"איש את רעהו יעזורו"

דרשנים רבים משלבים בדרשתם פסוק ידוע מפרקנו: "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", וכוונתם לחזק את יראי ה' בדיבוק חברים ואהבת הרע. לו חכמו והשכילו היו מהססים בציטוט שהרי פשוטו מכוון להתאגדות הגויים לחבורה אחת על ה' ועל משיחו. נעיין בפסוק בהקשרו לפסוקים שלפניו ושלאחריו:

מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֤י יְהוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃
רָא֤וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶחֱרָ֑דוּ קָרְב֖וּ וַיֶּאֱתָיֽוּן׃
אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק׃
וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט׃
(ישעיה מא ד-ז)

כאשר קוראים את הפסוק ברצף הנכון, ברור שמדובר כאן על תגובה מפוחדת של רשעי ארץ להתגלות מסוימת של ה', שהוא ראשון והוא אחרון. הם מעודדים איש את אחיו ומנסים לסכל את הופעת אור ה'. חיזוק זה מתואר בפירוט בפסוק שלאחריו, המונה בעלי מלאכה שונים המעודדים ועוזרים זה לזה לגמור את מלאכתם. בטיבה של אותה הופעת ה', ובאיכות מלאכתם של בעלי המלאה – נחלקו המפרשים.

כמו נבואות רבות גם נבואה זו היא בגדר "נבואה נזילה" הניתנת לפירושים שונים, אם בעברו של עם ישראל, אם בהווה שלו ואם כנבואה לאחרית הימים.

אברבנאל מציע בפירוש ראשון, שפחד הגויים היה מאברהם, ראשית התגלות ה' באנשים. "יש לפרשו על המלכים והגויים שניצח אברהם שראו אותו פלא שניצח ארבעה מלכים גיבורים וחזקים... מפחד אברהם והיו מפני זה מתפללים לאלוהיהם".

וכן ברד"ק: "קרבו ובאו לפני אברהם... והיה להם לתת לב למה היה זה הפלא על ידי אברהם, אלא שאמונתו נבדלת מאמונות כל הגויים, והאל אשר דבק בו ועבד אותו הוא עזרהו על המלכים האלה. ולא די שלא אמרו זה, אלא החזיקו יותר בפסליהם ואמרו בפחדם... נתחזק ונתאמץ בעבודת אלוהינו כל אחד בפסלו והם יעזרונו. [אברבנאל ורד"ק לשיטתם שהשאלה "מי העיר ממזרח" רומזת לאברהם אבינו; ועיין במאמר הקודם].

מהר"י קרא דורש את הפסוקים לתקופת פרס, כשהגויים יחושו בהתגלות ה' וייראו ממנה, היינו לתקופת כורש ודריוש, שני המלכים הפועלים בשליחות ה' בבניין בית המקדש. "כל האומות נאספים זה אצל זה להילחם על כורש ודריוש... כל עם ועם יתפוס איש את אלוהיו". [מהר"י קרא לשיטתו שהכתוב "מי העיר ממזרח" מכוון לכורש; ועיין במאמר הקודם]. 

רש"י מפרש את הפסוקים לזמן הגאולה. "רָא֤וּ אִיִּים֙ – עובדי עכו"ם, הגבורות שאעשה וְיִירָ֔אוּ, קָרְב֖וּ וַיֶּאֱתָיֽוּן – זה אצל זה נאספים להילחם כשיראו הגאולה. אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק – למלחמה, אולי יעמדו להם אלוהיהן.

גם המלבי"ם הולך בשיטה זו: "ראו גויים – שב לספר עניין מלחמת המשיח ואיך כל הגויים יעמדו להילחם נגדו כולם פה אחד". [רש"י אינו מהלך בשיטתו בפסוקים הקודמים. שם פירש שהכתוב "מי העיר ממזרח" מכוון לאברהם; אבל המלבי"ם מהלך בשיטתו והסביר גם שם את הפסוק על המלך המשיח; וראה במאמר הקודם.] אבל בהמשך "מפתיע" המלבי"ם ומסביר את עניין בעלי המלאכה, לא כאלה העוסקים ביצירת פסלים אלא ב"אומן העושה כלי זיין". לדעתו, הגויים מתכננים את מלחמתם בישראל וא-להיו – לא במישור הרוחני בפסילים, אלא במישור הגשמי ב"חרב וחנית".

ולמרות זאת אם מנהג הדרשנים לצטט את הפסוק על יראי ה', גם להם יש על מה שיסמכו. אכן המדרש (ילקוט שמעוני תמט) מפרש את הפסוקים באברהם ושֵם, וכך מצטט רש"י בפירוש שני בשם מדרש אגדה (בראשית רבה מד ח):

כל העניין במלכי צדק ואברהם.
"רָא֤וּ אִיִּים֙ אותה מלחמה וְיִירָ֔אוּ" - שֵם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משֵם לפי שהרג את בני עילם שהם משם...
"אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ" – זה עוזר את זה בברכות: "בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙", וזה עוזר את זה במתנות: "וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל".
"וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙" - שֵם ...
"אֶת־צֹרֵ֔ף" – זה אברהם... 
"אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא" – טוב לידבק בא-לוה של זה.
(רש"י ישעיה מא ח ועוד השלמה מהמדרש)

העוזרים אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ הם, לפי המדרש, אברהם ושֵם. במקורות רבים מצאנו קשרים מיוחדים ביניהם:

"הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן" – הלכות כהונה גדולה גילה לו, תורה גילה לו.
(בראשית רב מג ו)

ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר "וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן", כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם.
(נדרים לב:)

יהי רצון שיקויים גם בנו הדרש "אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק׃" – בברכות ובמתנות. ומשנזכה לאמר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא – "טוב לידבק בא-לוה של זה" – יקויים בנו המשך הפרק: "וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי׃ ... אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי".