פסוק א:לדוד נראה שזה המזמור אמרו דוד דרך כלל תפלה להעזר על אויביו והודעת בטחונו באל ית׳ וכן להודעה שלא היתה כונתו בתפלה לכוונת שררה וניצוח או כבוד ותענוג אבל לכונה שיוכל להשלים נפשו ולהתמיד בעבודתו ית׳ ועל זה אמ׳ ה׳ אורי וישעי ר״ל אורי מחשך התלאות וישעי מכח האויבים וממשלתם לשון תשועה בהנצל מיד הנלחם כמו ויקם משה ויושיען (שמות ב יז) או יפורש אורי מחשכת זה העולם וישעי לעולם הבא ואמרו ממי אירא לפי׳ זה ביאורו שלא אירא להמנע מזה להטרדת האויב וכן מעוז חיי לפי זה פירושו מבצר נפשי ומעוזה וקרא הנפש חיי כי היא הצרורה בצרור החיים וכל זה מכונתו לבקש עזר אלהי בהצלחת שלימותו בהתיראו מזה לרוב טרדותיו.
פסוק ב:וחזר על בטחונו באל להעזר מאויביו ואמ׳ בקרב עלי מרעים ר״ל כשהם מתקרבים לאכול את בשרי צרי ואיבי לי כלומ׳ קודם הניצוח אני יודע שהם שלי ואני מחזיקם בהתקרבם אלי כאלו הם תחת ידי וכאלו בהליכתם כשלו ונפלו לפני בלא כח
פסוק ג:ואפי׳ הגיעו להתגבר עלי עד שתחנה עלי מחנה שלהם לצור עלי לא יירא לבי וכן אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח ר״ל בזו שאמרתי ה׳ אורי וגו׳. ומלת מחנה באה הנה לשון נקבה כי תחנה האמור הנה הוא בנין הקל עתיד לנקבה נסתרת וכן מצאנו המחנה האחת (בריש פ׳ וישלח)
פסוק ד:ולהודיע כוונתו בהשתדלות הצלה אמ׳ אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש ר״ל אותה ולא אחרת כלומ׳ שאין תכלית כוונתי לשררה וכבוד רק להיות שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות בנעם ה׳ כלומ׳ להשיג מכבודו במה שאיפשר ולבקר בהיכלו שהוא מצב החכמים.
פסוק ה:וחזר על בטחונו להעזר מהם ואמ׳ כי יצפנני בסכה ר״ל יסך עלי באברתו ביום רעה ר״ל יום מלחמתם והתגברותם עלי יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני כלומ׳ יעמידני בטוח [כארי] יגבירני ויעמידני גבוה שאין אדם יכול לעלות עליו
פסוק ו:ועתה ירום וגו׳ כמו אז ירום ראשי על אויבי שהם סביבותי ואזבחה באהלו ר״ל במזבחו זבחי תרועה ר״ל בהמיה ורוב שמחה.
פסוק ח:ואמ׳ אח״כ לך אמר לבי בקשו פני נראה לי כלומר כשאני מבקש כבוד ושררה מאת העם עד שאני אומר להם שיבקשו פני ויבקרוני תמיד אין זה כוונה ממני לשררת עצמי ובקשת כבוד אבל לבי ר״ל תכלית כוונתי ומחשבתי כדי שתהא אימתי עליהם עד שאביאם לבקש את פניך ולקיים דברי תורתך ומלת לך כלומ׳ בעבורך כלומ׳ כשאמרתי להם שיבקשו פני, בעבור כבודך היתה כוונתי ונמצא שבאמרי להם שיבקשו פני אני מבקש פניך והוא ענין את פניך ה׳ אבקש, ושאר מפרשים נדחקו בה הרבה.
פסוק ט:ואמ׳ אל תסתר פניך ממני וכו׳ כלומ׳ אחר שאשתדל כל כך בבקשת פניך אל תסתירם ממני ואל תט באף את עבדך כי הסתר הפנים וריחוקם הוא האף והחמה. והנה עד עתה היית עזרתי אל תטשני עתה.
פסוק י:כי אבי ואמי וכו׳ מלת כי במקום כאשר כלומ׳ כשעזבוני אבי ואמי ויצאתי מגדולם אתה אספתני וכבדתני עד הנה ולכן
פסוק יא:הורני נא עתה דרכך כלומ׳ שתעמידני בשלוה עד שיהא לי פנאי להתעסק בעבודתך. ואמרו למען שוררי כלומ׳ אני צריך בזה עזר אלהי לסבת הטרדות ששונאי מטרידים אותי.
פסוק יב:בנפש צרי פירושו ברצונם ובתאותם. כי קמו בי עדי שקר ר״ל שמעידים עלי שקר כלומ׳ שאני רשע ובעל עבירות. ויפח חמס שם מלשון ויפח לקץ (חבק׳ ב ג) והוא כמו דבור כלומ׳ שמוציא בי דבור חמס.
פסוק יג:ולולא שלא חשתי לדבריהם ועל אף דבריהם בטחתי באל ית׳ והאמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים ר״ל העולם הבא. וארץ י״מ לשכך את האזן בהוראת ענין קיום שמים ויש מפרשים בו מה שמקובל באמת כי יש מקום בארץ שמו גן עדן ונקרא תכלית התענוג בו העולם הבא אע״פ שאינו ממדריגתו כלל לשכך את האזן כלומ׳ כאמרו עליו ית׳ כאריה ישאג ודומים לו וע״ד זה נקרא משפט הרשעים גיהנם להיותו מקום שריפת הטמאות והעצמות.
פסוק יד:ואמ׳ כנגד עצמו דרך הערה קוה אל ה׳ וחזק ואז הוא ית׳ יאמץ לבך וחזר ואמ׳ וקוה אל ה׳ לחזוק דבריו בהכפלת בטחונו ותקותו.