ובפרק האחרון מבאר רש"י רק כדברי חז"ל, משום שתוכנו אכן מתאים לתפילה על הגלות, וכמו שהעיר על כך רד"ק.
באדיבות מכללת אורות ישראל, מתוך הספר "מאורות תהילים"