פסוק א:למנצח על אילת השחר כו'. רז"ל הסכימו שעל אסתר המלכה ידבר. וראוי לשים לב מי הכניס את דוד בזה לומר מזמור לדוד וגם על פי דרכנו נשית לב אל אמרו למנצח ומזמור אך יתכן במאמרם ז"ל על פסוק איש יהודי היה כו' קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני אלא בשביל דוד דאתי מיהודה דאי לא שבקיה לשמעי והוה קטיל ליה לא הוה נפיק מניה מרדכי והנה אסתר גם היא נולדה ממאן דנפיק מניה מרדכי ובזה יאמר למנצח על אילת השחר היא אסתר שהקב"ה הצליחה והנה המזמור הזה בעצם יאות וראוי ליחסו לדוד שאלמלא הוא לא יצאת לעולם ולא נצולו ישראל על ידה וזהו מזמור לדוד:
פסוק ב:אלי אלי כו' כפל לומר אלי זה פעמים כמ"ש ז"ל שנסתלקה ממנה שכינה כשנכנסה לבית הצלמים וצעקה אלי אלי למה עזבתני ויהיה הענין אם אלי היית טרם אנשא לערל גם אלי היית אחרי כן עם היותי אתו בחדרי משכיתו אשר לא יחסרו שם צלמים כי שם הוא עיקרם ואם כן אפוא למה עזבתני ולא אשאג מדאגה מדבר אולי בהפרדך ממני לא יושיט לי המלך את שרביט הזהב וימיתני כי נקל זה בעיני בערך ישועת ישראל שתתבטל בהסתלקך ממני וזהו רחוק מישועתי דברי שאגתי. או יאמר לא אדע אם מה שנסתלקת הוא בעבור טומאת המקום או להיותך רחוק ממבוקשי ואם הוא למען היותך רחוק מישועתי הן דברי שאגתי. או יאמר במאמר מרדכי אליה אם החרש תחרישי רוח וכו' ואת ובית אביך כו' ככתוב אצלנו בביאור המגלה והוא כי בית שאול אשמים על עזבו את אגג חי והוליד בלילה ההוא אבי אבות המן הרע ועל כן אמר הנה לא תבצר גאולה מישראל כי רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו על דבר המן המחטיא את ישראל בסעודה ויטם להרג ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות לכפר בעד בית אביך בל תאבד את והם וזה תאמר מה שאני שואגת הוא על היותך רחוק מישועתי של עצמי אם לא תעשה התשועה על ידי כי לישראל רוח והצלה יעמוד ממקום אחר. או יאמר אם בצאתי מבית הצלמים לדבר אל המלך היתה שכינה שבה אלי החרשתי אך היות רחוק מישועתי לפני המלך הנה דברי שאגתי אולי לא תשוב לי:
פסוק ג: אלהי אקרא כו' אמרה עם שעזבתני לא אתייאש מן הרחמים כי אלהי אקרא כו' והתכת הכתוב הוא כ"א איש זר ישאל שאלה מאת המלך פעם ולא יענה לא ישנה לו לשוב לשאול שאלתו פן יקצוף המלך עליו אך אם השואל הוא בן למלך ישוב וישנה וישלש באמרו לא משנאה יהדפני כי אבי הוא רק על כי לא שלם אנכי על אשמת דבר וחפץ שאכנע לפניו והוא יענה אחרי כן וזה תאמר הנה אלהי ולכן איני מתייאש מלשוב להתכלל כ"א גם שאקרא יומם ולא תענה עכ"ז אשוב ולילה ולא דומיה לי:
פסוק ד:ואתה קדוש כו' הנה ארז"ל מה היה לומד יעקב בבית לבן ספר תהלים שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ויהיה ענין הכתוב לפי זה למה עזבתני אם בשביל הצלמים הנה ואתה עם היותך קדוש היית יושב תהלות ישראל בבית לבן עם היות שם צלמי ע"א. או על דרך זה במ"ש ז"ל כי פסוק אליך זעקו ונמלטו ידבר על יציאת מצרים כי צעקו בני ישראל אל ה' על פי החירות ובזה יאמר למה עזבתני בשביל הצלמים כי הלא ואתה קדוש שעם היותך קדוש היית יושב תהלות ישראל שהוא במצרים במקום שארז"ל שאמרו ישראל הללויה הללו עבדי ה' שהוא במצרים כמ"ש במדרש שזהו שאמר הכתוב אזכרה נגינתי בלילה שאומרים בני הגלות הלזה אזכרה נגינתי בלילה של יציאת מצרים שאמר פרעה קומו צאו הרי אתם בני חורין ושוררו ישראל ואמרו הללויה הללו עבדי ה' וזה יאמר ואתה עם היותך קדוש יושב היית במקום תהלות ישראל שהיה בקרב צלמי מצרים להושיע בניך ועתה עזבתני מפני צלמי אחשורוש:
פסוק ה:ועל מה שאני קורא לילה ויום ואז לא הוצרכו לכך כ"א בך בטחו כו' ובמה שבך בטחו בלבד בלי תפלה ותפלטמו כנודע מרז"ל שבזכות האמנה יצאו ישראל ממצרים בלי תפלה:
פסוק ו:וכשאליך זעקו כאשר ופרעה הקריב כבר ונמלטו שהיה ברצונו יתברך כאלו כבר ונמלטו כמאמרם ז"ל משל למלך שראה בתולה בת טובים ביד לסטים כו' בקש להשיאה ולא היתה מדברת עמו עד שהסית עליה את הלסטים אז ויצעקו בני ישראל כו' הרי שטרם יצעקו היה הקב"ה חפץ לגאלם וזהו ונמלטו והראיה להיות רצונך טוב אתם הוא כי בך בטחו בהכנסם לים טרם יבקע ולא בושו שאח"כ בקעת הים ולא בושו בבואם עד חוטמם במים:
פסוק ז:אמנם ה' לא אתמה על שלהם היית עושה בלי תפלה ואני אקרא יומם ולא תענה כו' כי הלא מצדי הוא כי אנכי בלתי ראוי כי אנכי תולעת כו' והוא כי ישראל נקראים תולעת על שתפלתם נשמעת שכחם בפיהם נגד אויביהם להאבידם כתולעת שאוכל ארז מלבנון בפה רך נמצא ששם העצם של ישראל הוא אדם כד"א אדם אתם או איש כד"א כל איש ישראל ובדרך שאלה תולעת לרמוז השמע תפלתם נגד אויביהם אמרה נהפוך הוא אצלי כי אנכי תולעת בעצם ולא בהשאלה ולא איש הפך איש ישראל שהוא בעצם איש ובהשאלה תולעת כי אשה אנכי ושמא תאמר כי חשובה אנכי נכללת בשם אדם גדול מתואר איש כי זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם נמצא שגם האשה נכללת בכלל שם עצם אדם כאיש לז"א חרפת אדם כי איני נשואה לבן זוג נפשי ליקרא אדם אני והוא כ"א לערל נמצאתי חסרת שלמות שאינני דבקה במי שעמו אקרא אדם רק חרפת אדם מחוברת לאחשורוש כי הלא אחדות שתי הנשמות היוצאות כאחת זוגות זכר ונקבה שופע ונשפע הוא הנקרא אדם ואני שנדבקתי אל ערלתו שנקראת חרפה כד"א כי חרפה היא לנו אני חרפה של האיש הישר אשר אני בת זוגו שאני ועמו נקראים אדם ושמא תאמר כי הלא אני תפארת דורי לעמי הדבורה בזמנה אדרבה אני בזוי עם:
פסוק ח:לכן אם לא תעשה בגיני כי מה אני עשה לבל אהיה ללעג וקלס כי כל רואי ילעיגו לי ולא הדרך המלעיגים על מי שהיה חשוב שבתחלה יניעו ראש בלבד ואחרי כן קו לקו ידברו זו לעגם בפה כי כל כך אהיה ללעג כי יפטירו תחלה לדבר פה וזהו יפטירו בשפה מלשון התחלה כד"א פוטר מים ויסיימו בהנעת ראש או גם שיפטירו בשפה שיקדימו לי שלום טרם אדברה אני שיורה כי נחשבתי להם הלא לא מלבם רק בשפה שהוא מן השפה ולחוץ כי הנה יניעו ראש כי ילעיגו עלי:
