פסוק א:לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, אולי זהו שם של לחן, שעליו חובר המִזְמוֹר לְדָוִד.
פסוק ב:אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?! כך חש הנרדף המבודד שאינו שומע את המענה האלוקי. רָחוֹק, רחוקים מִישׁוּעָתִי, ממושיעי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי, צעקָתי. כביכול אין תפילותי מגיעות אל ה'.
פסוק ג:אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם, בימים – וְלֹא תַעֲנֶה, וְאף בלַיְלָה אני קורא – וְלֹא דֻמִיָּה לִי. אין שקט בנפשי, אין לי מנוחה.
פסוק ד:וְאַתָּה קָדוֹשׁ עליון ונצחי, היוֹשֵׁב על כיסא רם ונישא שכולו עשוי מתְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שהיללוהו במשך הדורות. אני מתפלל אליך, שהרי מאז ומעולם אתה שומע תפילה –
פסוק ה:בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ – וַתְּפַלְּטֵמוֹ, הצלת אותם מצרותיהם.
פסוק ו:אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ מצרותיהם, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ, התאכזבו.
פסוק ז:וראה נא את מצבי השפל – אָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. הכול מואסים בי.
פסוק ח:כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי, יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, יאמרו אמירה מזלזלת שאפילו אין בה דיבור שלם, אלא קולות והעוויות של בוז, יָנִיעוּ רֹאשׁ בלעג או בחמלה, כעין השתתפות בצערי.
פסוק ט:כך אני מרגיש ואומר לכל אדם: גֹּל, גלגל, העבר אֶל ה' את דאגתך, השלך עליו יהבך. ה' יְפַלְּטֵהוּ, יְמלט את מי שבוטח בו, יַצִּילֵהוּ, כִּי ה' חָפֵץ בּוֹ.
פסוק י:כִּי אַתָּה, ה', גֹחִי, מחלץ ומוציא אותי מִבּטֶן אמי. אתה הוא מַבְטִיחִי, המקיים אותי והמסב לי ביטחון עַל שְׁדֵי אִמִּי.
פסוק יא:עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי לתמיכה ולסעד מֵרָחֶם, מִבֶּטֶן אִמִי אֵלִי אָתָּה. עוד משחר ילדותי אני נשען רק עליך.
פסוק יב:אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי עתה, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר מלבדך.
פסוק יג:סְבָבוּנִי לנגח אותי פָּרִים רַבִּים, בעלי חיים גדולים העשויים להיות מסוכנים; אַבִּירֵי בָשָׁן, בקר מן הבשן, גזע גדול במיוחד, כִּתְּרוּנִי, הקיפוני סביב סביב. פרים ואבירים הם דימוי למנהיגים חזקים.
פסוק יד:פָּצוּ, האויבים פתחו עָלַי פִּיהֶם כאַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג.
פסוק טו:כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי, אני חלוש ורפה, וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי. הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג – שעווה – שהוא נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי, גופי. אין בי כל תחושת כוח ועצמה פנימית.
פסוק טז:יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כמו חרס כֹּחִי. איני מרגיש כל לחלוחית של חיים בתוכי, וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק אל מַלְקוֹחָי, לסתותי, וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי, תשים אותי. אני חש שקיומי רופף, מפורר מבפנים וחסר חיים.
פסוק יז:כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים; עֲדַת מְרֵעִים, רשעים, פגעים הִקִּיפוּנִי; כּלפני אֲרִי מושלכות יָדַי וְרַגְלָי. אני שבור ורצוץ.
פסוק יח:אֲסַפֵּר, אספור את כָּל עַצְמוֹתָי השבורות ומרוסקות, והֵמָּה – האויבים יַבִּיטוּ, יִרְאוּ בִי, ימתינו למפלתי הגמורה, או: יצפו בי בלעג.
פסוק יט:בעודי בחיים כבר יְחַלְּקוּ את בְגָדַי שאני לובש, לָהֶם, ביניהם, וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל מי יקבל כל בגד ובגד.
פסוק כ:וְאַתָּה, ה', אַל תִּרְחָק. אֱיָלוּתִי, מקור כוחי, חוזקי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, מהר.
פסוק כא:הַצִּילָה מֵחֶרֶב את נַפְשִׁי, מִיַּד כֶּלֶב שעומד לנשוך אותי, הצל את יְחִידָתִי, נשמתי.
פסוק כב:הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה, וּמִקַּרְנֵי רֵמִים, ראמים – בעלי חיים שלהם קרניים ארוכות וגדולות, עֲנִיתָנִי. היעתר לבקשתי שלא ינגחו אותי בקרניהם.
פסוק כג:וכאן בא קטע הסיום, המדבר על הישועה בלשון עבר: אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי על הישועה שהושעת אותי, בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ.
פסוק כד:יִרְאֵי ה', הַלְלוּהוּ – את ה', כָּל זֶרַע יַעֲקֹב, כַּבְּדוּהוּ, וְגוּרוּ, פחדו, יִראו מִמֶּנוּ, כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל.
פסוק כה:כי בעצם קיומי אני מוכיח כִּי לֹא בָזָה ה' וְלֹא שִׁקַּץ, לא זלזל ולא מאס בעֱנוּת, סבל עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ.
פסוק כו:מֵאִתְּךָ, מכוחך היא תְּהִלָּתִי, שאותה אני משמיע בְּקָהָל רָב. את נְדָרַי שנדרתי בעת צרה אֲשַׁלֵּם נֶגֶד, במעמד יְרֵאָיו.
פסוק כז:יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ מברכת ה' כאשר יושיעם. יְהַלְלוּ את ה' דֹּרְשָׁיו, מחפשיו, יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד הודות לתקווה ולישועה.
פסוק כח:יִזְכְּרוּ את המעשים וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי, קצות האָרֶץ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
פסוק כט:כִּי לַה' הַמְּלוּכָה בכל העולם, והוא מֹשֵׁל גם בַּגּוֹיִם.
פסוק ל:אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ, אלה שחייהם מדושנים ומאושרים בעולם. לְפָנָיו יִכְרְעוּ כאות כבוד והכנעה כָּל יוֹרְדֵי עָפָר, בני האדם, שסופם למות, וְכל מי שנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה, שאינו יכול להחיות את עצמו, כלומר כל היצורים.
פסוק לא:זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ, גם הבנים יעבדו את ה' מתוך זיכרון המאורעות הללו. יְסֻפַּר לכבוד אדֹנָי על נסיו ותהילותיו לַדּוֹר הבא.
פסוק לב:יָבֹאוּ אותם שחיים עכשיו וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד, לילדים, כִּי עָשָׂה ה' תשועה לבני אדם.