פסוק א:למנצח לידותון מזמור לדוד. כלומ׳ שחברו דוד ונתנו לידותון שהיה מן הלויים ומן המשוררים והכוונה בו כענין מזמור שלפנינו תשובה על העונות ותפלה על חליו ושאר צרותיו והזכרת האויבים המלעיגים עליו לאמר הלא יראתך כסלתך (איוב ד ו) ובמדרש פירשוהו על הגלות והגזרות הגדולות שיסבלו בו העם הנבחר והכל נאות לענין כדרך מזמור שלפניו לפי לשון המפרש ושפע דבורו ואנחנו נפרש הפרטים על ענין הראשון.
פסוק ב:והוא שאמר אשמרה דרכי מחטוא בלשוני לתת תפלה לאלהים על הקיפו אותי בצרות עם צדקתי ותם לבבי ואשמר לפי מחסום אשר נתתי בה שלא יצא מפי דבר כנגד מעשה האל ומשפטי ישרו ואמ׳ בעוד רשע לנגדי כלומ׳ בשיבואוני הצרות מצד הרשעים שונאי האל לא אבעט ולא אתן תפלה לאלהים.
פסוק ג:נאלמתי דומיה כלומ׳ נעשיתי כאלם מרוב תשוקתי והחשיתי מטוב ר״ל מרוב השתקעי בחליי נואשתי מכל תקוה עד ששתקתי מטוב ר״ל מלהתפלל על שלותי וכאבי נעכר ר״ל נשחת ואמ׳ נעכר על הכאב דרך הפלגה כאלו הכאב עצמו נעכר עיר מתדפקים על הדלת (שופטים יט כב).
פסוק ד:ואמ׳ חם לבי כלומ׳ אע״פ שעד עתה התנהגתי בדרך זה עתה חם לבי בקרבי עד שבהגיגי ר״ל בדברי תבער אש ודברתי בלשוני.
פסוק ה:הודיעני ה׳ קצי ר״ל הודיעני קצי ובשרני בו כדי שאצא מן המצר הגדול הזה. והנראה ממקרא זה שהיה ממתק בכוסו וחזר לתשובה ואמ׳ הודיעני ה׳ קצי ר״ל הבינני ר״ל הדריכני בהנהגה שאתבונן בקצי ושאכיר מדת ימי מה היא מעוטה ושאדע מה חדל אני כלומ׳ כמה אני חדל ונמנע מזה העולם. או פירושו מה אני מוגבל בחיים אלו ולשון חדל מגזרת יושבי חדל (ישעי׳ לח יא).
פסוק ו:ועל זה אמ׳ הנה טפחות נתת ימי כלומ׳ מדה מועטת מלשון טפח וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כלומ׳ הבל גמור בתכלית כל אדם נצב סלה ר״ל אע״פ שהוא עומד בשלוה זמן רב.
פסוק ז:כי לסוף אך בצלם יתהלך איש ר״ל בחשך מלשון צלמות ואף בערבי הוא כן ולחנם ולהבל יהמיון על הממון כי יצבור האיש ויתעמל ולא ידע מי יאסוף אותו במותו.
פסוק ח:ועתה אחר שכן מה קויתי ה׳ בזה העולם תוחלתי לך היא לזכות לחיים הנצחיים.
פסוק ט:ולכן אני מתפלל שתצילני מפשעי וחרפת נבל אל תשימני כלומ׳ שאני עתה להם למלה ולחירוף.
פסוק י:ואני נאלם לפניהם כי אתה עשית בהנחילך להם כבוד עם קשי פשעם וחטאתם ולי נתת מכאובות וחליים.
פסוק יא:ולכן הסר מעלי נגעך כי איני יכול עוד לסבול כי מתגרת ידך ר״ל ממלחמת נגעך אני כליתי. ואם יש בי עוונות כבר לקחתי משפטי ודיני
פסוק יב:והוא בתוכחות על עון יסרת איש ואמ׳ איש על עצמו. ותמס כעש חמודו ר״ל המסות שמנו ועובי בשרו וכעש חוזר על הפועל כלומ׳ כמו העש שאוכל הבגד כן המסות בשרו אבל נחמתי על כל צרות העולם הזה בראותי כי הבל וכו׳.
פסוק יג:ולכן שמעה תפלתי וכו׳ לנקותי מעונות. כי גר אנכי עמך כלומ׳ שהיום בא ומחר נוסע ואם יאריך בחייו יהיה תושב ככל אבותיו.
פסוק יד:השע ממני ר״ל הרפה ויקל הכאב הגדול הזה מעלי ואבליגה ר״ל ואתנפש עד שאוכל להשלים רצונך בטרם אלך ואינני יכול עוד להשלים חסרוני כאמרו כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה (קהל׳ ט י) וכמו שדרז״ל מי שטרח בע״ש יאכל בשבת (ע״ז דף ג).
