לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-הֹוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים
פרקנו משמש כמזמור הנקרא בתקופת אלול והימים הנוראים. ננסה להבין יותר את המשמעות הרוחנית של חודש אלול מתוך התבוננות בסוף בפרק.
הפרק מסתיים כך:
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-הֹוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים. קַוֵּה אֶל יְ-הֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְ-הֹוָה.
(תהלים כז יג-יד)
צריך להבין מה פשר הביטוי "לוּלֵא". הביטוי "לוּלֵא" מופיע בתנ"ך בשתי משמעויות:
הראשונה, והיא המקובלת יותר, כאילו נכתב לוּ (בשורוק) וְ-לֹא (בחולם) ומשמעותו "אם לא". כך צריך להבין את הפסוק הבא: "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם"(בראשית מג י).
כאשר זו המשמעות, הביטוי מופיע לרוב בצורה "לוּלֵי". נדגים זאת באמצעות הפסוק הבא: "לוּלֵי אֱ-לֹהֵי אָבִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱ-לֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ"(בראשית לא מב).
חז"ל והראשונים משתמשים בביטוי זה רק במשמעות זו של "אם לא" במקביל לביטוי "אלמלא", למשל בביטוי "לולא דמיסתפינא" (=אם לא הייתי חושש).
המשמעות השנייה היא כאילו נכתב רק "לוּ" (בשורוק) במשמעות הלוואי (בארמית במקור, ובעברית של ימינו). כך צריך להבין את הפסוק הבא: "וַיֹּאמֶר יוֹאָב חַי הָאֱ-לֹהִים כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו"(שמואל ב ב כז). כך גם פירש רש"י: "לולא דברת - אם דברת כן" (לולא כמו לוּ).
בעל ה"שפת אמת" אומר כי "לולא" אותיות 'אלול' והם שילוב של "לו, לא".
שילוב מעין זה אנו מוצאים גם בהמשך ספר תהילים, במזמור לתודה:
דְּעוּ כִּי יְ-הֹוָה הוּא אֱ-לֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא (קרי: וְלוֹ) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
(תהלים ק ג).
השילוב של הקרי והכתיב נדרש במדרש: "רבי יהודה בר סימון אמר: דעו כי ד' הוא הא-להים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשנו... ורבי אחא אמר: דעו כי ד' הוא הא-להים הוא עשנו ולו אנו משלימים את נפשותינו"(בראשית רבה פרשת ויחי פרשה ק).
אם כך, השילוב של הקרי עם הכתיב נותן את הביטוי "אלול" והוא מבטא את הרעיון של עבודת ד' בחודש זה מתוך הבנה כי אנו ברואיו של הקב"ה ולכן אנו מקדישים את חיינו לעבודתו.
עכשיו ברור גם הסיום של הפרק "לולא" במשמעות של הלוואי. דוד המלך משתוקק שהאמונה בטוב ד' וההשתוקקות לחזות, "בְּטוּב יְ-הֹוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים" היא זו שתלווה אותו תמיד.
מי ייתן ותחושה זו של "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-הֹוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים. קַוֵּה אֶל יְ-הֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְ-הֹוָה" תלווה אותנו כולנו, תלמידיו של דוד המלך, שהורה דרך תשובה, לא רק בחודש אלול ובימי הרחמים והסליחות של כל שנה, אלא לכל אורכה.
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון ניצבים וילך תשע"א