פסוק א:למנצח לידותון - כבר הזכרתי בראש הספר. ולפי דעתי, שפיוט ידוע היה בדרום וחברו ידותון, או אחר חברו שישבחנו והיה ראש הפיוט לידותון, גם זה המזמור כמו העליון כי על מחלתו ידבר.
פסוק א:וטעם אמרתי – בלבי.
פסוק א:וטעם אשמרה דרכי – תולדתי ומנהגי, כמו וכל דרכי הסכנת והטעם שלא אדבר כמו ידבר החולה מרוב צערו וכאילו בפי מחסום, אשמרנו להיותו בפי ולא אסירנו.
פסוק ב:בעוד רשע לנגדי - שבא לבקר אותי.
פסוק ג:נאלמתי, החשיתי - אפילו שאדבר טוב.
פסוק ד:חם - כל כך חם לבי שבהגיגי תבער אש.
פסוק ד:דברתי בלשוני - הטעם כפול, או זה הוא שדברתי.
פסוק ה:הודיעני, מה חדל אני - תואר השם והטעם כמה אעמוד עם יושבי חלד.
פסוק ו:הנה - מעט מזער כדבר שימודד בטפחות.
פסוק ו:וחלדי - כמו חדל, ככבש וכשב ושמלה ושלמה.
פסוק ו:אך כל הבל - הוא כל אדם, והטעם כמו: הבל הבלים.
פסוק ו:וטעם נצב – כן הוא לעולם לא ישתנה שיסור ממעלת ההבל.
פסוק ז:אך - כי ישתנה בצלמו מיום אל יום ומעת אל עת, כדמות הנהר המתהלך וצלמו עומד.
פסוק ז:ויש אומרים: כי בצלם – כמו: צלמות. והנכון בעיני: כי האדם דומה לצלם וכאשר ישתנה הצלם כן ישתנה הוא.
פסוק ז:וטעם הצלם – מערכות המשרתים וכוכבי עליון שלא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת וחכמי המזלות יודעים זה.
פסוק ז:ויהמיון – קבוץ ממון, כמו: ומי אוהב בהמון.
פסוק ז:ולא ידע מי אוספם – כולם רגע אחד במותו.
פסוק ח:ועתה - הנה בא קצי מה תקוה יש לי, רק תוחלתי לך היא והיא.
פסוק ט:מכל - כי בעבור פשעי חליתי.
פסוק י:נאלמתי - בעבור שהזכיר חרפת נבל, אמר הבט כי נאלמתי לענות לו.
פסוק יא:הסר, מתגרת ידך - מפחד ידך שטעמו מכתך, כמו: ויגר מואב ובמשקלו לכל תכלה שהוא מגזרת וכל בשליש כאשר אפרש.
פסוק יב:בתוכחות - על דרך: והוכח במכאוב ידענו כי תיסר אדם בעבור עונו במכאובים.
פסוק יב:חמודו - חמדת גופו והנה חמדתו היתה הבל.
פסוק יג:שמעה תפילתי - הנה תפילתו ודמעתו כמשקה הרופאים.
פסוק יג:כי גר אנכי עמך - ככתוב בתורה.
פסוק יד:השע - הרף ממני, כמו: שעו מני והשתנתה התנועה בעבור אות הגרון.
פסוק יד:ואבליגה - ואתחזק והוא פועל יוצא והנה טעמו ואחזיק עצמי, כמו: מבליגיתי.