י"ג מידות רחמים רמוזות במזמור "לדוד ה' אורי וישעי"

הדרשה הבאה מסבירה מדוע נבחר פרקנו כמזמור המלווה את עם ישראל, מראש חודש אלול ועד להושענא רבה.

אורי, בראש השנה, וישעי, ביום הכפורים.
(ויקרא רבה פרשה כא)

ננסה בדברינו הקצרים להסביר כיצד הפרק עוסק בענייני תקופה זו בשנה.

הפסוקים השזורים בתפילות של ימי הסליחות ובסליחות, הם הפסוקים המכילים את הביטויים המכונים י"ג מידות. ננסה לזהות אותם בפרקנו:

א.  הפרק נפתח ונחתם בשם הויה: "לְדָוִד יְ-הֹוָה אוֹרִי ... וְקַוֵּה אֶל יְ-הֹוָה". שם הויה מבטא תמיד הנהגה של מידת הרחמים. לכן גם שלוש עשרה מידות פותחות ב"יְ-הֹוָה יְ-הֹוָה". "שלוש עשרה מידות" הן בבחינת "פטנט" שנתן הקב"ה למשה כדי לעורר מידה זו, כמבואר בדברי חז"ל, "מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם"(ראש השנה יז:). הגמרא מסבירה מה פשר הכפילות: "יְ-הֹוָה יְ-הֹוָה" - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה"(שם).

מקור הדרשה יכול בהחלט להיות רמוז בסגנון הופעת הביטויים בפרקנו. נחזק את הדברים בציון העובדה כי שם הויה מופיע בפרקנו י"ג פעמים.

ב.  "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי" - בפסוק יש שתי מילים הרומזות למעמד נשגב בו לימד הקב"ה את משה רבנו את סדר התפילה שאיננה חוזרת ריקם. כך לימדונו חז"ל: "אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם"(ראש השנה יז:). התורה נוקטת בלשון: "וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי"(שמות לג כב). ביטויים אלה, בצלילם ובמשמעותם, שימשו כנראה כמקור לתפילתו של דוד בפרקנו. דוד במצוקתו פונה גם הוא אל הקב"ה בבקשה להפעלת מידת הרחמים כלפיו. הוא יודע שהסדק הצר בנקרת הצור הוא הפתח היחיד דרכו ניתן לצאת למרחב. 

ג.    שלוש עשרה מידות הן תשובתו של הקב"ה לבקשתו של משה: "וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ. וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְ-הֹוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם". מתוך ההגבלה הבאה ניתן ללמוד מה ביקש משה ולא קיבל: "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי"(שמות לג יח-כ). דוד במזמורנו לא מוותר על השאיפה: "לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְ-הֹוָה אֲבַקֵּשׁ". מותר וצריך לבקש, אף על פי שהתשובה היא "אי אפשר". לדוד יש פתרון גם לכך: "הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-הֹוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים". כאן ועכשיו אי אפשר, אבל אנו מאמינים ש"בְּאֶרֶץ חַיִּים" מקום החיים האמיתיים, אפשר גם אפשר.

  באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון האזינו תשס"ח