פסוק ט:גל אל ה' יפלטהו וכו' גם שאיני כדאי הלא דרכך הוא שהמתגולל אל ה' פעם אחר פעם שאינו זז מלבקש מלפניו כמוני שאקרא יומם וכו' זה דרכו יתברך שעם שאין לאיש ההוא שלמות רק שהוא מסרב בתפלה וגול אל ה' לא בלבד יקבלהו כ"א יפלטהו וגם יצילהו הפך מלך מב"א שאפילו פעם אחת לא יציל למתגולל לפניו אם אינו מהרצויים לפניו ולא עוד כ"א גם שיקרה לפעמים מלך מב"א יעשה בקשתו יהיה להסירו מלפניו כי נעתרות עליו דברי בלתי רצוי אצלו אך אתה ה' לא כן כ"א מה שתצילהו ותפלטהו על היותו גול אליך עם היותו בלתי רצוי לפניך הוא כי תקשר בו אהבה וחפץ על שבא ומפציר לחסות תחת כנפיך וזהו כי חפץ בו כי כל תאותו ית' הוא ישובו עדיו הרחוקים ממנו וחפץ בם:
פסוק י:כי אתה גחי כו' ראוי לשים לב כי הלא זה כל האדם שהוא יתברך יגיחם מבטן ומבטיחם על שדי אמם וגם מה היא ההשלכה הזאת שאמר השלכתי מרחם וגם אמרו מבטן אמי אלי אתה כי איך התפאר במה שהוא בלתי נמצא בכל אדם שמבטן אמו יקרא יתברך אלהיו. אך אמרה אסתר הנה עוד לי טעם אחר לקבלת תפלתי והוא כי אלי אתה מטרם צאתי לעולם ולמה תגעל בי כעת והוא מאמרם ז"ל על פסוק ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי כי כשהולידה אביה מת אביה וכשילדתה אמה מתה אמה ולא היה לה מינקת עד שהוצרך יתברך לתת חלב בדדי מרדכי אמרה באשר אתה היית גחי מבטן האם היית מבטיחי לפרנסני ולהחיותני על שדי אמי בלשון תמיהה כלומר לא כן היה כי הלא מתה מיד נמצאת בטחוני עליך:
פסוק יא:ולא זו בלבד כ"א גם מעת הולידני אבי לא היה בטחון חיותי בו שיבקש לי מחיה כי הלא עליך השלכתי מרחם מהיותי ברחם בעת ההולדה כי מאז מת אבי וזהו עליך השלכתי מרחם נמצא שמבטן אמי אלי אתה ולמה תנשני עתה:
פסוק יב:אל תרחק ממני כו' הל"ל וכי אין עוזר כי טעם נוסף על הקודם הוא. אך יאמר מה שאמרתי שהיא קרובה עם שיש עדיין י"א חדש עד י"ג באדר הוא על כי הפרש הרחוקה מהקרובה הוא שבהמשך זמן יתעורר איזה עזר אך עתה אין עוזר לא בארץ ולא בשמים כי כשנחתמה הגזירה לא היה מלאך מליץ ואם כן הרי היא כקרובה ושיעור הכתוב מה שקראתיה קרובה הוא על כי אין. עוזר:
פסוק יג:סבבוני פרים וכו' מה שאמרתי אל תרחק ממני לא מפני היותי נשואה לעובד אלילים תרחק ממני כי אנוסה הייתי כי הלא סבבוני פרים רבים הסובבים בעיר לבקש נערות בתולות והוא מאמרם ז"ל על ותלקח אסתר שנלקחה בעל כרחה ואז נוסף על המון הסובבים היו גדולים רבים שהפקיד המלך פקידים הם אבירי בשן אשר כתרוני כתר מלכות באמרם זו ראויה למלוך:
פסוק יד:ואותם שכתרוני בראותם היותי עצובת רוח ובוכה פצו עלי פיהם לאמר לי אריה טורף ושואג לומר שדמיתי לאריה שעם היותו טורף טרף שהוא שמחתו הוא שואג כאלו מצירים לו כן את טורפת טרף כתר מלכות ומרווחת ושואגת ובוכה:
פסוק טו:ולא כן ידברו כי הלא מרוב דאגה כמים נשפכתי ובמקום ששמועה טובה תדשן עצם אדרבה התפרדו כל עצמותי או כל עצמותי שהיה להם חבור ע"י מצות שעשיתי בהם כד"א כל עצמותי תאמרנה בפירוש רז"ל עתה נתפרדו על אבדי את הכל בהנשא לעו"א והיה לבי כדונג ומאשר מעי רותחו היה לבי בתוך המעים נמס כדונג בתוך האש.
פסוק טז:וראה נא ה' איך מאתך יצא הדבר שאנשא לעובד אלילים הלז שהרי ע"ד נס נתת בי קיום והעמדה לשאנשא לו ואין דרכך לעשות לי נס בלי תועלת ומה גם לינשא לעובד אלילים אך אין זה כ"א שאני מוכנת לעשות נס על ידי כי הלא כשלקחוני להוליכני למלך כמדובר יבש כחי שלא נשאר בי לחות שורשי ונסתלק דבורי כי לשוני כבר היה מודבק מלקוחי כמת עולם ואיך היה לי חיות אם לא שהערכתני והעמדתני כנותן חיות למת ולמה זה היה האם ולעפר מות תשפתני ותעריכני כמתמיה כי הן לו היה למען אנשא לישראל הנקרא עפר חיים בעודו בעולם כד"א כי עפר אתה ניחא אבל להיות בסיס לאחשורוש הנקרא עפר מות מעודו חי למען אהיה כלי אליו תעריכני ותתן בי חיות לא יתכן:
פסוק יז:ואיך היה החיות הלא הוא כי סבבוני כלבים עזי נפש הם הפרים הנז' ועדת מרעים שהיה לאל ידם להרע לי אם אמאן וכל זה עודני יבש כחרש כחי ולשוני מודבק מלקוחי וראה איך הערכתני כי הלא דרך הקרובים למות שתחלה מסתלק הלחות שרשי מהידים ורגלים שהם קצוות ואחרי כן משאר הגוף ואני יבש כחרש כחי הכולל כל הגוף ונסתלק דבורי ותדבק מלקוחי שהוא סמוך לאבר הנשמה שמכ"ש הידים והרגלים היה ראוי לפי הטבע יהיו כעץ ואדרבא היו כארי ידי ורגלי בכח גדול ואין זה רק שלבל אתחזק להתאמץ נגדם לבלתי לכת יבש כחי ולבל אדבר לומר איני רוצה ולשוני מדבק מלקוחי ולמען אלך החזקת כח רגלי ולהיות שדרכם בהוליכם אותי שמה הוא לאחוז בידי על כן החזקת ידי וא"כ מאתך היתה ואין זה רק לעשות נס על ידי לכן אל תרפני:
פסוק יז:(טז) או יאמר ולעפר מות כו' ענין מאמרם ז"ל כי איך נבעלה לעובד אלילים אלא שאסתר קרקע עולם היתה וזה תאמר אחר שהתפרדו כל עצמותי והיה לבי כו' ויבש כחרש כחי מתקיימת ע"ד נס אל תאשימני איך לא צעקתי לפני המלך כי הלא היה לשוני מודבק מלקוחי מלצעוק אמרתי אין זה כי אם מן השמים הוא זה וא"כ הוא ודאי שלעפר מות להיות קרקע עולם תשפתני ותעריכני לתת בי הערכה להתיצב עם שהתפרדו כל עצמותי:
פסוק יח:גם ראה היאך מאתך היה הדבר כי הלא בידי שהיו כארי למען יגעלו בי הלא הייתי מספר ומונה עצמותי בי אחד לאחד שהיו בולטים בי מחולשה להראותם שאיני ראויה למלך והמה יביטו זה ואעפ"כ יראו בי ויסתכלו בפני בלתי שבעים מראות פני כי אין זה רק מאתך שהייתי נושאת חן:
פסוק יט:עד שיחלקו בגדי להם באמרם המלך ילבישה בגדי מלכות ואלה הבגדים אשר לה היום נחלקם אנחנו כי גם בגדי היו לחן בעיניהם ועל לבושי של מלכות שהביאו בידם להלבישני יפילו גורל על יד איזה ינתן ואין זה בטבע:
פסוק כ:ולכן ואתה ה' אל תרחק כי אילותי אשר נתת בי כח אחרי היותי כמתי עולם לא היה רק לעזרתי לעת כזאת ולכן ידעתי תהיה עזרתי אך מה שאחלה פניך הוא שתמהר וזהו חושה.
פסוק כא:הצילה מחרב נפשי כו' אמרה לא יבצר או יכעס על בואי לפניו או יושיט את שרביט זהבו וירצני ולא יציל את ישראל ועל שניהם מר לי מר אך השנית גדולה מהראשונה כי גם אם יכעס המלך על שלא נקראתי ובאתי ויפגעני בחרב כי אחת דתו להמית אשר לא יקרא ויבא יש לי צרה לנפש בלבד הקרובה אל הגוף ועליו תאבל ואם לא יהרגני יש לי צרה גם לרוח שהיא תקרא יחידה שאין לה התחברות עם הגוף כאשר לנפש והוא כי לא אהיה אנוסה רק נבעלת לעו"א ברצון בלי תועלת זכות ההצלה ונמצא מתדבק ברוחי כח טומאה המתיחס לכלב כי תהיה טומאתו בי כרוכה וקשורה בי ככלב ועל כן על האחד אמר הצילה מחרב נפשי. ועל השנית אמר מיד כלב יחידתי גם היא עם הנפש והורה שכפלים מרגיש צרת העדר הצלת ישראל ע"י עם שלא יהרגנה המלך משאם יהרגנה מיד טרם יקרב אליה אך עכ"ז בך בטחתי שאם לא יכעס ולא ידבר סרה נגדי שמכ"ש שאהיה לחן על ישראל וזהו הושיעני כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:
פסוק כב:הושיעני מפי אריה כו' והוא כי הנה ארז"ל על ותועפות ראם לו תועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים והנה כחות המן וכל עמלק הם מכחות השדים וטומאתם כי סמאל הוא שרם על כן אל כחות מלחמתם נגד ישראל לנגחם ולהצר למו יקרא קרני רמים ואמר אם ידבר סרה בפיו על בואי שלא ברשות גם שלא יהרגני אהיה בספק אם יקבל להושיעני מהמן ועמלק אך אם ידבר דברים טובים בפיו בזה אדע עניתני מהמן וסיעתו שהיא שאלתי על ישראל וזהו הושיעני מפי אריה בל יביע רעות ובזה הוא כאלו ומקרני רמים עניתני והכוונה לומר כי זכות ישראל תהיה המצלת אותה כי על בואה בדרך מצוה אינה נזוקת מהמלך ואם כן הצלת עצמה היא לה לסימן שכבר נענית מצרת המן וסיעתו ששאלה על צרת ישראל. או יאמר במה שארז"ל בגמרא כי לאו אורח ארעא לשאול שני דברים יחד שעל כן כשהיה דבר ורעב אמרו לשאול א' שבכללה שנית ושאל ר' פלוני על הרעב בלבד שבכללה הוא ביטול הדבר כי אין הקב"ה נותן לחם למתים ועל דרך זה אמרה אסתר הנה שאלתי על עצמי ואמרתי הצילה מחרב נפשי ולא על צרת ישראל הלא הוא על כי לאו אורח ארעא למבעי תרתי על כן אמרתי לשאל אחת שממנה אהיה נענית על השנית וזהו הושיעני את עצמי מפי אריה בל יביע רעות על בואי אשר לא כדת ובזה יהיה כאלו ומקרני רמים שהוא על צרת ישראל כי נקראת צרת קרני רמים כמדובר כבר עניתני כי זו בכלל האחרת כאמור בקודם:
פסוק כג:אספרה כו' במ"ש ז"ל למה אין אומרים הלל בפורים משום דקריאתה שהוא ספור הנס היא הלילא יאמר במה שאספרה שמך לאחי הוא ספור הנס יחשב כאלו בתוך קהל אהללו ואומרה אספרה כאלו אסתר בעצמה היא המספרת כי המגילה נקראת על שמה כמ"ש ז"ל שאמרה אסתר לחכמים כתבוני לדורות. או יאמר במה שכתבנו על פסוק רוח והצלה יעמוד ליהודים איך יתכן תאבד היא בבית המלך מכל היהודים הנמכרים ועוד אם מונה בה על התרשלה לבא אל המלך מה פשע בית אביה שיאבדו. אך הוא כי אמר הלא הוא יתברך לא יעזוב את בניו להשמידם וירחמם אך את ובית אביך על עון שגרם אביכם הזקן שאול המלך ע"ה רעת המן בהשאירו את אגג חי לילה א' שהטיל בשפחה זוהמת זרע שיצא ממנו המן על כן תאבדו כי העון עודנו על זרעו. נמצא כי בהנצל כללות ישראל מגזרת המן יש ביד בית אביה שתי נסים א' ההצלה ממות ב' שפרקו עון בית אביהם מעליהם במה שהסתכנה אסתר שהיא מזרעם לתקן אך ביד שאר קהל ישראל אין להם רק האחד על כן אמרה לאחי ובית אבי יש ספור כי לא נס אחד בלבד היה וזהו אספרה שמך לאחי שמך שהוא הנסים כד"א ולמעו ספר שמי אך ישראל אין להם ספור כי הכל נס והצלה אחת ולכן בתוך קהל אהללך. או שאחר בקשה על ישראל אמרה על פי דרכה אחר הצלת ישראל אספרה שמך הוא שם יה שבאיש ואשה ישראלית כשתוך קהל שאבוא בקהל נשואה לישראל אהללך:
פסוק כד:יראי ה' הללוהו כו' במקרא מגילה שהוא הלילא כמדובר כל זרע יעקב כבדוהו בשמחה ומשתה ומשלוח מנות איש לרעהו לבל יבצר איש ממשתה וגורו ממנו כל זרע ישראל לקיים מצוה זו כל זרע ישראל שגם הדל יוכל לקיימו שהוא ברחמכם ענייו יתברך שהוא לתת מתנות לאביונים שיהיה להם במה לשמוח:
פסוק כה:כי הלא הן הם אשר הצילו אתכם כי לא בזה ולא שקץ ענות עני שהתענו שלשת ימים עם היות שההסתר פנים לא היה ממנו כי לא חטא לו העני שלא זימן אחשורוש עני ליהנות מסעודתו וגם לא החשיבם נבוכדנאצר להכריחם להשתחוות לצלם ועל כן בשועו אליו מיד שמע לכן יחוייב לתת להם מתנות:
פסוק כו:מאתך תהלתי כו' משיב עם בני ישראל ואומר מאתך יתברך תהלתי היא מקרא מגילה שהיא הלילא בקהל רב כי ברוח הקדש מאתך נאמרה לכן גם כן נדרי אלה לאביונים אשלם נגד יראיו בתוך קהל ולא נחוש אם יבוש העני כי ביום ההוא אינו בושה וכל הפושט ידו נותנים לו אפילו הבלתי ראוי לקבל:
פסוק כז:וגם שיאכלו ענוים וישבעו שאעשה להם משתה זולת המתנות ולא יבושו עם היותם ענוים ויהיה המשתה שיהללו ה' דורשיו בו שיתעסקו במשתה בדרוש אלהים שידברו בפרסום הנס אשר עשה ה' באופן כי שתי היצרים יחיו כי גם האכילה תהיה לשמה ויתענגו החומר והנפש וזהו יחי לבבכם לעד שתי הלבבות שהם שתי היצרים הפך העו"א שאוכלים ושותים ופוחזים:
פסוק כח:ועוד הפרש כי ישראל הכירו אמתך בצרתם ושבו אליך אך האומות עם ראותם הנסים והפורקן אשר עשית לנו לא שבו אליך כי מה שיזכרו וישובו כו' לא יהיה כ"א לימות המשיח .
פסוק כט:כאשר תהיה לה' המלוכה ולא להם גם ע"י הכנעתם שיהיה מושל בגוים:
פסוק ל:משא"כ בהיות להם הרוחה כי הנה אכלו ואחר כך וישתחוו לע"א כל דשני ארץ הם האומות מ"ה כי אלו אבדה תקותם כי לא הכירו את ה' לשוב עד מותם ובכן כאשר אז לימות המשיח לפניו יכרעו כל יורדי עפר ואז אין צריך לומר את כלם כ"א את נפשו של אחד מהם לא חיה כי אין מקבלים גרים לימות המשיח:
פסוק לא:זרע יעבדנו כו' הנה כתבנו למעלה כי אמר דוד המלך ע"ה למנצח על אילת השחר מזמור לדוד שאמר למנצח על דבר אסתר והמזמור בעצם יאות לדוד שאילו לא האריך לשמעי בן גרא עד יוליד את מולידי אסתר ומרדכי לא יצאו לעולם להעשות הנס על ידם והביא כל ענין אסתר עד תומו וכהתימו אמר דוד עתה אחרי הודיעי את כל זאת על כן לא אאשם בהשאיר את שמעי חי הבלתי עובד את ה' כי הנה זרע יעבדנו יסופר מעתה כי יחשב לה' מעתה עם שלא נולד עדיין כאלו בא כבר לדור הזה להגין על שמעי:
פסוק לב:אותו זרע אני מגיד ברוח הקדש שהם עתידים שיבאו לעולם ויגידו צדקתו לעם נולד צדקתו יתברך הם מרדכי ואסתר שיגידו לכל הבאים אחריהם ע"י מה שיסדרו ויתקנו המגלה כי בה יגידו צדקתו יתברך ולמי יגידו לעם שאחרי היותו נולד עשאו ה' מחדש כי לולא רחמיו יתברך כבר היו מתים כי נגזרה כליה עליהם והש"י בהציל אותם כאלו עושה אותם מחדש עם היותם נולדים כבר:
פסוק לב:(ל) או יאמר נמשך אחר פסוק הקודם אכלו כו' והוא במה שכתבנו למעלה כי ב' גופי עבירות היו בידם אז סעודת אחשורוש ואשר השתחוו לצלם נבוכדנאצר והנה אשר השתחוו היה שנתים אחר החרבן שבעת הגזרה היו ע"ח שנה שכל המשתחוים אז כבר מתו ואשר נהנו בסעודה קצת מתו בתוך עשר שנים שמהסעודה לגזרה ועל כן אמר אכלו בסעודה וישתחוו לצלם כל דשני ארץ הם נוחי נפש מדושני ארץ כלומר כי כבר מתו כלומר ומה יתקנו והם החוטאים אך הוא כי לפניו יתברך באותו עולם יכרעו כל יורדי עפר שמתו כי יכנעו וישתחו לו יתברך על מחילת העונות אלו וכן יכרעו אשר נפשו לא חיה הוא שמעי בן גרא שבמה שהקדים פני דוד בשובו לא חיה דוד:
פסוק לב:(לא) אלא כדי שזרע יעבדנו את ה' יסופר מאז לה' לתיקון הדור כי יבאו לעולם ויגידו וכו' כדלעיל:
