"מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו"

לאחר פסוקי הנחמה בסוף הפרק הקודם, קורא הנביא בתחילת פרקנו את הגויים למשפט ה'. הנביא שואל: "מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֤יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ?" התשובה מצויה בפסוק ד': "מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה? - קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ. אֲנִ֤י יְ-הוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃" תשובת הנביא על שאלתו "מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח" היא ברורה – ה'; אבל מאוד לא ברור על מי מדובר, מיהו האיש ממזרח שהעירו אותו? מיהו אותו אדם שהצדק קרוא לרגליו, שהגויים נתונים לו והוא רודה בהם? ומיהם אותם הגויים?

נביא בזה שלוש שיטות המתייחסות לעבר, להווה ולעתיד של עם ישראל.

יונתן בן עוזיאל ובעקבותיו רש"י, אברבנאל, רד"ק ועוד, מפרשים שמדובר באברהם. "מי העיר את אברהם להביאו מארם שהוא במזרח? וצדק שהיה עושה היא הייתה לקראת רגליו בכל אשר הלך"(לשון רש"י). על כן הגויים, שבהם מדבר הפסוק, הם ארבעת המלכים שנגדם נלחם אברהם והצליח. ברם חז"ל דרשו: "מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו לפני אברהם? – צדק יקראהו לרגלו – חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך" (בראשית רבה מג ד), על כן המזרחיים הם ארבעת המלכים ולא אברהם. יתרונו של פירוש זה הוא בהקשר להמשך הפרק, שבו מוזכר אברהם, "זרע אברהם אוהבי"(פסוק ח).

פירוש אחר מייחס את הקטע לא לעבר הרחוק של עם ישראל אלא להווה של תקופת הנביא. מהר"י קרא, אבן עזרא ואבי הרד"ק מפרשים שהאיש שהוער ממזרח הוא כורש. "מי העיר רוח כורש ממזרח לבוא לצור על בבל. בשביל אותו הצדק להשמיד את בבל... ולבנות ירושלים ולייסד את ההיכל"(לשון מהר"י קרא). אבן עזרא מוסיף "שהוא רמז על כורש. כי כל הפרשה היא דבקה", כלומר לכל הנבואה נושא אחד, והוא ניצחונו של כורש, "וכן כתוב 'קורא ממזרח עיט'(ישעיה מו יא). ובפרשה כולה מפורש שם כורש ממזרח, כי עילם צפונית מזרחית לבבל".

המלבי"ם מפרש את הנבואה כחזון לאחרית הימים, והפסוק מכוון למלך המשיח. הפסוק מציין שבניגוד למצב הנוכחי כאשר הסיבה למלחמות "תהיה אהבת השררה והכבוד, או הקנאה והנקמה והנצחון או בצע הקניינים" – מלחמות המלך המשיח הן שונות בתכלית.

מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח – מה המניע של המשיח שבא ממזרח? צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ "שבעבור הצדק יכבוש ארצות". הנקודה ה"חלשה" בפירוש המלבי"ם היא ציון הכיוון "מזרח". לשני הפירושים הראשונים אכן מזרח הוא הכיוון ממנו עולה הכוח המתעורר. אברהם הגיע לארץ כנען ממזרח, וכורש עלה לבבל מאותו כיוון. אך מה הקשר למשיח, והיכן מצינו שהמשיח בא ממזרח?

בהמשך פרקנו נאמר: "הַעִיר֤וֹתִי מִצָּפוֹן֙ וַיַּ֔את מִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֑י וְיָבֹ֤א סְגָנִים֙ כְּמוֹ־חֹ֔מֶר וּכְמ֥וֹ יוֹצֵ֖ר יִרְמָס־טִֽיט׃"(ישעיה מא כה). רוב המפרשים פירשו את הפסוק על כורש שבא מכיון צפון-מזרח לישראל. אבל המלבי"ם לשיטתו מפרש גם כאן על המשיח "הַעִיר֤וֹתִי מִצָּפוֹן֙ וַיַּ֔את מִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶש – את מלך המשיח אשר יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֑י". כדאי לציין שגם במדרש הסבירו חז"ל את הפסוק על המשיח. אך שם הכיוון הוא צפון: "מלך המשיח שנתון בצפון. יבוא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום...".

בפסוקים הרבה הרומזים למשיח, ישנו אזכור של השמש העולה במזרח. "יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃"(תהילים עב ה; ועיין רד"ק) "וְיִֽרְא֤וּ מִֽמַּעֲרָב֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְ-הוָ֔ה וּמִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ אֶת־כְּבוֹד֑וֹ"(ישעיה נט יט), אפשר שעל כן פירש מלבי"ם "כי הגואל יתגלה במזרח". וייתכן שהתגלות המשיח במזרח קשורה לאדום הנמצא מזרחית לישראל, וכידוע אדום הוא עשו סבו של עמלק, ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק. "וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽי-הוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה׃"(עובדיה א כא), אם כן הוא, המשיח מכלה את הרשעה בצד מזרח, ומשם בא לישראל לבנות את ממלכת ה'.

התשובה על שאלת "מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח" היא "אֲנִ֤י יְ-הוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃". צד מזרח מביע רעיון זה בשמו המקראי – קדם. קדם הוא גם ראשון וגם אחרון, תחילה וסוף גם יחד. "ימי קדם", "כשנים קדמוניות", "הוד קדומים" הם ביטויים המציינים את העבר הרחוק, אבל קדימה, להתקדם מציינים את העתיד. שכן היום מתחיל מזריחת השמש במזרח בקדם, ואין דבר קודם לו; אבל מכאן ואילך צועדים קדימה רק לעתיד! מאברהם הראשון למשיח האחרון "ממזרח שמש עד מבואו" - "אֲנִ֤י יְ-הוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃".