פסוק ב:אלי אלי. כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה׳ ענני (מ״א י״ח):
פסוק ב:רחוק וגו׳. רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי:
פסוק ג:ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל:
פסוק ג:ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה:
פסוק ד:יושב. קיים ונצחי כמו אתה ה׳ לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט) ור״ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי:
פסוק ה:בטחו ותפלטמו. כאשר בטחו בך כן הצלתם:
פסוק ז:תולעת. כחי תשש כתולעת:
פסוק ז:חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני:
פסוק ז:ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק ח:יפטירו. יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג:
פסוק ט:גול. אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה׳ הוא מצילו:
פסוק ט:כי חפץ בו. במי שבוטח בו כראוי:
פסוק י:גחי מבטן. מוצאי מבטן אמי:
פסוק י:מבטיחי. ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה:
פסוק יא:מרחם. מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי:
פסוק יא:מבטן וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יב:קרובה. וחיש מהר צריך אני להצלה:
פסוק יב:כי אין עוזר. אין בעולם עוזר בלתך:
פסוק יג:כתרוני. סבבוני ככתר המקיף את הראש:
פסוק יד:פצו. פתחו פיהם לבלעני:
פסוק יד:אריה. כאריה שמתחלה טורף ואח״ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה:
פסוק טו:נשפכתי. האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי:
פסוק טו:כדונג. הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי:
פסוק טז:מדבק מלקוחי. בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה תשפתני. תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר:
פסוק יז:כלבים. נושכים ככלבים:
פסוק יז:כארי. ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו:
פסוק יח:אספר. מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה:
פסוק יט:יחלקו. מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם:
פסוק יט:ועל לבושי. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כ:אילותי. אתה חזקי מהר לעזרתי:
פסוק כא:מיד כלב. מדואג הנושך ככלב:
פסוק כב:עניתני. הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה:
פסוק כג:אספרה. אז אספר הנס ברבים:
פסוק כד:יראי ה׳. כה אומר להם אתם יראי ה׳ הללו אותו:
פסוק כה:כי לא בזה. על שלא בזה הכנעת העני:
פסוק כה:ובשועו. אבל כשצעק אל ה׳ שמע אליו:
פסוק כו:מאתך וגו׳. רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס:
פסוק כז:יאכלו. מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה׳:
פסוק כז:יחי. רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ״ש בנבל הכרמלי וימת לבו (ש״א כ״ה):
פסוק כח:יזכרו. בגודל פלאי ה׳ וישובו כולם אליו:
פסוק כט:כי לה׳ המלוכה. רצה לומר הכל יכירו אשר לה׳ המלוכה והוא מושל בכל הגוים:
פסוק ל:כל דשני ארץ. כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר״ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה׳ כי יכירו שהכל בא מידו:
פסוק ל:כל יורדי עפר. כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר:
פסוק לא:זרע יעבדנו. כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה׳ להדור שאחריהם:
פסוק לב:יבואו. הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם:
פסוק לב:כי עשה. אשר עשה עמהם: